השלד המצרי, חתום בכד קבורה מחרס, ברכיו מקופלות עד סנטרו, שכב באין מפריע במשך אלפי שנים. בשנת 1902 חפרו ארכיאולוגים בריטים את השלד מקברו החצוב במדרון גיר בנוואיראט, השוכנת יותר מ־240 קילומטרים דרומית לקהיר. הפרעונים דאז בנו מונומנטים קולוסאליים כמו הפירמידה הגדולה של גיזה, אולם האיש הזה – ככל הנראה קדר שחי לפני 4,500 עד 4,800 שנים – הותיר אחריו סוג אחר של מורשת: דנ"א שנשמר בצורה יוצאת דופן.
באופן כלשהו שרדו שרידיו מאות שנים של חום מצרי לוהט, ואף את הפצצות של חיל האוויר הנאצי בזמן שעצמותיו הוחזקו בליברפול באנגליה במלחמת העולם השנייה. לאחרונה ריצפו מדענים את הדנ"א שהופק משיני השלד, ובכך יצרו את הגנום השלם הראשון של מצרי קדום. במחקר, שפורסם ביום רביעי בכתב העת Nature, תיארכו את הדנ"א לתקופת השושלת הקדומה ותחילת הממלכה העתיקה, כאשר שליטי מצרים איחדו את כוחם ובישרו את "עידן הפירמידות".
"יש מאות, אם לא אלפי, גנומים עתיקים מכל רחבי העולם", אומר לינוס גירדלנד־פלינק, ארכיאולוג ביומולקולרי באוניברסיטת אברדין בסקוטלנד ושותף לכתיבת המאמר. עד כה, מדענים אספו דנ"א עתיק מניאנדרטלים, דניסובים והומו סאפיינס מלפני 45,000 שנה. "עם זאת, מצרים נותרה אזור בלתי מתועד על המפה של הפאזל הגדול הזה של מוצא גנטי אנושי".
בעבר הדנ"א העתיק ביותר שנמצא במצרים הקדומה הגיע משלוש מומיות שנקברו בבית הקברות אבו־סיר אל־מלק ותוארך לשנים 787 ל־23 לפנה"ס. אך בעוד שרצפים אלה ייצגו רק גנומים חלקיים, הגנום החדש שלם ומגיע מאדם שחי כ־1,500 שנים קודם לכן.
"גנום זה מאפשר לנו לראשונה לחקור את מוצאו הגנטי של אדם מצרי קדום מתקופת הממלכה העתיקה", אומרת אדליין מורז ג'ייקובס, אנתרופולוגית ביולוגית שערכה את המחקר. כמו כן, הגנום אפשר למדענים לשחזר חלקית כיצד נראו פניו של האדם.
דניאל אנטואן, ראש המחלקה למצרים וסודן במוזיאון הבריטי בלונדון, שערך ביקורת עמיתים על המאמר, שיבח את העבודה. "למרות שהמחקר מבוסס על אדם אחד, הממצא משמעותי ביותר שכן דנ"א עתיק שורד לעיתים רחוקות בעמק הנילוס", הוא אומר. בעזרת הגנום, מדענים יכולים להתחיל לפענח רמזים גנטיים לקשרים שבין אוכלוסיות במצרים העתיקה.
חשיפת מוצא גנטי עתיק
אחת השאלות הבסיסיות שמדענים יכולים כעת לשאול את עצמם הם: מי היו אבותיו? אומנם מדובר בשושלת של אדם אחד בלבד, אך פענוח הדנ"א יכול לעזור להיסטוריונים להבין כיצד אנשים היגרו ונטמעו באוכלוסייה המקומית במצרים העתיקה.
מקורם של כ־80 אחוזים מהדנ"א של האיש הם באוכלוסיות נאוליתיות בצפון אפריקה. "20 האחוזים הנותרים קשורים לעמים קדומים ממערב אסיה, לרבות מסופוטמיה והסהר הפורה המזרחי, הכוללים את עיראק של ימינו, מערב איראן, חלקים מסוריה ודרום־מזרח טורקיה", אומר מורז ג'ייקובס, ומוסיף כי הם לא מצאו עדויות למוצא מזרח אפריקאי או לאזורים שמדרום לסהרה בשלד שלנוייראט.
החוקרים אינם יודעים מתי שתי האוכלוסיות הללו התערבבו, אך סבורים שזה קרה מאות ואפילו אלפי שנים לפני הולדתו של האיש מנוייראט. נתונים גנטיים אלה תואמים ראיות ארכיאולוגיות, המצביעות על כך שבנוסף לסחר בסחורות כמו גידולים חקלאיים ובעלי חיים, אנשים נעו בין אזורים והתערבבו באוכלוסייה המקומית.
"המאמר הוא אבן דרך בתחום הגנומיקה המצרית העתיקה", אומר יחיא גד, מפקח מדעי של מעבדת הדנ"א במוזיאון הלאומי לתרבות המצרית בקהיר, שלא היה מעורב במחקר. הוא אומר שהממצא החדש "מחזק את מעמדה של מצרים העתיקה כמרכז וככור היתוך של העולם הישן".
גירדלנד־פלינק משתפת כי צוותה עתיד לחבור למדענים מצרים כדי לפענח לעומק את עברה של מצרים. גד, המסייע להוביל את פרויקט הגנום הלאומי של מצרים שמטרתו לרצף את הגנומים של 100,000 מבוגרים מצרים ו־200 מומיות מצריות עתיקות, מברך על כך. "כולנו יכולים לעבוד יחד כדי לחקור את הציוויליזציה העתיקה והמרתקת הזו לעומקה", הוא אומר.
שחזור פנים ומחלוקת פוטנציאלית
לצד ריצוף הגנום של איש נוייראט חשפו החוקרים גם שחזור פנים שנעשה על ידי האנתרופולוגית הפורנזית קרוליין וילקינסון, ששיחזרה בעבר גם את פניהם של רעמסס השני ושל אחותה של קלאופטרה – ארסינואה הרביעית.
לאחר סריקה תלת־ממדית של גולגולתו, שיחזרה וילקינסון חלקי פנים כמו קו לסת, אף ועיניים – חלקי גוף שקל יחסית לשחזר ממבנה העצם בלבד. לעומת זאת, האוזניים והפה קשים יותר לשחזור. ניתוח גנטי הצביע על כך שלגבר היו עיניים ושיער חומים, וכי הפיגמנטציה של העור "נעה בין עור כהה לשחור". עם זאת, המחברים מזהירים כי תחזיות אלו מגיעות עם אי ודאות מסוימת בהתחשב בנתונים הגנטיים המוגבלים מאוכלוסיות עתיקות דומות.
כדי להימנע מספקולציות לגבי מאפיינים שלא יכלו לקבוע בוודאות, הציגו וילקינסון וצוותה את השחזור בגווני אפור, ללא שיער או גוון עור. לדבריה, היא צופה שהתמונה תעורר מחלוקת מסוימת, כפי שעוררו תיאורים קודמים של מצרים קדמונים, בטענה שהם נראים אירופאיים או אפריקאיים מדי.
כמו כן, וילקינסון מדגישה שהפנים המשוחזרות הן של אדם אחד בלבד. "האדם הזה אינו מייצג את כל המצרים הקדמונים, כשם שאני לא מייצגת את מי שחי באירופה כיום", היא אומרת.
כדי לקבל תובנות נוספות לגבי מי היה האדם הזה, מדענים היו צריכים להסתכל מעבר לפניו. שיניו השחוקות הצביעו על כך שהוא היה בן 44 ל־64 שנים כאשר נפטר, ובשלד שלו נמצאו סימנים של דלקת פרקים הקשורה לגיל.
"מצאנו גם שחיקה במפרקים ובחוליות, וכן מתח שרירים כתוצאה מישיבה והישענות תכופות – דפוסים התואמים את עבודת הקדרות התובענית מבחינה פיזית", אומר ג'ואל אייריש, ביוארכיאולוג ושותף לכתיבת המחקר.
"במהלך חייו הוא הביט הרבה למטה, כפי שמתבגרים מסתכלים על הטלפונים הסלולריים שלהם כיום", מתבדח אייריש.
הצוות הסיק מהרמזים הללו שהאיש היה קדר ולא אופה, חקלאי, בנאי או חייל, אם כי הם לא יכלו לשלול את האפשרות שהוא עסק באריגה. הצוות שיער שאם הוא היה קדר, אזי ייתכן שיש קשר כלשהו בין מקצועו לבין הסיבה שנקבר בכלי הקרמיקה. עם זאת, הם הוסיפו שנוהג קבורה זה אינו ייחודי לקדרים.
אבל מה לגבי בונה פירמידות? האם איש נוייראט גרר אבנים ענקיות בגיזה, המרוחקת יותר ממאה קילומטרים מהמקום שבו נקבר?
"זוהי ספקולציה טהורה", אומר גירדלנד־פלינק. הוא גם מזהיר מפני הסקת מסקנות לגבי האנשים שבנו את הפירמידות על סמך הגנום המצרי הקדום הזה. "מבחינת מי שבנה את הפירמידות", הוא אומר, "אנחנו צריכים שיהיו בידינו הגנומים של הפועלים עצמם".
