טיולים ומסעות

טיפוס על הקילימנג'רו: כל מה שצריך לדעת

טיפוס לפסגת "הגג של אפריקה" זו חוויה של פעם בחיים. בין אם אתם מטפסי הרים ותיקים או חדשים, ישנן סוגיות מרכזיות שכדאי לשקול לפני שתצאו למסע

הקילימנג'רו ששוכן בטנזניה, הידוע גם בשם "הגג של אפריקה", הוא ההר הגבוה ביותר ביבשת ומתנשא לגובה של 5,895 מטרים.

בשנת 1887, חבר שבט צ'אגה (Chagga), יוהאני לאואו, שימש כמדריך של הנס מאייר מגרמניה ולודוויג פורטשלר מאוסטריה שהיו האירופים הראשונים שהגיעו לפסגת ההר. לאואו חי עד גיל 125 ונודע בשם 'הזקן של הר קילימנג'רו'. כיום, נכדו ג'ושוע מלאי הולך בעקבותיו כמדריך טיפוס ללא חת. "אני ממשיך את המורשת של סבא שלי, כי בכל פעם שאני עולה לשם אני מרגיש שייכות", הוא אומר.

הקילימנג'רו הוא הר געש רדום ובו מספר חרוטים געשיים, יופי טבעי והיסטוריה אנושית עשירה, המושך אליו יותר מ־30,000 מטפסים מדי שנה. הדרך לפסגת ההר עוברת דרך חמישה אזורי אקלים שונים – אזור שיחים בעל צמחייה עבותה, יער גשם, שְׂדות בּוּר, מדבר אלפיני ולבסוף נוף ארקטי קפוא.

מגוון של חיות בר מסתובבות במישורי ההר, כולל נמרים ופילים, כשברקע נשמעות קריאות של קופי קולובוס ושירת ציפורים טרופיות, ובפסגה ניתן לחזות במכתשים מרהיבים המוקפים בקרחון.

המסלול המוביל לפסגת הקילימנג'רו אינו מהווה טיפוס של ממש, אלא יותר טרק ארוך בגובה (לא צריך חבלים או גרזני קרח). לפיכך הטרק מתאים לחלק גדול מהאוכלוסייה, אם כי כושר בסיסי יהפוך את ההעפלה לפסגת ההר לחוויה יותר מגוונת ממבחן סיבולת מפרך בלבד.

מספר חודשים של הליכות, ריצות או טיולים לרוב יבנו את רמת הכושר המספקת לטיפוס – בתוספת ביטחון ביכולות שלכם. אם אתם חסרי כושר בסיסי, תידרש כנראה תקופת הכנה ארוכה יותר.

ג'ושוע ממליץ להתייעץ עם רופא המשפחה אם עולים בכם חששות לגבי רמת הכושר שלכם או היכולת להתמודד עם הגובה הרב. "ההעפלה לקילימנג'רו בהחלט אפשרית, אך אתם צריכים להגיע להרפתקה עם הלך רוח חיובי", הוא אומר.

(המסלול להארה: המדריך להנרו שיקוקו.)

כיצד בוחרים מדריך ומארגן טיולים?

התקנות בטנזניה קובעות שמטפסים חייבים לעלות עם מדריך מקומי. המשמעות היא שכל מארגן משלחת שאינו מטנזניה צריך לערוך את הסיורים שלו בשיתוף עם חברות מקומיות, מה שיתרום לכלכלת האזור.

עם כל כך הרבה אפשרויות, חשוב לעשות מחקר מקדים כאשר אתם בוחרים חברה מקומית. "ודאו שלמפעיל הטיולים יש רישיון מהפארק הלאומי קילימנג'רו ושהוא רשום באיגוד מפעילי הטיולים של טנזניה", מייעץ ג'ון גופטה, מחברת Mountain Expeditions.

אל תתפתו למחירים הזולים, שכנראה יעלו לכם ביוקר בכל הקשור במקצועיות המדריך, ציוד באיכות ירודה, ויתור על פריטים קריטיים לטיפוס או תשלום שכר לא הוגן לסבלים ולצוות. קריאת ביקורות באינטרנט יכולה לסייע לכם לעשות בחירה מושכלת.

נסיעות, לינה ותזונה

ישנן מספר דרכים להגיע מישראל לנמל התעופה הבינלאומי קילימנג'רו שבצפון טנזניה, כולן כוללות עצירת ביניים, לרוב בבירת אתיופיה, אדיס אבבה, או בזנזיבר. המסלול שתבחרו לטפס בו יקבע את נקודת ההתחלה שלכם, אך מטפסים רבים עושים את דרכם במיניבוס או במונית אל מושי (Moshi) או ארושה (Arusha), העיירות מהן נהוג לצאת אל הפארק הלאומי קילימנג'רו.

במהלך הטרק תישנו בבקתות או באוהלים שיסופקו על ידי החברה המקומית, אותם נושאים סבלים ממחנה למחנה. טבחים מקומיים מכינים ארוחות עתירות בפחמימות וקלות לעיכול שיספקו לכם את האנרגיה הדרושה לטיפוס המפרך, בתוספת מעדנים מקומיים כמו מנדזי (סופגניות אפריקניות), המשתלבים באופן נהדר עם תה ג'ינג'ר מסורתי.

התקופות הטובות ביותר לטיפוס על הר קילימנג'רו הן בעונות היבשות, בין ינואר למרץ ומיוני עד אוקטובר. MOMENT R, GETTY IMAGES (LEFT) AND PHOTOGRAPH BY NICK MASON PICPROS, ALAMY (RIGHT)

כמה עולה משלחת מודרכת?

אומנם טיפוס ארוך יהיה יקר יותר, אך חשוב לשקול את הסיכונים הכרוכים בטיפוס נמהר לעומת העלות הנוספת הנלווית לימי טיול נוספים, המגדילים את הסיכויים להעפיל לפסגת ההר.

הזמן האופטימלי לטיפוס הוא בעונות היבשות, החל מינואר עד מרץ ומיוני עד אוקטובר. "בחודשים אלה יש סיכוי רב יותר לשמיים בהירים ולתנאים יבשים, מה שיכול להפוך את הטיפוס לקל ומהנה יותר", אומר ג'ון.

אך אל תזלזלו בשינויי הטמפרטורה גם בעונות היבשות. במורדות ההר הטמפרטורות יכולות להגיע עד 30 מעלות צלזיוס, בעוד שבפסגה הן עשויות לרדת למינוס 20 מעלות בלילה. "הטמפרטורה יורדת בסביבות שש מעלות עבור כל 1,000 מטרים של עלייה לגובה", מוסיף ג'ון.

באיזה מסלול כדאי לבחור?

ישנם שבעה מסלולים שונים המובילים לפסגת הקילימנג’רו. "אין מסלול אחד שהוא המוצלח ביותר לטיפוס, מכיוון שזה מאוד תלוי בהעדפות האישיות וברמות הכושר", אומר ג'ון.

שבעת המסלולים משתנים באורך, בתלילות, בפופולריות ובגיוון בנוף. מסלול מרנגו (Marangu) הוא העמוס ביותר. זהו המסלול היחיד המאפשר לינה בבקתות ושיש אליו גישה נוחה מהעיירה מושי הסמוכה. המסלול נחשב לקצר ביותר – ניתן להעפיל דרכו לפסגה בתוך חמישה ימים, אך לרוב נדרשים שישה ימים בשל זמן ההתאקלמות לתנאי הגובה.

אפשרות ארוכה יותר היא מסלול מצ'מה (Machame), המאפשר התאקלמות איטית, בעוד שלמושו (Lemosho) הארוך ממנו, נחשב לשקט מאוד ויש לו את הנופים הטובים ביותר. המטפסים בשני המסלולים הללו נהנים מאחוזי הצלחה גבוהים בהעפלה לפסגה. מסלול רונגאי (Rongai) המתון והנידח הוא היחיד שעולה לפסגה מכיוון צפון, ומציע הזדמנויות טובות לאיתור קופים. עבור מטפסים מנוסים, האומבווה (Umbwe) הוא הקצר והתלול ביותר.

מהו משך הטיפוס?

רוב קבוצות המטפסים עולות ויורדות מההר במשך חמישה עד תשעה ימים. הטיפוס נעשה בצורה הטובה ביותר בסגנון "פול פול", כלומר "לאט" בסווהילית. "לכו בקצב המתאים לכם ותתמידו בו; כך תוכלו להתמודד עם הטיפוס גם כשהמסלול נהיה יותר ויותר תלול" אומר ג'ושוע, ומוסיף שככל שעומדים לרשות המטפסים יותר ימים, כך גוברים הסיכויים שיצליחו להעפיל לפסגה.

הירידה מההר נמשכת בדרך כלל יומיים ולאחר מכן מומלץ ליהנות מהפעילויות הנוספות שיש לאזור להציע, הכוללות ביקור במערות ובמפלים בפארק הלאומי קילימנג'רו, סיור במטעי בננות וקפה או יציאה לספארי.

האירופים הראשונים שהגיעו לפסגת ההר ב־1887 הובלו על ידי חבר שבט צ'אגה. E+, GETTY IMAGES

איזה ציוד צריך?

מדריך מקומי טוב צריך לספק לכם רשימת ציוד ופריטים להשכרה. מכיוון שכל המסלולים עוברים דרך חמישה אזורי אקלים, החל ביער הגשם הלח וכלה בפסגה המושלגת, הביאו בגדים קצרים וארוכים כדי שתוכלו להישאר חמים ויבשים בכל אחד משלבי הטיפוס.

הביאו חולצות מנדפות זיעה (דרייפיט) קצרות, אך גם ז'קט לזמן ההליכה. ארזו גם בגדים אטומים למים וחולצות תרמיות לשעות הלילה. פריטים חיוניים נוספים כוללים נעליים נוחות, כובע רחב שוליים, קרם הגנה, כובע צמר וכפפות. ציוד חשוב נוסף כולל מקלות הליכה, פנס ראש ושק שינה מבודד. קחו אתכם גם תיק גב עם קיבולת של 30 ליטר לפחות, ומערכת שתייה כגון שלוקר.

מהם הסיכונים העיקריים?

מחלת גבהים (AMS) היא הגורם המרכזי המוביל למוות במהלך הטיפוס על ההר. בגבהים שמעל 2,500 מטרים, החמצן מתדלדל, וכתוצאה מכך מופיעים תסמינים הכוללים כאבי ראש, התייבשות, בחילות, תיאבון ירוד, כמו גם בצקת ריאות או בצקת מוחית.

ניתן להקל על תסמיני מחלת הגבהים באמצעות התאקלמות נכונה ואיטית, כמו גם שתייה מספקת. כמו כן, חשוב לצאת לטיפוס עם מדריכים מוסמכים שעברו הכשרה בעזרה ראשונה, שיודעים לזהות סימפטומים של מחלת גבהים, לתת טיפול ראשוני עם בלון חמצן, וכן לרדת במידת הצורך עם הנפגע מההר. מדריכי טיולים אחראיים יבצעו גם בדיקות דופק מדי יום.

הטיפוס יכול להיות קשה גם מבחינה פסיכולוגית, במיוחד מכיוון שהגובה הרב פוגע באיכות השינה. כדי לשמור על מצב הרוח, מדריכים מקומיים מלמדים לעיתים קרובות את השיר "ג'אמבו בוואנה", שפירושו "שלום, אדוני" בסווהילית. "זהו שיר המגביר את המוטיבציה", אומר ג'ושוע.