במשך שנתיים חקרנו את שבי הטיגריסים באמריקה ב־32 מדינות שונות בארה"ב, ועברנו כמה חוויות מטלטלות. אבל הדדליין של הכתבה לנשיונל ג'יאוגרפיק הלך והתקרב, ועדיין הייתי זקוק לתמונה חזקה, מעוררת תקווה.
כשהתחלנו לסקר את הנושא ב־2017 – שרון בכתיבה, אני בצילום, והבן שלנו, ניק רוג'יה, בווידאו – אמרה ההשערה שבארה"ב יש יותר טיגריסים בשבי מטיגריסים חופשיים. ההערכות נעו בין חמשת אלפים לעשרת אלפים, אך בשל הפיקוח הממשלתי הרופף, איש לא ידע בוודאות. לא היה שום חוק פדרלי שיגדיר את תנאי הבעלות על טיגריסים ופנתרים אחרים.
בלב הבעיה המכונה "משבר הטיגריסים" של אמריקה נמצאים גני חיות קטנים שבהם יכולים התיירים להתכרבל עם גורים ולעשות איתם סלפי. טיגריסים שגדלו בשבי הפכו לקורבנות של סחר לא חוקי בחיות בר. הנקבות אולצו ללדת שגר ועוד שגר כדי לספק את הביקוש. הגורים נחטפו מאימהותיהם בלידה, קיבלו תזונה לקויה, ועברו בין ידיהם של מאות מטפלים שונים. כשהם נעשו גדולים ומסוכנים מדי לשמש כחיות מחמד, בגיל 12 שבועות בערך, הגורים הפכו לחיות הרבעה או למוצגים, או פשוט נעלמו. רבים מגני החיות האלה הציגו את עצמם כמקומות מקלט. לפחות אחד מהם הגיע להכנסה שנתית של יותר ממיליון דולר.
בנסיעותינו בכל רחבי המדינה ראיינו מאות אנשים, כולל בעלים, פועלים ולקוחות, הן בגני החיות המדוברים והן במקלטים אמיתיים, וכן ביולוגים של חיות בר, מומחים לשימור, תובעים וסוכני שירות הדגה וחיות הבר של ארה"ב. לפעמים הסוונו את זהותנו, לפעמים לא.
הסרטנו וצילמנו מפגשי ליטוף עם גורים בגני חיות מוזנחים, בתצוגות ספארי יוקרתיות, ביריד באילינוי ובסלון באוקלהומה. ראינו טיגריסים חולים, כחושים – חלקם מצולקים, פוזלים או נכים – חיים בזוהמה. גילינו פעילות לא חוקיות כמו התעללות בבעלי חיים, תרומות שהפכו לרווח פרטי וסחר בחיות בר, שמעודדות את הציד של הטיגריסים האחרונים שעוד חיים בבר.
שרון התכתבה עם ג'ו אקזוטיק, "מלך הטיגריסים" הנודע, המרצה כעת גזר דין של 21 שנה על הזמנת רצח וזיוף תיק פלילי, וכן על הרג של טיגריסים וסחר לא חוקי בטיגריסים בגן החיות G.W. Exotic Animal Park שהפעיל באוקלהומה. במשך תשעה ימים צילמתי את בגוואן "דוק" אנטל בספארי שלו במירטל ביץ'. ביוני 2023, אנטל הורשע בסחר בחיות בר ובקשירת קשר לסחור בחיות בר.
בזמן שתיעדנו את המחוזות האפלים של התעשייה הזאת, רצינו להציג גם את החיים הטובים שטורפי העל האלה – שאין אפשרות לשחררם לטבע – יכולים לקבל בשבי. מכיוון שנשארו לי שבועיים לדדליין, יצאתי למקלט חיות הבר (Wild Animal Sanctuary) ליד דנבר, שם טיגריסים מקבלים תזונה הולמת ועשרות דונמים של בית גידול להסתובב בהם בחופשיות.
פגשתי שם את קליי, דניאל ואנזו, שלושה מתוך 39 הטיגריסים שניצלו מגן החיות של ג'ו אקזוטיק. הפרטים העצומים האלה, שכמעט הגיעו לבגרות, שיחקו מולנו, התרוצצו ליד הטרקטורונים כשנסענו לאורך הגדר, נלחמו על רגליים אחוריות – התנהגות שראיתי רק אצל טיגריסים בטבע.
זה היה יום לוהט בחודש יולי, ואחרי זמן קצר קפצו שניים מהחתולים לתוך אגן מים כדי להתקרר. השלישי התיישב לידם על הקרקע. חציתי את הכביש כדי לצלם טיגריס אחר על רקע שמיים כחולים ועננים אפורים, כשקרני השמש האחרונות מסתננות בין הרי הרוקי.
ואז שמעתי את העוזר שלי לוחש בקול, "סטיב, אמרת שרציתי קשת. אז קיבלת!" זחלתי בחזרה אל השלישייה כמה שיותר בשקט, ותחבתי את העדשה שלי דרך הגדר. הטיגריס השלישי השעין את ראשו על האגן, ואני קיבלתי את התמונה שלי: שלושה טיגריסים שבעי רצון בתוך קשת בענן.
כשהכתבה התפרסמה ב־2019, חברי קונגרס שתמכו בחקיקה המפקחת על נושא הפנתרים קיבלה עותק. שלוש שנים אחר כך אושר חוק הפנתרים שאוסר על בעלות פרטית ברוב המקרים ואוסר גם על מגע פיזי ישיר בין הציבור לפנתרים. תעשיית ליטוף גורי הטיגריסים האמריקאית חלפה מהעולם.
