מדוע נקבות שימפנזה ננסי דומיננטיות יותר מזכרים, בזמן שהמצב הפוך עבור מרבית היונקים החברתיים, כמו השימפנזה המצוי?
זו השאלה שמרטין סורבק ועמיתיו ביקשו לבחון, ולאחר שעקבו אחר שש קהילות של בונובו ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו במשך כשלושה עשורים, הם הגיעו למסקנה.
נקבות השימפנזה הננסי מפחיתות האיומים שמציבים זכרים, ומחזקות את מעמדן באמצעות בריתות. 85 אחוזים מהמקרים של תוקפנות מצד נקבות כוונו כלפי זכרים, אשר נוטים להיות גדולים יותר מהנקבות.
"גילינו את מה שכולם כבר יודעים – שכאשר עובדים יחד, מצליחים יותר וצוברים כוח", אומר סורבק, אקולוג התנהגותי באוניברסיטת הרווארד והמחבר הראשי של המחקר שפורסם אמש בכתב העת Communications Biology.
"בלהקות של שימפנזה ננסי, לנקבות יש השפעה רבה. זה שונה מאוד מלהקות של השימפנזה המצוי שבהן הזכרים שולטים בנקבות ומתנהגים כלפיהן בתוקפנות", אומר סורבק.
"המחקר מעמיק את הבנתנו לגבי האופן שבו נקבות השימפנזה הננסי צוברות כוח ושומרות עליו", אומרת לורה סימון לואיס, אנתרופולוגית ביולוגית באוניברסיטת קליפורניה שאינה קשורה במחקר.
"מכיוון שהשימפנזה הננסי הוא החיה הקרובה אלינו ביותר מבחינה גנטית יחד עם השימפנזה המצוי, נתונים אלה תומכים גם ברעיון שבני אדם ואבותינו ככל הנראה השתמשו בבריתות כדי לשמור על עמדות כוח", מוסיפה לואיס.
התקוממות
בכל אחת משש להקות השימפנזה הננסי במחקר, נצפו רמות שונות של שיתוף פעולה בין הנקבות. "יש שונות חברתית משמעותית בתוך קבוצות, ומצאנו שהבריתות בין נקבות מסבירות חלק ניכר מהשונות הזו", אומר סורבק.
סורבק ועמיתיו ספרו את מספר הפעמים שנקבות ניצחו בסכסוכים עם זכרים, וניסו להעריך מהו אחוז הזכרים בקבוצה שמעמדם היה נמוך משל הנקבות. הם מצאו שבעוד שזכרים ממין שימפנזה מצוי לעולם דומיננטיים יותר מהנקבות, ב־70 אחוזים מהמקרים היו נקבות השימפנזה הננסי דומיננטיות יותר.
במחקר מציינים שנקבות בלהקת 'איינגו' מעולם לא נסוגו בשל תוקפנות זכרית, ושנקבות להקת 'קוקולופורי' יצאו עם ידן על העליונה ב־98.4 אחוזים מהסכסוכים עם זכרים. עם זאת, בלהקת 'אקלאקלה' נכנעו זכרים לנקבות רק ב־ 18.2 אחוזים מהמקרים.
מהו אם כן ההבדל בין הקבוצות? כאשר נקבות נתנו גיבוי זו לזו בשיעורים גבוהים יותר, הן ניצחו ביותר סכסוכים ומעמדן התחזק.
מעניין לציין שזכרים השתתפו לעיתים בבריתות של הנקבות נגד זכרים אחרים, אך המדענים מציינים שהם מעולם לא עמדו בראשן. בריתות בין נקבות נוצרו לעיתים קרובות לאחר אירועים ספציפיים. כך למשל, באתר המכונה וומבה, התאחדו נקבות השימפנזה הננסי לאחר שזכרים פעלו באגרסיביות כלפי נקבות בוגרות. בשלוש להקות אחרות נוצרו בריתות בתגובה לתוקפנות של זכרים כלפי צאצאים. הנקבות בבריתות אלו לא היו בהכרח מיודדות זו עם זו לפני כן.
פטריארכיה ואבולוציה
אומנם ממצאי המחקר אינם משליכים באופן ישיר על בני האדם, אך הם בהחלט מספקים תובנות לגבי עברנו האבולוציוני. "לעתים קרובות נשים נופלות קורבן לאלימות גברית ברחבי העולם", אומרת לואיס. "מחקר זה עשוי לספק תובנות לגבי האופן שבו נשים יכולות לבנות כוח כדי להגן על עצמן בצורה טובה יותר מול אלימות גברית".
סורבק מסכים שניתן להפיק מהמחקר לקחים רלוונטיים גם לבני אדם. "זה מראה שדומיננטיות גברית ופטריארכיה אינן בלתי נמנעות מבחינה אבולוציונית", הוא אומר. "המחקר מחזק את הרעיון שקופים ובני אדם הם גמישים מאוד בהתנהגותם. אני חושב שבמידה מסוימת המחקר נותן לנו קצת תקווה".
