כאשר הלהבות אחזו בספריית אלכסנדריה, נעלם מאגר הידע האנושי הגדול ביותר של העת העתיקה. אך מי הדליק את האש? זו אחת השאלות ההיסטוריות המסעירות ביותר – ובצדק; הספרייה הייתה אחד ממוסדות התרבות והחינוך החשובים ביותר באותה עת.
למרות שהייתה גאוות העולם העתיק, הספרייה המפורסמת נשרפה יותר מפעם אחת, ובשנת 48 לפנה"ס עמדה במרכזו של סכסוך דמים.
האם היה זה יוליוס קיסר שהצית את ספריית אלכסנדריה הגדולה? או שמא היו אלה מלומדים מוסלמים? ואולי פטרון הספרייה עצמו? אלה הם כל הרמזים שיש להיסטוריונים לגבי חורבנה של הספרייה.
מה הייתה ספריית אלכסנדריה?
למרות שהוקמה במצרים, הספרייה שימשה מוקד מרכזי של התרבות היוונית. היא נבנתה בתוך מבנה שנקרא 'המוזיאון', שהיה מקדש שהוקדש למוזות. המוזיאון, שבו היו חדרי קריאה וגני נוי, לא שרד עד ימינו, אך מקורות בני התקופה תיארו בהתפעלות הן את יופיו האדריכלי הן את עושר הפריטים שהיו בו. בכך שיקפה הספרייה את ההשפעה ההלנית שהשתרשה במצרים בתקופת שלטון בית תלמי, שנמשך כשלוש מאות שנה.
אין זה ברור אם היה זה תלמי הראשון (323 לפנה"ס) שיזם את הקמת הספרייה, או שהיה זה יועצו, דמטריוס מפאלרון. תלמי, שהיה ממוצא יווני־מקדוני והפך את מצרים למוקד של תרבות יוונית, תכנן להפוך את אלכסנדריה לעיר בירה מפוארת לחוף הים התיכון, וכבר בשנת 305 לפנה"ס הפך אותה לבירת ממלכתו. ההיסטוריון גי דה לה בדוייר כותב בספרו נפילת מצרים ועליית רומא כי אלכסנדריה שימשה “שער כניסה לכל תחום אפשרי: לספרות, לאומנות, לפילוסופיה ולמסחר.”
בשנת 295 לפנה"ס לערך מינה תלמי את דמטריוס להקים את אוסף הכתבים הגדול בעולם, מהלך שהפך את אלכסנדריה למוקד תרבותי ראשון במעלה.
תלמי הראשון לא זכה לראות את חזונו מתגשם, שכן הוא מת בשנת 283 לפנה"ס. מרבית ההיסטוריונים סבורים שהספרייה נפתחה בתקופת שלטונו של בנו, תלמי השני פילדלפוס (284–246 לפנה"ס). עד אז כבר הושקעו משאבים עצומים בבניית הספרייה ובהרחבת העיר. סוכנים מטעם השליטים אספו כתבים מכל רחבי העולם, בהם ספרייתו של אריסטו והמחזות המקוריים של אייסכילוס, של אוריפידס ושל סופוקלס.
הספרייה התפרסמה בעיקר בזכות עושר הספרות היוונית ששמרה, אולם כללה גם יצירות מסוריה, מפרס ומהודו. היא הרשימה לא רק במאות אלפי מגילות הפפירוס שהכילה, אלא גם במבניה המרהיבים.
הספרייה הפכה למוקד ידע עולמי. בדומה לאוניברסיטה מודרנית, היא משכה אליה חוקרים שביקשו להעמיק במדע, במתמטיקה ובאומנות. היא הייתה כה גדולה עד שנוסד בה מוסד נוסף – הסראפאום. אך בשנת 145 לפנה"ס, בעקבות מאבקי ירושה, גירש תלמי השמיני את כל החוקרים הזרים.
אף שהמידע על הספרייה מועט, השפעתה הייתה עצומה. כפי שכתב בדוייר: “אולי התרומה הגדולה ביותר שלה להיסטוריה היא עצם קיומה”, ואף הגדיר אותה כ“מתנה הגדולה ביותר של בית תלמי לעולם העתיק".
כיצד נשרפה ספריית אלכסנדריה?
המהומות שפקדו את מצרים תרמו כנראה לנפילתה. בשנת 48 לפנה"ס נפל חלק מהספרייה קורבן של מלחמת אזרחים. אותה שנה הגיע יוליוס קיסר עם חייליו לאלכסנדריה כדי לסייע לקלאופטרה במאבקה נגד אחיה, תלמי הארבעה־עשר. כדי למנוע מצי אלכסנדריה להימלט מהנמל, הציתו הרומאים את הספינות ואת הרציפים הימיים.
האש התפשטה והגיעה עד המוזיאון. המקורות חלוקים לגבי ממדי ההרס: פלוטרכוס טען כי הספרייה נשרפה כליל, ואילו הפילוסוף הרומאי סנקה ציטט מקור שטען כי נשרפו כ־40 אלף מגילות.
האם משהו שרד? מקורות מאוחרים יותר מזכירים את המוזיאון, מה שמעיד כי המשיך לפעול, וייתכן שחוקרים עבדו עם אוספים שלא הושמדו – סימן לכך שלא כל הספרייה עלתה באש.
דעיכתה של הספרייה
שאריות הספרייה והחוקרים שפעלו בה דעכו בהדרגה עם דעיכתה של אלכסנדריה עצמה.
במרוצת השנים, כפי שכותב ההיסטוריון רוי מקלאוד בספר ספריית אלכסנדריה: מרכז הלמידה בעולם העתיק, "הספרייה נעלמה לאיטה בשל העזובה שפשטה בה, שכן בתקופת האימפריה הרומית כמעט שלא ניתנה לה תשומת לב. “אנחנו יודעים מעט מאוד על הספרייה (או מה שנותר ממנה) בתקופה הרומית.”
ייתכן שהספרייה כבר לא התקיימה, אך מוסד־הבת שלה, הסראפאום, המשיך להתקיים – עד שגם הוא נשרף.
בשנת 391 לספירה, עם התפשטות הנצרות ברחבי האימפריה, שליטים נוצרים כמו תיאודוסיוס הראשון והפטריארך של אלכסנדריה נלחמו במה שזיהו כעבודת אלילים. באותה שנה תקפו מלומדי הסראפאום קבוצה של נוצרים בעיר, בתגובה הרסו הנוצרים את המקדש.
גם בהמשך הופיעו האשמות בהצתה. בשנת 642 לספירה כבשו הערבים בראשות עמר אבן אל־עאץ את אלכסנדריה במהלך כיבושי ח'ליפות הראשידון. לפי טקסט מהמאה ה־13, הח'ליף עומר הורה להשמיד את הספרייה ולהשתמש במגילותיה כחומר בעירה בבתי המרחץ.
אך היסטוריונים מודרניים רואים בכך מיתוס שבדו נוצרים מימי הביניים, שהיו חשדנים כלפי האסלאם. ההיסטוריונית אסמא אפסרודין כתבה כי “סובלנות אינטלקטואלית הייתה מאפיין מרכזי של התרבות האסלאמית בימי הביניים. המוסלמים באותה תקופה היו פתוחים מאוד לידע מתרבויות אחרות".
ויכוח מתמשך
כפי שכתב ההיסטוריון רוג'ר ס. בגנאל, במשך שנים נמשך הוויכוח לגבי השאלה מי שרף את הספרייה ומדוע. “זו תעלומה עם כמה וכמה חשודים", הוא כותב, “והנושא עדיין מעורר יצרים". חלק מהחוקרים מאשימים את הנוצרים בשנת 391 בחורבן שאריות הידע הקלאסי, ואחרים מטילים את האשמה על הח'ליפות המוסלמית.
על דבר אחד אין עוררין: בסופו של דבר גם ההתייחסויות למוזיאון נעלמו. כיום ספריית אלכסנדריה נחשבת לאחד הפלאים האבודים של ההיסטוריה – ועדיין מעוררת צער על אובדן הידע העתיק שלא ניתן להשיבו.
