מוזיאון הטבע של אבו דאבי (Natural History Museum Abu Dhabi – NHMAD) נפתח אמש (22 בנובמבר) לציבור, ומצטרף לשורה של מוסדות ידועים בעולם כמו מוזיאון הטבע האמריקני בניו יורק ומוזיאון הטבע בלונדון.
המוזיאון שוכן באי סעדיאת (Saadiyat), כחלק מרובע תרבות חדש שבו יקומו גם שלוחות של מוזיאון גוגנהיים ושל מוזיאון הלובר. המבנה עצמו משתרע על שטח של כ־115 אלף מטרים רבועים, צופה אל המפרץ ומוקף בגן בוטני.
מטרת המוזיאון היא לספר את סיפורו של כדור הארץ: מהיווצרות מערכת השמש, דרך עידני הדינוזאורים ועד השינויים הסביבתיים של ימינו.
שני טי־רקסים, טריצרטופס אחד
גולת הכותרת של המוזיאון היא סטאן – אחד משלדי הטירנוזאורוס רקס השלמים בעולם, שאורכו כ־11.5 מטרים. במקום להציג אותו בעמידה סטטית על במה, בחרו באבו דאבי להציב אותו בתוך סצנת קרב: שני טי־רקסים הנלחמים זה בזה מעל לשלד של טריצרטופס.
במהלך השנים, כשעצמותיו של סטאן נותחו במוזיאונים אחרים בעולם, התגלו על צווארו סימני נשיכה. פלאונטולוגים סבורים שהוא נאבק בטורף אחר לפני מותו, במה שהיום היא מדינת דקוטה הדרומית בארצות הברית. המוזיאון משתמש בממצא זה כדי להציג לראשונה במוזיאון טבע שחזור של מאבק בין שני טי־רקסים, המבוסס על רמזים מהמאובן עצמו.
הולכים בין ענקי הצוואר הארוך
כבר בכניסה, המבקרים עוברים בין חמישה דינוזאורים ענקיים ממשפחת הזאורופודים: שני דיפלודוקוסים, ברכיוזאורוס, קאאדוקוס וברוזאורוס – כל אחד מהם מתנשא לגובה של כ־23 מטרים.
בשונה ממוזיאונים רבים שבהם השלדים מוקפים במחסומים, כאן אין חבלים ולא זכוכית מפרידה: המבקרים יכולים להתקרב לשלדי הדינוזאורים ולנוע ביניהם.
פיליפ מנינג, מנהל תחום המדע במוזיאון, מספר שההשראה לתצוגה הגיעה מכריכת גיליון נשיונל ג׳יאוגרפיק משנת 1989, שבה נראה גור זאורופוד צועד לצידם של שני פרטים בוגרים. “רצינו שהמבקרים יחושו כאילו הם עצמם נמצאים בתוך הסצנה הזאת”, הוא אומר.
לפני שהמדבר כיסה הכול
אחת התצוגות המעניינות במוזיאון עוסקת דווקא בהיסטוריה המקומית. כשחושבים על אבו דאבי המודרנית מדמיינים לרוב דיונות חול וגורדי שחקים, אולם לפני כ־7 מיליון שנים הסיפור היה שונה לגמרי: נהר זרם באזור והסביבה הייתה ירוקה ובעלת מגוון עשיר של בעלי חיים.
במרכז התצוגה עומד סטגוטטרבלודון (Stegotetrabelodon syrticus) – פיל קדום בעל ארבעה חטים שנחפר בתצורת ביינונה (Baynunah), אתר מאובנים באזור המערבי של האמירות. דרך המאובנים הללו המוזיאון ממחיש כי האזור הצחיח אכן היה פעם בית לעולם חי עשיר ומגוון.
לווייתן כחול בגובה העיניים
אגף נוסף במוזיאון מתמקד בחיים בים. המוצג הבולט בו הוא שלד של לווייתן כחול באורך של כ־26 מטרים, שנשטף אל החוף בנובה סקוטיה שבקנדה בשנת 2021. השלד משתלב בתצוגה שמסבירה מה קורה כאשר לווייתן מת ושוקע לקרקעית הים – וכיצד סביב גופתו נוצרת מערכת אקולוגית חדשה של מיני דגים, רכיכות וחסרי חוליות אחרים.
במוזיאונים אחרים בעולם, שלדי הלווייתנים הכחולים תלויים גבוה מעל ראשי המבקרים. באבו דאבי בחרו להנמיך את נקודת המבט: השלד תלוי בגובה של כשלושה מטרים בלבד מעל הרצפה, כך שניתן לעמוד מתחתיו, להקיף אותו ולהתרשם מממדיו האמיתיים.
״מה שמרשים בלווייתן הזה הוא הנוכחות שלו בחלל״, אומרת ג׳ודית מקאלסטר, רכזת הפרויקט במוזיאון. ״גם אם נוסיף פריטים חדשים מסביב, הוא יישאר גולת הכותרת של התצוגה".
מי מסתתר מאחורי ולוצירפטור?
לצד הענקים, המוזיאון נותן במה גם לדינוזאורים קטנים וזריזים יותר. אחד מהם הוא דיינוניכוס – טורף בגובה אדם, עם טפר ארוך ומעוקל בכל אחת מרגליו האחוריות. משמעות שמו היא 'טפר נורא', אולם מרבית האנשים מכירים אותו דווקא בשם ולוצירפטור.
הבלבול נוצר בעקבות הספר פארק היורה: הסופר מייקל קרייטון התבסס במחקריו על דיינוניכוס, אך בחר להשתמש בשם ולוצירפטור, שהפך למוכר יותר. גם הסרט של סטיבן ספילברג המשיך את הטעות.
בכניסה למוזיאון פסל ברונזה של דיינוניכוס בגובה אדם מקבל את פני המבקרים, ואילו בתוך אולם הדינוזאורים מוצג זוג דיינוניכוסים תוקפים טנונטוזאורוס – שחזור של סצנת ציד קבוצתית.
להדליק ניצוץ בעיניים
מעבר לשלדים ולתצוגות, מאחורי המוזיאון עומד רעיון חינוכי ברור.
״מה שאנחנו רוצים לראות הוא את הניצוץ הזה בעיניים של כל ילד וילדה״, אומר מוחמד ח׳ליפה אל־מובארק, יו״ר מחלקת התרבות והתיירות של אבו דאבי. ״שייכנסו למוזיאון, יראו את מה שהיה כאן פעם, ויגידו: ‘לא היה לי מושג שכל זה חלק מהסיפור שלנו'".
לדבריו, ״בעולם שמדבר בלי הפסקה על טכנולוגיה ובינה מלאכותית, יש חשיבות גדולה למקומות שמזכירים לנו את מה שיצר הטבע – וגם את מה שבני אדם מסוגלים לבנות".
