עם תחילת גשמי המונסון הראשונים בהודו ובדרום־מזרח אסיה, מין קרפדה אחד מתחיל לזהור. שינוי צבע זמני זה, המונע על ידי הורמונים, הופך את עורם של הפרטים הזכרים ממין קרפדה אסייתית מצויה (Duttaphrynus melanostictus) מחום־שוקולד לצהוב ניאון תוך דקות ספורות.
בזמן שנקבות המין נשארות חומות, הזכרים נצבעים כהכנה לסבב חיזור אינטנסיבי. זה זמן רב ידוע למדע ששינוי הצבע מתרחש במקביל לאירוע רבייה שנתי סוער וקצר, אך רק לאחרונה התברר מהי מטרתו המדויקת.
כדי לבדוק זאת השתמשו חוקרים מגן החיות שנברון בווינה בהדפסות תלת־ממד של קרפדות – חלקן חומות וחלקן צהובות – והניחו אותן בין קרפדות אמיתיות בעונת הרבייה. הם גילו כי הזכרים כמעט שלא שמו לב לדגמים המודפסים הצהובים, אך ניסו שוב ושוב להזדווג עם הדגמים החומים, המתאימים לצבען של הנקבות. החוקרים שינו גם משתנים אחרים כמו גודל ומשקל הדגמים, אך רק הצבע קבע את תגובת הזכרים.
המסקנה: הזכרים צובעים את עצמם באופן טבעי כדי למנוע בלבול. בשונה מבעלי חיים רבים המציגים צבעים בולטים כדי למשוך נקבות, במקרה זה הצבע הצהוב מתפקד דווקא כ'אור אדום' המרתיע זכרים אחרים.
“במין שמתרבה באופן אינטנסיבי במשך זמן קצר, טעויות הן דבר שכיח”, אומרת סוזנה שטיקלר, חוקרת מגן החיות שנברון שהובילה את המחקר. מאחר שחלון הזמן להזדווגות קצר מאוד, התחרות בין הזכרים היא גבוהה, במיוחד בגלל מיעוט הנקבות. במצב זה, זכרים עלולים לנסות להזדווג עם זכרים אחרים, עם מינים אחרים ואף עם חפצים. שינוי הצבע נראה כאסטרטגיה אבולוציונית לפתרון הבעיה.
לדברי מדענים, הממצאים האמורים עשויים לשנות את האופן שבו המדע מבין את תפקידי הצבע בעולם החי. שלא כמו תמנונים או זיקיות, שיכולים לשנות צבע בתוך שניות ספורות, לקרפדות נדרשות כעשר דקות כדי להפוך לצהובות, משום שהתהליך נשלט על ידי הורמונים ולא על ידי תאי עצב. הצבע נשאר למשך יומיים לערך בטרם הזכרים חוזרים לגוון החום המקורי.
השינוי מתרחש הודות לתאי עור מיוחדים המצויים מתחת לעור הקרפדה, המכילים פיגמנטים כהים, צהובים ואדומים, לצד תאים המחזירים אור כמעין מראות זעירות. הורמוני לחץ, כמו אדרנלין, גורמים לסידור מחדש של הפיגמנטים ולשינוי כיוון הלוחות המחזירים את האור.
החוקרים מדגישים כי בעונת ההזדווגות אין 'שיתוף פעולה', אלא תחרות עזה: הזכרים רבים זה עם זה, בועטים ומנסים להרחיק יריבים מהנקבות. לעיתים מספר זכרים תוקפים בו־זמנית נקבה אחת, ויוצרים 'כדור הזדווגות' שעלול אף לגרום לטביעתה.
שינויי אקלים עלולים להקשות עוד יותר על אירוע ההזדווגות המתוזמן בקפידה. אף שעונת המונסון נמשכת חודשים, הקרפדות מתרבות בבת אחת ביום או ביומיים הראשונים, כדי לאפשר לצאצאים מספיק זמן להתפתח לפני החורף. אולם אם הגשמים מבוששים להגיע או מופיעים לפרקי זמן קצרים בלבד, הביצים עלולות להתייבש ולצמצם את האוכלוסייה בשנים הבאות.
עתיד הקרפדות, אומרים החוקרים, תלוי ביכולתן להתאים את עצמן מחדש לקצב המשתנה של עונות המונסון.
