במשך שנים נהגו לייחס את המגוון יוצא הדופן של הכלבים המודרניים להרבעה מכוונת, ובעיקר לאירופה של המאות ה־18 וה־19.
כעת, ניתוח מקיף שכלל מאות גולגלות של כלבים וזאבים מערער על סיפור זה ומראה כי כבר בסיומו של עידן הקרח האחרון הופיעו אוכלוסיות כלבים שהתאפיינו בטווח רחב של גדלים וצורות, שהגיע לכמחצית מכמות גזעי הכלבים המוכרת לנו כיום.
הכלב הביתי הוא אחד היונקים המגוונים ביותר על פני כדור הארץ מבחינת גודל, פרופורציות הגוף, מבנה ראש והתנהגות. נהוג לייחס חלק ניכר מגיוון זה לתקופה שבה הוגדרו לראשונה גזעי כלבים רשמיים והחלו להיכתב ספרי יוחסין מסודרים, בעיקר באירופה של העידן הוויקטוריאני, כאשר מועדוני כלבנות אימצו תקנים מדויקים למראה ולאופי של כל גזע.
אולם, מחקרים חדשים מציעים פרספקטיבה שונה בתכלית: עיקרו של הגיוון המורפולוגי – קרי, השונות בצורת הגולגולת – איננו תופעה מודרנית, אלא חלק מסיפור ארוך בהרבה שהחל כבר בסוף עידן הקרח האחרון. לפי נתוני מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Science, התקיימו כבר לפני כ־11 אלף שנים אוכלוסיות כלבים שהתאפיינו במנעד רחב של צורות גולגולת, במידה הדומה לזו המוכרת לנו כיום.
המחקר התבסס על 643 גולגולות של כלבים וזאבים מלפני 50 אלף שנים ועד ימינו אנו. הגולגולות נאספו מאתרים רבים ברחבי חצי הכדור הצפוני, לרבות אירופה, צפון אסיה ואזורי הערבות של מרכז אירו־אסיה.
גולגולות זאבים וכלבים קדומים דומות זו לזו, ולכן השתמש צוות המחקר בשיטה הקרויה מורפומטריקה הנדסית. באמצעות סריקות תלת־ממד מדויקות וסימון נקודות מפתח אנטומיות על פני כל גולגולת, הצליח הצוות למדוד ולנתח הבדלים עדינים בצורה, באורך הלוע, ברוחב הפנים ובפרופורציות הכלליות של הראש.
התמונה שעלתה מן הנתונים היא מדורגת: הגולגולות הקדומות ביותר מתקופת הפלייסטוקן המאוחר דומות מאוד לגולגולות זאבים; הן ארוכות יחסית, בעלות קווי מתאר חלקים ופרופורציות המזוהות עם טורף בר גדול. ככל שהתקרבו החוקרים לסיומו של עידן הקרח האחרון, הם החלו לזהות גולגולות קצרות ורחבות יותר, מסיביות בחלקן, המצביעות על שינוי עמוק בשלד.
הגולגולות הקדומות ביותר שהראתה צורה 'כלבית' מובהקת – לוע קצר יחסית ופנים רחבות יותר לעומת זאבים – נמצאו באתר ורֶטייה (Veretye) בצפון־מערב רוסיה, ותוארכו לכ־11 אלף שנים לפני זמננו. בשלב זה כבר לא מדובר רק בהתרחקות כללית מצורת הזאב, אלא גם בהבדלים בין הכלבים עצמם: חלק מהפרטים קטנים ועדינים יותר, אחרים גדולים ורחבי־ראש, וחלקם מציגים שילובים ייחודיים של מאפיינים שאינם מוכרים כיום באף גזע מודרני.
הממצא הבולט הוא שהשונות בצורת הגולגולת במכלול הכלבים מגיעה לכ־50 אחוזים מן השונות הנצפית בכלל גזעי הכלבים המודרניים. במילים אחרות, כבר לאחר תום עידן הקרח היה מגוון הצורות והגדלים של הכלבים רחב בהרבה מכפי שהניחו בעבר.
עם זאת, החוקרים מדגישים כי הגולגולות הארכאולוגיות אינן כוללות את המופעים הקיצוניים המוכרים מן התקופה המודרנית שמיוחסים להרבעה מכוונת – למשל לוע שטוח מאוד או מצח קמור במיוחד.
למרות נקודת הציון הברורה סביב 11 אלף שנים, שאלת ראשית הביות רחוקה מלהיפתר. מחקרים גנטיים מצביעים על כך שכבר בתקופה הנאוליתית, לפני 8,000–5,000 שנים, התקיימו באירופה, במזרח הקרוב ובאסיה שושלות כלבים אזוריות מובחנות, שחלקן מוסיפות להתקיים גם בכלבים בני־זמננו. מחקרים אלה מרמזים על כך שההפרדה הגנטית בין אוכלוסיות כלבים החלה עוד קודם – קרי, שתהליך הביות עצמו מוקדם יותר מ־11 אלף שנים.
החוקרים הדגישו כי ניתוח הגולגולות מהפלייסטוקן המאוחר – לפני יותר מ־11,700 שנים – לא מצביע על קיומם של כלבים מובהקים בתקופה זו. לדבריהם, ייתכן שהכלבים הראשונים היו דומים מאוד לזאבים מבחינת מבנה הגולגולת, באופן שמקשה על זיהויים, וייתכן גם שהדגימות שברשותנו אינן מייצגות את כל המרחב הגאוגרפי שבו חיו.
הפער בין הממצאים המורפולוגים לעדות הגנטית מדגיש עד כמה היה התהליך ממושך ומדורג: מערכת היחסים בין בני אדם לכלבים נוצרה ככל הנראה כבר לפני עשרות אלפי שנים, אך סימנים ברורים של כלבים ביתיים החלו להופיע בהדרגה.
בסופו של דבר, מסכימים החוקרים, המחקר על הגולגולות העתיקות אינו מספר רק על האבולוציה של הכלב – אלא גם על האבולוציה התרבותית של בני האדם. מזה אלפי שנים שהכלבים נעים במרחב יחד עם אוכלוסיות אנושיות, מתאימים את עצמם למחנות, לכפרים ולעיירות, ומשנים את צורתם ואת תפקידם בהתאם לתנאים החדשים.
