כאשר הגנרל והקיסר הצרפתי, נפוליאון בונפרטה, שב מניסיון הכיבוש הכושל של רוסיה ב־1812 לאחר שצבאו איבד עשרות אלפי חיילים בשל שילוב קטלני של קור קיצוני, של תשישות, של רעב ומחלות.
על פי הדיווחים מאותה תקופה, המחלות העיקריות שנחשבו כגורם למותם של החיילים היו 'קדחת המחנות', הידועה כיום כטיפוס, ו'קדחת השוחות'. אולם כאשר חוקרים ניתחו לאחרונה דנ"א קדום מ־13 שיניים שנלקחו משלדי חיילים שונים שנקברו בקבר אחים בווילנה שבליטא, הם הופתעו לגלות כי לא נמצא כל זכר לשתי המגפות הללו.
במקום זאת הם גילו עקבות דנ"א של שני חיידקים אחרים, מה שמרמז על כך שצבאו של נפוליאון היה חשוף ליותר פתוגנים ממה שסברו עד כה. הממצאים פורסמו ביום שישי בכתב העת Current Biology.
" החלטנו לעבוד על הדגימות האלה כי ציפינו למצוא טיפוס, כך שהממצאים היו מפתיעים למדי", אומר ניקולאס רסקובן, פלאוגנטיקאי ממכון פסטר בפריז ומחבר ראשי של המחקר. "התוצאות הטובות ביותר הן הבלתי צפויות", הוא מוסיף.
אחד הפתוגנים שנמצאו היה ממין של בורליה — קרוב משפחה של החיידק שמועבר על ידי קרציות וגורם למחלת ליים. הוא מופץ על ידי כינים וגורם למחלה מתישה בשם 'קדחת חוזרת', שכיום הינה נדירה באירופה.
החיידק השני היה זן של סלמונלה שגורם למחלה בשם טיפוס הבטן. למחלה תסמינים דומים לטיפוס — חום, פריחות ושלשולים — אך היא אינה מופצת על ידי כינים. בני אדם נדבקים בה בדרך כלל מצריכת מים ומזון מזוהמים בצואה.
אלכסנדרה בוז’ילובה, אנתרופולוגית מאוניברסיטת מוסקבה לומונוסוב, שהשתתפה במחקר מוקדם יותר על שיני חיילים בצבא נפוליאון שנקברו בקניגסברג (קלינינגרד) ברוסיה, אומרת כי הגילוי של שני פתוגנים שלא תועדו קודם לכן הוא מסקרן למדי.
"זו הוכחה נוספת לכך שריצוף דנ"א קדום הוא כלי רב־עוצמה לחקירת מחלות היסטוריות", היא אומרת.
מאחר שהחוקרים בדקו את שיניהם של 13 חיילים בלבד מתוך אלפי הנקברים בקבר האחים, רסקובן מדגיש שאין בממצאים כדי להוכיח ששני החיידקים שזוהו הם שגרמו למות החיילים. באותה מידה, הממצאים אינם שוללים את האפשרות שדווקא טיפוס, שנחשב באותה תקופה למחלה העיקרית שגרמה לתמותה של חיילים.
"אני סבורה שמחקר זה יפתח פתח לתצפיות נוספות על מיני חיידקים שגרמו בעבר לקדחות", אומרת לוסי ואן דורפ, גנטיקאית מאוניברסיטת לונדון.
'הטעות הגדולה' של נפוליאון
ז’וזף רומן לואי דה קירקהוף, רופא צבאי שפרסם ב־1836 ספר על חוויותיו בטיפול בחולים בזמן הפלישה של נפוליאון לרוסיה, תיאר את בתי החולים שבהם שהו החולים והפצועים כ"בורות של סבל וזיהום". הוא חשב שהמחלה נגרמה מבגדים מלוכלכים, ממזון דל, מתשישות ומצפיפות יתר. באחד הקטעים המסקרנים הוא אף תלה את הסיבה לשלשול הבלתי פוסק בסלקים מותססים שהחיילים בזזו מבתי המקומיים.
"כשקראתי את הדוח הישן של הרופא הזה חשבתי שזה מעניין מאוד שהוא כתב על כך, משום שזה נדיר מאוד למצוא השערה על מקור ההדבקה באותם ימים", אומר רמי ברביארי, מיקרוביולוג ממכון פסטר בפריז ושותף למחקר.
"ברביארי קרא תיאורים בני התקופה, ויחד עם עמיתיו סבור שחיילי נפוליאון לא חלו רק בגלל המזון שצרכו, אלא בעיקר בשל היעדר היגיינה בסיסית — מה שהקל על התפשטות המחלות.
בשנת 1812 עדיין לא היה ידוע שמחלות זיהומיות נגרמות על ידי מיקרואורגניזמים. מרבית המומחים בני התקופה סברו שמחלות מתפתחות ספונטנית מתוך לכלוך ומתפשטות דרך אוויר מזוהם, תפיסה שהופרכה עשרות שנים מאוחר יותר בידי לואי פסטר, מייסד המכון שבו עובדים רסקובן וברביארי.
עם זאת, העובדה שרבים מתושבי העיירה ליז’נה חלו לאחר שהצבא הצרפתי הגיע לא נעלמה מעיניו של דה קירקהוף. "בכל מקום שעברנו בינואר ובפברואר, הבאנו בהלה ומוות", כתב הרופא, "והתושבים המקומיים, שנאלצו לאכסן ולהאכיל אותנו, לא רק שנרמסו על ידנו, אלא גם הפכו לטרף של מגפה רצחנית, מתנה קטלנית שנתנו להם."
הפלישה חסרת המזל של נפוליאון נותרה עד היום נקודת ציון היסטורית המסמלת בזבוז מונומנטלי וחסר תוחלת של חיי אדם במסע אכזרי וכושל לתהילה אישית. ז’.ר.ל דה קירקהוף, שהפך בעצמו לתומך נלהב של בתי חולים ציבוריים ושל שירותי בריאות לעניים, כינה את מסעו של נפוליאון "טעות גדולה" ומעשה "ששום אדם תם לב לא יעז לנסות להצדיק."
