מדענים בוחנים דרך חדשה להאטת התפשטות הסרטן באמצעות חלבון הגורם לתאים סרטניים להשמיד את עצמם.
שני מאמרים חדשים שפורסמו בכתב העת Nature מציגים מחקרים שהתמקדו בחלבון מדכא פרופטוזיס ,(FSP1) אנזים המגן על הגוף מפני מוות תאי המפרק את התא מבפנים. ניטרול אנזים זה מאיץ את מותם של תאי הגוף, ואם מנטרלים אותו מתאים סרטניים הדבר עשוי לעצור את גדילת הגידולים.
צוותי מחקר מאוניברסיטת הרווארד וניו יורק, מצאו שכאשר חסמו את FSP1 בקשרי לימפה ובגידולי ריאות בעכברים עם סרטן, הגידולים גדלו בקצב איטי משמעותית לעומת קבוצות הביקורת.
הבנת מנגנון ההפעלה של תהליך ההשמדה העצמית בתאי סרטן, הידוע בשם פרופטוזיס, עשויה להוביל לטיפולים חדשים בסרטן.
"אנו מקווים שהגילוי החדש יסייע לצוותים רפואיים למנוע מהסרטן להתפשט מעבר לגידול הראשוני", אומרת ג'סלין אובלקר, מרצה למטבוליזם מולקולרי בהרווארד ומחברת ראשית של המאמר. היא מוסיפה כי הגידול הראשוני מסוכן פחות וקל הרבה יותר לטיפול לעומת מצב שבו הוא מתפשט לאיברים חיוניים אחרים.
עדיל דאוד, מנהל מחקר קליני למלנומה באוניברסיטת קליפורניה, אומר כי המחקר שבוצע מראה כי יש פוטנציאל בעיכוב FSP1 בהקשרים מסוימים, כמו בקשרי לימפה. עם זאת, הוא מדגיש כי אופן התפשטותם של גידולים בעכברים שונה מהדרך שבה סרטן מתפתח בבני אדם. "מה שאנחנו לא יודעים לגבי המנגנון הזה הוא עד כמה הוא תקף ויעיל בבני אדם", אומר דאוד.
כיצד FSP1 פועל בגוף
בעבר חקרו מומחים כיצד חסימת אנזים אחר בשם גלוטתיון פראוקסידאז משפיעה על מוות תאי. אומנם מספר אנזימים עובדים יחדיו כדי להגן על התא מפני התפרקות, אך במשך שנים היה מקובל לחשוב שגלוטתיון פראוקסידאז הוא האנזים המרכזי שאחראי על תפקיד זה.
אולם, בעבודתה הקודמת של אובלקר נמצא שבמלנומה אגרסיבית בקשרי לימפה, ניטרול גלוטתיון פראוקסידאז בלבד לא היה מספיק כדי להרוג את תאי המלנומה. "סביבת קשרי הלימפה היא סביבה מאוד נעימה ומכניסת אורחים עבור תאי מלנומה", אומרת אובלקר.
במחקר החדש בדקו אובלקר וצוותה מה יקרה אם יחסמו את אנזים ,FSP1 והזריקו מעכבים של אנזים זה לתוך גידולים סרטניים בעכברים. בסיום המחקר התגלה כי הגידולים בעכברים שקיבלו מעכבי FSP1 היו קטנים בכ־35% בנפחם בהשוואה לעכברים שהיו בקבוצת הביקורת.
"שני המחקרים הם בין הפעמים הראשונות שבהן נבדקו טיפולים שכאלו על עכברים חיים עם סרטן, וזה צעד גדול קדימה", אומרת אובלקר.
סרטן הריאות
במקביל, חוקרים במעבדה באוניברסיטת ניו יורק ערכו מחקר דומה על עכברים מהונדסים גנטית עם סרטן ריאות.
בדומה למחקר בהרווארד, גם במחקר זה נחסם האנזים ,FSP1 והתוצאה הייתה האטת קצב גדילת הגידולים. לאחר כשלושה שבועות היה נפח הגידול הממוצע בקבוצת הביקורת מעל 750 מילימטר מעוקב, בעוד שבקבוצת מעכבי FSP1 הנפח היה פחות מ־500 מילימטר מעוקב. זאת ועוד, עכברים עם סרטן ריאות שקיבלו מעכב של FSP1 חיו כמה ימים יותר מהעכברים בקבוצה השנייה.
"זו השפעה מתונה", אומר דאוד. "הממצאים מרמזים שיש מסלולים רבים אחרים הפועלים כאן, וש־FSP1 הוא אחד מהם."
החוקרים מצאו גם שעיכוב FSP1 עבד במספר סוגים שונים של סרטן ריאות. דאוד התרשם מכך ואמר כי טיפולים קיימים מכוונים לעיתים למוטציה מסוימת, אך ייתכן שמעכבי FSP1 יוכלו להתאים לטווח רחב יותר של גידולים.
הצוות גם בחן נתונים קליניים אנושיים ומצא שרמות FSP1 עלו ככל שהסרטן התקדם. ככל שהייתה יותר פעילות ,FSP1 כך ההישרדות הייתה נמוכה יותר – אולי משום שהאנזים מאפשר לתאי הסרטן לשרוד.
"אני שמחה לראות קבוצה נוספת שמוצאת ממצאים משלימים במודל אחר", אומרת אובלקר. "ביחד, המחקרים מחזקים את ההוכחה שטיפולים החוסמים את האנזים עשויים לעבוד".
מה הלאה
זהו רק השלב הראשון. "כדי להגיע לשלב הבא, עלינו להבין אילו גידולים ואילו הקשרים יתאימו ביותר לטיפול על המעכבים הללו", אומרת אובלקר ומוסיפה כי עוד צריך לחקור סוגי גידולים נוספים.
מעכבי FSP1 עשויים להיות בטוחים יותר ממעכבי גלוטתיון פראוקסידאז, שכן הוכח כי הם היו בעלי רעילות גבוהה וכי אובדן האנזים פוגע בתאי מערכת החיסון הנלחמים בסרטן – ולכן עשוי לפגוע ביכולת הגוף להילחם במחלה.
"אני אופטימית, ואני מצפה שזה יתורגם לבסוף לתועלת טיפולית אמיתית", מסכמת אובלקר.
