בשיא כוחה הפכה האימפריה הבבלית לאחת הציוויליזציות הגדולות ביותר שהעולם ראה – אבל איך נראו בה חיי היום־יום? שפע של לוחות הכוללים את קודקס חוקי חמורבי, חושפים פרטים עשירים על חייהם של הבבלים ועל הדרכים שבהן פתרו סכסוכים, ניהלו חיי משפחה וחגגו חגים.
תור הזהב של העיר בבל, ששכנה לאורך נהר הפרת במסופוטמיה התחתונה, התרחש בתקופת שלטונו של המלך חמורבי (שלט 1792–1750 לפנה"ס). תחת שלטונו התבססה בירת האימפריה הבבלית כמרכז קוסמופוליטי שמשך מהגרים מכל רחבי האזור. האימפריה כולה גדלה והתבססה תחת שלטונם של מלכים קודמים (1894–1595 לפנה"ס), אולם חמורבי המשיך וכבש שטחים נרחבים במסופוטמיה כמו אור, אשנונה, אשור ונינוה. בתקופה זו חלקים גדולים מהממלכה פרחו תרבותית, כלכלית, חברתית ודתית, במיוחד בבירה בבל.


חיי יום־יום, משפחה וגירושין
אלפי הטקסטים הכתובים בכתב יתדות ששרדו מתקופה זו מתארים מעללים של מלכים, מאבקים צבאיים, משלחות דיפלומטיות וקודי חוקים. הם גם שופכים אור על חיי היום־יום של תושבי מסופוטמיה, כגון: מטלות בית, דאגות נפוצות, חיי משפחה ומה שהם קנו ומכרו. למעשה, לוחות חרס מפורטים אלה מראים שהחברה הבבלית לפני כ־4,000 שנים לא הייתה כה שונה משלנו.
המשפחה הייתה אבן הראשה שסביבה נבנתה הקהילה כולה. הבית הטיפוסי שבו חיה משפחה בבלית הכיל שניים או שלושה חדרים שנבנו סביב חצר פתוחה. חלק מהחדרים היו חדרי שינה, אבל יש עדויות המצביעות על כך שחלקם היו בתי מלאכה או מחסנים. בתי העשירים המופלגים כללו חדרי רחצה, חדרים עם מערכות אבטחה לשמירה על חפצים יקרים ומקדשים דתיים.
החברה בבבל התבססה ברובה על נישואים מונוגמיים. פוליגמיה הייתה מותרת בחוק אם הרעייה הראשונה הייתה עקרה או כאשר גבר התגורר בעיר אחרת לזמן רב והתחתן בה בשנית. לעיתים הסכם הנישואים נכתב בכתב ובו סוכמו פרטים כמו גובה הנדוניה שהיה על משפחת הכלה לשלם. בחברה זו, נישואים יכלו להתבטל בגירושין. מספר טקסטים בבליים מראים כיצד פרידות אלה בוצעו. בשפה של אותם ימים זה נקרא "חיתוך השוליים".
בטקסט אחד מהמאה ה־18 לפנה"ס ביקש אדם בשם אחם־נירשי לבטל את נישואיו. הטקסט אומר כדלקמן: "בנוכחות העדים האלה, הם חקרו את אחם־נירשי: 'האם האישה הזאת עדיין נחשבת לאשתך?' הוא הכריז: 'אתם יכולים לתלות אותי על יתד, כן לקרוע אותי לרסיסים – לא אשאר נשוי לה!' כך הוא אמר. הם חקרו את אשתו והיא ענתה: 'אני (עדיין) אוהבת את בעלי'. כך היא ענתה. הוא, לעומת זאת, סירב. הוא קשר את השוליים שלה וחתך אותם."


אימוץ ויורשים
הולדת ילדים עמדה בבסיס מוסד הנישואים, ואף היו פרוטוקולים לזוגות חשוכי ילדים. באפוס הבבלי על בריאת בני האדם ועל המבול הגדול, הנקרא אתרחסיס, נכתב כי "הרחם פתוח ועושה תינוקות". טקסטים רפואיים ששרדו מראים שהבבלים השתמשו בעשבים מסוימים, קמעות וכשפים בניסיון לרפא עקרות.
לזוגות חשוכי ילדים הייתה אפשרות לאמץ תינוק, ילד או נער מתבגר. מספר רב של טקסטים ששרדו העוסקים באימוץ מצביעים על כך שהתופעה הייתה נפוצה יחסית ושהיה לה מעמד חוקי. בטקסט אחד נכתב כי "יסירום ואמא־סואן אימצו תינוק יונק, הנקרא אילי־אווילי, בנם של איארטום וארישטום". לזוגות חשוכי ילדים היו סיבות רבות לאמץ, בין אם הם רצו יורש, שוליה, מטפל לעת זקנה או מישהו שיטפל בטקסי הלוויה.
לדוגמה, לוח מהמאה ה־15 לפנה"ס שנמצא בנוזי, עיר בצפון מסופוטמיה, אומר: "חויטילה נתן את בנו ננייה כבן לטירוויה, עבד של אנה־מטי. טירוויה יכשיר את ננייה במלאכת האריגה ויספק לו אישה… אם טירוויה לא יכשיר את ננייה במלאכת האריגה, יוכל חויטילה בנסיבות כאלה לקחת בחזרה את בנו ננייה."

בעלי מלאכה וסוחרים
גברים צעירים בבבל בדרך כלל למדו את המקצועות שבהם עסקו אבותיהם, ויש עשרות תיעודים של סופרים, של כוהנים ושל בעלי מלאכה שהורישו את תפקידם לדורות הבאים. הבבלים העריכו את בעלי המלאכה: באזור שומר (במסופוטמיה התחתונה, בדרום עיראק), רוב בעלי המלאכה והסוחרים היו קשורים למוסד המלוכה ולמקדש. לעומת זאת, בבבל של המלך חמורבי יש עדויות לכך שרבים מאנשי המקצוע היו עצמאיים. ארכיאולוגים חשפו אלפי לוחות חרס המתעדים משלוחים, בדרך כלל של שעורה, ובהם מוזכרים בעלי מלאכה כמו גננים, נפחים, אופים ובנאים. אנשים רבים, בדרך כלל נשים, ילדים ואנשים משועבדים, עבדו במקצועות הקשורים לתעשיית הטקסטיל, וסחורותיהם נמכרו בכל רחבי מסופוטמיה.

בתי משפט ושופטים
כוחה של החברה הבבלית נבע מממשלה ריכוזית וממערכת חוק מפותחת. חוקי חמורבי – 282 חוקים שפשטו ברחבי האימפריה – יצרו תשתית משפטית, סדר חברתי, כללים כלכליים, חוקים לנשים ועונשים. ואכן, היו סיבות רבות שבגינן פנו האזרחים לבקש צדק, בין אם היו אלה סכסוכי ירושה, גניבה או גירושין. שופטים זכו לכבוד בזכות שליטתם בחוקים ובעונשים המתאימים. בכל משפט יכלו לנכוח מספר שופטים, וככל שגדל מספרם כך גדלה מידת הלגיטימציה של פסק הדין. בכל המשפטים ייצגו המתדיינים את עצמם, שכן עריכת דין לא הייתה קיימת באותם ימים.
למשפטים של תביעות חמורות מונו שופטים הקשורים למלוכה. מסמך מהמאה ה־18 לפנה"ס מתעד מקרה שבו שלושה אנשים תבעו אישה בשם סומו־לה־אילו בנושא בעלות על בית ועל פרדסים, וכי המלך עצמו דן בתביעה. "הם באו לפני המלך לליטיגציה. המלך [שפט] את המקרה של האישה סומו־לה־אילו. מעתה, מי ש[יביא] תביעה ישלם 200 [שקלים] של כסף."

פנאי
בידור היה חלק מהותי מחיי היום־יום של הבבלים העתיקים, לרבות נגינה וריקודים. לצד מוזיקאים ורקדנים פעלו באימפריה זמרים, מהפנטי נחשים, אקרובטים ומאלפי דובים.
הם גם שיחקו משחקים והפופולארי שבהם היה משחק קוביות שהכינו מעצמות קרסול של בעלי חיים. את הקוביות הללו נהגו לזרוק על לוחות חרס עם סימנים של גלגל המזלות בניסיון לנבא את העתיד.
הבבלים השתתפו בחגים דתיים ובתהלוכות, לרבות בחג השנה החדשה, שהיה בעל חשיבות רבה לדת הבבלית. חג זה נחגג לכבודו של מרדוכ, האל הראשי של הפנתיאון הבבלי שניצח את האלה תיאמת. לפי המסורת הבבלית התאחדו בחג זה שמיים וארץ, עשירים ועניים, אלים ואנשים רגילים. יסוד חברתי זה שעמד בבסיס האימפריה הישנה סלל את דרכה של בבל להפוך לפנינה של העולם העתיק.
