1A

'האדם מג'אווה': ההומו ארקטוס הראשון שהתגלה חוזר סוף־סוף הביתה

תגלית ששינתה את הבנתנו את שאלת מוצא האדם נלקחה מאינדונזיה במאה ה־19 וכעת חוזרת אליה – יחד עם עשרות אלפי מאובנים נוספים.

בשנת 1866 יצא ראדן סאלח, אציל אינדונזי וצייר טבע, למזרח ג'אווה כדי לחזות במה שכונה 'שדה הקרב של הענקים'. חקלאי האזור מצאו באחת מחלקות האדמה עצמות ענק, שלטענתם השתייכו לארימבה – מלך שדים ענק מהגרסה הג'אוונית לאפוס ההודי מהאבהראטה. סאלח, שסקרנותו התעוררה בעקבות התגלית, ביקר באתר וסבר כי מדובר במאובנים של בעלי חיים מהעבר הרחוק.

כעבור כמה עשורים הגיע דיווחו של סאלח לידי אויגן דובואה, רופא וחוקר טבע הולנדי שחיפש את 'החוליה החסרה' באבולוציה האנושית. הוא שיער כי התשובה מסתתרת באיי דרום־מזרח אסיה, מולדתם של מיני קופים כמו אורנגאוטנים וגיבונים. באותה תקופה האזור היה מושבה הולנדית, ורק ב־1945 קמה אינדונזיה כמדינה עצמאית.

הגילוי ששינה את ההיסטוריה

לאחר חיפושים כושלים בסומטרה השתכנע דובואה כי מזרח ג'אווה,  שבה נמצאו מאובנים רבים, היא המקום הנכון לחפש בו. בשנת 1891, בעזרת פועלים מקומיים, הוא חשף גולגולת, שן בינה ושן טוחנת של הומיניד קדום.

במאמר מ־1894 כינה את הממצא Pithecanthropus erectus – 'אדם־קוף ההולך זקוף'. רק בשנות החמישים סווג הממצא מחדש כהוכחה הראשונה לקיומו של הומו ארקטוס. התגלית הדהימה את עולם המדע והייתה עדות שתמכה בתורת האבולוציה של דרווין.

"זו הייתה ההוכחה הראשונה לכך שמקור האדם אינו יוצא מן הכלל בתוך האבולוציה הדרוויניסטית”, אמר סופאוואן נורווידי, פלאואנתרופולוג מסוכנות המחקר והחדשנות הלאומית של אינדונזיה.

מאובנים בגלות – ושיבתם ההיסטורית

למרות תרומתה האדירה של אינדונזיה להבנת מוצא האדם, המאובן החשוב ביותר שלה לא שב לביתו המקורי במשך 130 שנה. דובואה לקח את הגולגולת להולנד ב־1895, וכל המאמצים להשיבה כשלו.

עתה, לאחר ששהה יותר ממאה שנה במוזיאון הטבע 'נאטוראליס' בליידן, 'האדם מג'אווה' צפוי לשוב למולדתו. המאובן המפורסם ו־28,000 מאובנים נוספים שאסף דובואה יוחזרו לאינדונזיה בעקבות הסכם שנחתם בספטמבר 2025 בין שרי התרבות של שתי המדינות.

עבור אינדונזיה זוהי לא רק סגירת מעגל, אלא גם הזדמנות מדעית, שכן קרבת המאובנים תאפשר לחוקרים מקומיים להשתלב ביתר קלות במחקר הגלובלי. “היעדרם של אוספי דובואה היה הפסד גדול למדע האינדונזי”, אומר אנטון ויביסונו, סגן מנהל מחלקת התרבות במשרד התרבות האינדונזי. לדבריו, כהיסטוריון ארכיאולוגיה הוא נרגש לראות סוף־סוף מקרוב את המאובנים המפורסמים שעליהם למד בספרי הלימוד.

מאבק ממושך

כבר בשנות ה־50 החלה אינדונזיה לפעול להשבת המאובנים, אך ניסיונותיה לא צלחו. רק בעשורים האחרונים, עם התגברות הדיון הציבורי בהולנד על החזרת חפצים מתקופת הקולוניאליזם, עלתה הדרישה מחדש.

ועדת האוספים הקולוניאליים בהולנד ציינה בדוח כי מאובני דובואה נחפרו בתקופה של “אלימות, ניצול וחוסר שוויון כוחות”. הכרה זו סללה את הדרך להסכם ההיסטורי.

המאובנים, ובהם 'האדם מג'אווה', יוצגו במוזיאון האדם הקדום בסנגיראן, שבו כבר שמורים אלפי מאובנים של בעלי חיים, של צמחים ושל הומינידים קדומים. גם אוניברסיטת גאג’ה מאדה ביוגיאקרטה ומעבדות מחקר נוספות צפויות לקבל פריטים מהאוסף.

חוקרים באינדונזיה מדגישים כי המאובנים לא אמורים להישאר מאחורי ויטרינות בלבד, אלא לשמש למחקר פעיל בעזרת טכנולוגיות מתקדמות שיכללו בדיקות דנ"א עתיק, הדמיות ופרוטאומיקה. מדובר באוצר מדעי שיכול להאיר פרקים נוספים בתולדות האנושות.

“החזרת המאובנים הללו היא רק ההתחלה”, אומר נורווידי. “כשם שראדן סאלח העניק משמעות מדעית לעצמות הענק שמצא, כך גם אנחנו נוסיף משמעות חדשה למאובנים מארצנו.”

אויגן דובואה גילה את כיפת הגולגולת של 'האדם מג'אווה' בשנת 1891 בטריניל, מזרח ג'אווה. לממצא היה תפקיד מכריע בהבנת האבולוציה האנושית, וכעת יושב לאינדונזיה לאחר יותר ממאה שנה בהולנד. Naturalis Biodiversity Center

בשנת 1866 יצא ראדן סאלח, אציל אינדונזי וצייר טבע, למזרח ג'אווה כדי לחזות במה שכונה 'שדה הקרב של הענקים'. חקלאי האזור מצאו באחת מחלקות האדמה עצמות ענק, שלטענתם השתייכו לארימבה – מלך שדים ענק מהגרסה הג'אוונית לאפוס ההודי מהאבהראטה. סאלח, שסקרנותו התעוררה בעקבות התגלית, ביקר באתר וסבר כי מדובר במאובנים של בעלי חיים מהעבר הרחוק.

כעבור כמה עשורים הגיע דיווחו של סאלח לידי אויגן דובואה, רופא וחוקר טבע הולנדי שחיפש את 'החוליה החסרה' באבולוציה האנושית. הוא שיער כי התשובה מסתתרת באיי דרום־מזרח אסיה, מולדתם של מיני קופים כמו אורנגאוטנים וגיבונים. באותה תקופה האזור היה מושבה הולנדית, ורק ב־1945 קמה אינדונזיה כמדינה עצמאית.

הגילוי ששינה את ההיסטוריה

לאחר חיפושים כושלים בסומטרה השתכנע דובואה כי מזרח ג'אווה,  שבה נמצאו מאובנים רבים, היא המקום הנכון לחפש בו. בשנת 1891, בעזרת פועלים מקומיים, הוא חשף גולגולת, שן בינה ושן טוחנת של הומיניד קדום.

במאמר מ־1894 כינה את הממצא Pithecanthropus erectus – 'אדם־קוף ההולך זקוף'. רק בשנות החמישים סווג הממצא מחדש כהוכחה הראשונה לקיומו של הומו ארקטוס. התגלית הדהימה את עולם המדע והייתה עדות שתמכה בתורת האבולוציה של דרווין.

"זו הייתה ההוכחה הראשונה לכך שמקור האדם אינו יוצא מן הכלל בתוך האבולוציה הדרוויניסטית”, אמר סופאוואן נורווידי, פלאואנתרופולוג מסוכנות המחקר והחדשנות הלאומית של אינדונזיה.

מאובנים בגלות – ושיבתם ההיסטורית

למרות תרומתה האדירה של אינדונזיה להבנת מוצא האדם, המאובן החשוב ביותר שלה לא שב לביתו המקורי במשך 130 שנה. דובואה לקח את הגולגולת להולנד ב־1895, וכל המאמצים להשיבה כשלו.

עתה, לאחר ששהה יותר ממאה שנה במוזיאון הטבע 'נאטוראליס' בליידן, 'האדם מג'אווה' צפוי לשוב למולדתו. המאובן המפורסם ו־28,000 מאובנים נוספים שאסף דובואה יוחזרו לאינדונזיה בעקבות הסכם שנחתם בספטמבר 2025 בין שרי התרבות של שתי המדינות.

עבור אינדונזיה זוהי לא רק סגירת מעגל, אלא גם הזדמנות מדעית, שכן קרבת המאובנים תאפשר לחוקרים מקומיים להשתלב ביתר קלות במחקר הגלובלי. “היעדרם של אוספי דובואה היה הפסד גדול למדע האינדונזי”, אומר אנטון ויביסונו, סגן מנהל מחלקת התרבות במשרד התרבות האינדונזי. לדבריו, כהיסטוריון ארכיאולוגיה הוא נרגש לראות סוף־סוף מקרוב את המאובנים המפורסמים שעליהם למד בספרי הלימוד.

מאבק ממושך

כבר בשנות ה־50 החלה אינדונזיה לפעול להשבת המאובנים, אך ניסיונותיה לא צלחו. רק בעשורים האחרונים, עם התגברות הדיון הציבורי בהולנד על החזרת חפצים מתקופת הקולוניאליזם, עלתה הדרישה מחדש.

ועדת האוספים הקולוניאליים בהולנד ציינה בדוח כי מאובני דובואה נחפרו בתקופה של “אלימות, ניצול וחוסר שוויון כוחות”. הכרה זו סללה את הדרך להסכם ההיסטורי.

המאובנים, ובהם 'האדם מג'אווה', יוצגו במוזיאון האדם הקדום בסנגיראן, שבו כבר שמורים אלפי מאובנים של בעלי חיים, של צמחים ושל הומינידים קדומים. גם אוניברסיטת גאג’ה מאדה ביוגיאקרטה ומעבדות מחקר נוספות צפויות לקבל פריטים מהאוסף.

חוקרים באינדונזיה מדגישים כי המאובנים לא אמורים להישאר מאחורי ויטרינות בלבד, אלא לשמש למחקר פעיל בעזרת טכנולוגיות מתקדמות שיכללו בדיקות דנ"א עתיק, הדמיות ופרוטאומיקה. מדובר באוצר מדעי שיכול להאיר פרקים נוספים בתולדות האנושות.

“החזרת המאובנים הללו היא רק ההתחלה”, אומר נורווידי. “כשם שראדן סאלח העניק משמעות מדעית לעצמות הענק שמצא, כך גם אנחנו נוסיף משמעות חדשה למאובנים מארצנו.”

כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך​

בעלי חיים
מדע
סביבה
היסטוריה ותרבות
טיולים ומסעות
פבלו רודואף
shutterstock_1938458995
התזונה שעומדת במבחן הזמן
על השיש או במקרר? כך תאחסנו פירות וירקות באופן מיטבי
קרפדה על הכוונת

לכו רחוק יותר

פרטי התקשרות

לשירות הלקוחות של המגזין או בכל ענין ושאלה בנוגע למנוי שלך, נא ליצור איתנו קשר באמצעות טופס יצירת-קשר

או בטלפון 08-9999410

רשומים?

דילוג לתוכן