סטף דייוויס הגיעה לנקודת האמצע בטיפוס על סיסטר סופריור – תצורת אבן חול טבעית בגובה 1,840 מטרים. מסביבה נפרשו קילומטרים של סלעים אדומים, ודבר מלבד אחיזתה לא מנע ממנה ליפול אל אדמת המדבר.
כמטפסת מקצועית, דייוויס מרבה לטפס טיפוס חופשי ללא רתמות או חבלים. בטיפוס זה שהתקיים בשנת 2010, תכננה דייוויס להגיע לפסגה ואז לקפוץ ממנה עם מצנח.
במהלך טיפוס זה במזרח יוטה נקודות האחיזה בסלע הלכו והתמעטו ודייוויס החלה להתעייף. היא חשה שאינה מרוכזת, ועצרה לרגע. לפתע הציף אותה פרץ אנרגיה והיא חשה שלווה גדולה. גופה כמו לקח פיקוד והוביל אותה עד הפסגה.
דייוויס נכנסה למצב זרימה – חוויה שספורטאים, מוזיקאים, מדענים ואומנים מספרים שהם מגיעים אליה כאשר הם מתמודדים עם מצבים מאתגרים. במצב זה האדם שקוע לחלוטין במה שהוא עושה ומאבד מודעות עצמית, אך בו בזמן חש בשליטה מלאה.
אף שרובנו לא מוצאים את עצמנו תלויים על סלעים או על קירות טיפוס בגובה מאות מטרים, האתגרים היום־יומיים יכולים להרגיש מאתגרים באותה מידה. האם מצב זרימה יכול לעזור לנו להתמודד עם הקשיים הללו? מדענים אומרים כי מדובר בחוויה מתגמלת שנובעת מהתמודדות עם המשימות הקשות ביותר, אך מדגישים כי דרושים תנאים מסוימים כדי שתתרחש.
מהו מצב זרימה?
בשנת 1975 התעניין הפסיכולוג ההונגרי־אמריקני מיהאי צ'יקסנטמיהאיי בדרך שבה אומנים שקועים בעבודתם. במחקרו הוא גילה כי שחמטאים, רקדנים, מטפסי הרים, ספורטאים ומוזיקאים מדווחים על חוויות דומות. הוא כינה את התופעה 'מצב זרימה', לאחר שרבים מהנחקרים תיארו תחושה של ריחוף, כאילו הם נישאים בזרם.
יהא אשר יהא המקצוע או התחביב, הדפוסים שמצא היו דומים: אובדן תחושת זמן, עמידות בפני כאב או עייפות, ומיקוד מוחלט בנעשה.
דוח משנת 1996 בחן את חוויותיהם של ספורטאים מקצועיים. אחד מהספורטאים שהשתתפו במחקר אמר: "אתה כל כך שקוע במה שאתה עושה, שאתה בקושי מודע למה שמתרחש סביבך". מטיל כידון סיפר שחש שהזמן מאט: "כאשר זרקתי את הכידון, זה היה כאילו הכול בהילוך איטי, יכולתי לחוש את התנוחה שבה אני נמצא ולהחזיק בה זמן רב”.
צ'יקסנטמיהאי קבע שכדי להיכנס למצב זרימה יש צורך בכוונה ברורה, ומידה נכונה של לחץ. לטענתו, זרימה מתרחשת כאשר אדם פורץ את גבולות היכולת שלו, אך יש לו את המיומנות הדרושה כדי לעמוד במשימה.
“זהו איזון בין הכישורים שלך לבין האתגר העומד מולך”, אומרת ד"ר אביגיל מארש, נוירו־מדענית מאוניברסיטת ג'ורג'טאון.
המדע מאחורי מצב הזרימה
במרוצת השנים פותחו תיאוריות שונות לגבי המתרחש במוח בזמן מצב זרימה. ג'ון קוניוס, נוירו־מדען קוגניטיבי מאוניברסיטת דרקסל, אומר כי יש בנושא שתי גישות עיקריות: האחת גורסת שמצב זרימה מתרחש כאשר המוח ממוקד במשימה המצריכה תשומת לב, ואילו השנייה טוענת כי המוח דווקא נרגע ומאפשר לאדם להשתמש בכישוריו באופן אוטומטי.
בשנת 2024 בדקו קוניוס ועמיתו דייוויד רוזן 32 נגני גיטרה בסגנון ג'אז, ומדדו את הפעילות החשמלית במוחם באמצעות EEG בזמן שאילתרו. חלקם היו מנוסים מאוד ואחרים בתחילת דרכם. נגני הגיטרה דיווחו אם חוו מצב זרימה, והחוקרים ניתחו את הנתונים.
החוקרים מצאו כי מוזיקאים מנוסים חוו יותר מצבי זרימה, ושמצבים הזרימה היו גם עזים יותר. ההשוואה בין ביצועים שבהם דווח על זרימה גבוהה לבין כאלה שלא, הראתה ירידה בפעילות באונות המצחיות בזמן הזרימה.
האונות המצחיות אחראיות על ארגון המחשבות וההתנהגות, על מיקוד וקביעת מטרות. “אם מצב זרימה היה עניין של ריכוז מוגבר, היינו רואים עלייה בפעילות באונות המצחיות”, מסביר קוניוס.
אצל המוזיקאים המנוסים נצפתה גם פעילות מוגברת באזורים הקשורים לשמיעה ולראייה, שלא הופיעה אצל מתחילים. נראה היה כאילו יש להם רשתות מוח ייחודיות לאלתור, ושהם משחררים שליטה באונות הקדמיות.
קוניוס סבור שממצאים אלו מראים שזרימה מתרחשת כשהמוח "מרפה" וכשנותנים למיומנות להוביל אותנו. “זה לא משהו שאתה עושה בכוונה או במאמץ מודע”, הוא מדגיש.
איך אפשר להגיע למצב זרימה?
נדרשת מידה מסוימת של מומחיות כדי להיכנס לזרימה, בין אם בטיפוס הרים או בפעילות יום־יומית כמו בניית דגמים או עבודת נגרות. כאשר האתגר מחייב להפעיל את הידע והכישורים, עשויה להתרחש זרימה. לעומת זאת, אם מבצעים משימה ללא מיומנות, התוצאה תהיה תסכול או פחד.
אין דרך לזרז מצב זרימה, שכן הוא מופיע מעצמו. בתחילת הלמידה של מיומנות חדשה הסיכוי לחוות זרימה נמוך, אך אם נוותר עם הופעת הקושי הראשון, לא נוכל לפתח את המומחיות שתוביל לשם.
“מצב זרימה הוא הפרס שאתה מקבל על התמודדות עם אתגר קשה”, אומרת מארש.
יחד עם זאת, אפשר להיות מרוכזים ושקועים בפעילויות גם בלי להיות מומחים. קוניוס מכנה זאת "ספיגה", וטוען שאנו חשים זאת בעת צפייה בסרט טוב או קריאה בספר מותח או אפילו בזמן ניקיון יסודי של הבית.
במקום לרדוף אחר מצב הזרימה עצמו, מארש ממליצה לבחור בפעילויות שאנו באמת נהנים מהן. לדבריה, הזרימה היא תופעת לוואי נעימה שתגיע עם הזמן וככל שנתמיד.
בסופו של דבר, הדרך להשיג מומחיות היא להתנסות באתגרים חדשים וקשים. “המטרה בטיפוס היא להיכנס לזרימה”, אומרת דייוויס. "כשסיימתי את הטיפוס ביוטה, חוויתי תחושת רווחה עצומה: הכול בעולם נכון. הכול מרגיש טוב. זו תחושה אקסטטית ואתה רוצה להישאר בה כמה שיותר זמן."
