למרות שלידת שעוני היוקרה מזוהה לרוב עם הערים ז'נבה ועם באזל, ערש ייצור השעונים השווייצרי נמצא דווקא בהרי היורה בשווייץ. מאז 1748, העמק הציורי דה ז’ו (Vallée de Joux) מייצר מותגי שעונים בעלי שם עולמי, בהם יגר לה קולטרה (Jaeger-LeCoultre), אודמר פיגה (Audemars Piguet) ודיוויד קנדול (David Candaux).
בעמק דה ז’ו, המרוחק כשעת נסיעה מז'נבה, שוכנות 26 'חוות שעונים' מסורתיות הפזורות במדרונותיו, שם יצרני שעונים נוהגים לייצר שעונים ארוכים בחודשי החורף הארוכים כבר מאות שנים. מרבית החוות הללו אינן פעילות עוד – שינויי אקלים והמהפכה התעשייתית אילצו משפחות רבות לעבור למפעלים גדולים יותר בעיר – אך המורשת שלהן ששוויה מיליוני דולרים, מוכיחה שמלאכת יד מסורתית יכולה להחזיק מעמד בעולם מתועש וטכנולוגי.
"שעון הוא לא רק חפץ. אנשים נותנים את הלב שלהם במה שהם מייצרים, כך שהוא נושא עימו מעט נשמה", אומרת נטלי ויסֶה, אסטרטגית בתחום השעונים העובדת עם יצרן השעונים דיוויד קנדו.
הודות לבלוגים, למשפיענים, למועדונים ולמכירות יד שנייה, שברה תעשיית השעונים השווייצרית שיאים בשנת 2022, עם יצוא שהגיע לשיא כל הזמנים בסך 27.5 מיליארד דולר.
מותגי הדגל של העמק פתחו את שעריהם לחובבי שעונים מכל העולם, וכעת מטיילים ליהנות מחוויה מעשירה הכוללת ביקור במוזיאונים ובסדנאות ובהשתתפות בשיעורי ייצור שעונים.
מקום הולדתה של אמנות ייצור השעונים
בחוות שעונים מהמאה ה־19 ששוחזרה על ידי אוליבייה פיגה, מסתתר אוסף של שעונים: שעוני קיר, שעוני כיס ושעוני יד, ומגירות מלאות מחוגים עדינים, קריסטלים מלוטשים ורצועות עור קשיחות. כאן, בסנטר ד’איניסיאסיון אה־אורלוז׳רי (Centre d’Initiation à l’Horlogerie), יכולים המטיילים להתנסות במהלך סוף שבוע בייצור השעונים.
פיגה, דור העשירי למשפחה של יצרני שעונים, מספר כי אבותיו היו הוגנוטים – פרוטסטנטים שנרדפו בצרפת וברחו לשווייץ במאה ה־16 במהלך מלחמות הדת בצרפת. רבים מהפליטים עברו להרי היורה כחקלאים, בעוד שאחרים – שכבר היו מיומנים בייצור שעונים – עברו לז'נבה ושינו את פני תעשיית השעונים השווייצרית.
"יש לנו מוניטין היסטורי של איכות ברמה הגבוהה ביותר. השעונים שלנו היו המורכבים ביותר, הדקים ביותר והקטנים ביותר", אומר פיגה. מאז 2020 אומנות ייצור השעונים המכניים והמכניקה האומנותית נכללות ברשימת המורשת התרבותית הבלתי מוחשית של האנושות של אונסק"ו.
במאה ה־17, עם תחילת התיעוש, נהגו חקלאי העמק לשלוח את בני משפחותיהם הצעירים לז'נבה כדי ללמוד את מלאכת ייצור השעונים ולהרוויח הכנסה נוספת במהלך חורפים קשים. כתוצאה מכך, השתנו בתי החקלאים בהדרגה כדי להתאים לחיים כפולים אלו. כדי למקסם את האור הטבעי, הם פתחו חזיתות והוסיפו גמלונים כדי להתקין חלונות גדולים הפונים לשמש ולאפשר לעצמם לעבוד שעות ארוכות במהלך החורף.
עם משאבי טבע כמו אגם אלפיני זורם, מרבצי ברזל עשירים וצמח הג'נטיאן – צמח מקומי המשמש עד היום לליטוש זכוכית – ייצור השעונים בעמק דה ז’ו התפתח ופרח במהירות. מבקרים בעמק יכולים לראות כמה מחוות השעונים הללו, הן ברכיבה על אופניים הן בהליכה בקיץ.
200 שנות חדשנות
חמישה קילומטרים בלבד מפרידים בין פיגה למוזיאון של אודמר פיגה בכפר לה ברסו (Le Brassus). המוזיאון עוצב כ'מוזיאון חי': מבקרים יכולים לראות יצרני שעונים בחלוקים לבנים עובדים מאחורי קיר זכוכית, ראשיהם מורכנים ולופּוֹת מוצמדות לעיניהם. עם יותר מ־648 חלקים הדרושים לשעון המורכב ביותר, ייצור שעון נמשך כחצי שנה מתחילתו ועד סופו.
בקולקציה של המותג יש למעלה מ־300 שעונים. חלקם תכשיטים מעוצבים המסתירים בתוכם שעונים זעירים, ואחרים הם דגמים מיוחדים. כך למשל, שיתוף פעולה עם חברת Marvel בשנת 2021 הוליד שעונים מסוג 'פנתר שחור' המשובצים באבנים יקרות, שכל אחד מהם נמכר ביותר מ־5 מיליון דולר.
"ייצור השעונים היה ועודנו חלק חשוב בזהות השווייצרית, גם אם מדובר באזור קטן במדינה", אומרת קרלין סטיבנס, אוצרת טכנולוגיה בסמיתסוניאן.
מטיילים יכולים לשלב את הביקור במוזיאון עם שהייה במלון דה־אורלוז׳ר Hôtel des Horlogers) – 'מלון השענים') החדש, שבו 50 חדרים וסוויטות עם חלונות מהרצפה עד התקרה הצופים אל יער ריסוֹד (Risoud) השקט, וכן ספרייה מלאה בספרים העוסקים בשעונים.
כמה קילומטרים משם, בכפר לה סנטייה (Le Sentier), מוזיאון אספאס אורלוז׳ה (Espace Horloger) מציג תערוכות אינטראקטיביות המגוללות את ההיסטוריה של ייצור השעונים באזור ואת האתגרים שהתעשייה מתמודדת איתם כיום – מגלובליזציה ועד השגת חומרים יקרים.
כך למשל, גילוי טכנולוגיית הקוורץ בשנות ה־70 זעזע את כל הענף. מספר חברות השעונים בשווייץ צנח מ־1,600 ל־600 בלבד, מה שגרם לחשבון נפש עמוק של העוסקים במלאכה המבוססת על מסורת.
"החברות ששרדו את משבר הקוורץ שינו את המסר של השעונים באופן דרמטי – ממוצר של דיוק ומהימנות לפריט שכל גבר רוצה", אומרת סטיבנס.
בקרבת מקום, חברת יגר לה קולטרה שהוקמה בעמק בשנת 1833, מציעה סיורים, סדנאות ושיעורים מתקדמים, כולל קורס מבוא לייצור שעונים, שבו המשתתפים לובשים חלוקים ומרכיבים במו ידיהם שעון בסיסי. אף שמותגים כמו אודמר פיגה ויגר לה קולטרה נותרו מהבולטים ביותר באזור, עמק דה ז’ו מאכלס כ־30 חברות שונות בתחום ייצור השעונים.
כשעה נסיעה צפונית ללה סנטייה (Le Sentier), המבקרים יכולים לחקור את מרכז ייצור השעונים ההיסטורי של לה שו־דה־פון (La Chaux-de-Fonds), ביתם של היצרנים ג'רר פרגו (Girard-Perregaux) וגרובל פורסי (Greubel Forsey). בעיר שוכן מוזיאון השעונים הבין־לאומי (Musée International d’Horlogerie) – אחד ממוזיאוני השעונים הגדולים בעולם – שבו מוצגים יותר מ־ 4,500 פריטים המוקדשים להיסטוריה של מדידת הזמן, כמו גם להיבטים הטכניים, האומנותיים, החברתיים והכלכליים של תעשיית ייצור השעונים.
