עסקי הרכבים החשמליים פורחים. 16 אחוזים מהמכוניות החדשות שנמכרו ב־2023 ברחבי העולם היו חשמליות. מדובר בעלייה של 14 אחוזים משנת 2022.
מקור המשיכה ברור: רכבים חשמליים אינם פועלים על בנזין או גפ"מ, שיש להם השפעות סביבתיות שליליות. לרכבים החשמליים אין אגזוז. הם שקטים. הם דורשים פחות תחזוקה מאשר כלי רכב המונעים בגז. חלקם יכולים, בדוחק, אפילו לספק חשמל לבית שלכם.
אבל הגל החדש של הרכבים החשמליים אינו חף מחסרונות. הסוללות המניעות רכבים אלה דורשות כרייה אינטנסיבית, ורשתות החשמל המטעינות את המכוניות מופעלות לרוב באמצעות דלק מאובנים.
ובכל זאת, רבים – החל מהממשל הפדרלי של ארה"ב ועד לארגונים סביבתיים – אומרים כי רכבים חשמליים הם העתיד.
בנוסף, אומר פרד למברט, הכותב הראשי של "Electrek", אתר חדשות ופרשנות המדווח על מגמות בתחבורה החשמלית, "הרבה יותר כיף לנהוג בהם".
(קראו עוד על קובלט, המתכת השנויה במחלוקת המשמשת לייצור סוללות של רכבים חשמליים.)
נתח שוק במגמת עליה
סין אחראית ל־60 אחוזים ממכירות הרכבים החשמליים בעולם, כאשר לאירופה יש את השוק השני בגודלו ולאחריה ארצות הברית. אך המכירות, על אף שהן עדיין בקנה מידה קטן, נמצאות במגמת עלייה גם בשווקים חדשים יותר כמו הודו, תאילנד ואינדונזיה.
מידת ההשפעה של כלי רכב חשמליים רבה יותר במדינות מסוימות מאשר באחרות. באיסלנד, למשל, רכבים חשמליים מהווים 60 אחוזים ממכירות המכוניות החדשות, בעוד שבנורווגיה הנתון עולה על 80 אחוזים. מאידך, רק 4.6 אחוזים מרוכשי כלי הרכב החדשים בארצות הברית קנו רכבים חשמליים בשנת 2022. עם זאת, קרוב ל־20 אחוזים עשו זאת בקליפורניה, ואנליסטים חוזים שבעוד קצת יותר מעשור הנתון הזה יכול להיות יותר מ־45 אחוזים. בישראל, במחצית הראשונה של 2023, כ־16 אחוזים ממכירות הרכב החדשות היו של רכב חשמלי.
כמה רחוק נוכל לנסוע?
לא כולם משוכנעים שרכבים חשמליים בהכרח מתאימים לאורח חייהם. דאגה מרכזית שכיחה הינה "חרדת הטווח" – החשש שהסוללה של הרכב החשמלי פשוט תתרוקן במהלך נסיעה ארוכה. החרדה הזו מחמירה בשל מיעוט בתשתיות טעינה – יש כ־46,000 עמדות טעינה בארצות הברית, לעומת כ־150,000 תחנות דלק – וחלק מתחנות הטעינה הללו עלולות להיות בלתי אמינות ונוטות לתקלות.
עם זאת, חברת טסלה החלה בתהליך פתיחת תחנות ה-Superchargers שלה, הנחשבות לאמינות ביותר בהשוואה לתחנות אחרות; וממשל ביידן מספק 7.5 מיליארדי דולרים לפריסה ארצית של רשת עמדות טעינה אמינות.
טווח הנסיעה של רכבים חשמליים רבים גדל אף הוא: "לוסיד אייר" מציעה טווח נסיעה של יותר מ־800 קילומטרים, ויש מספר אפשרויות נוספות זמינות עם טווחים נוחים של יותר מ־500 קילומטרים.
פרד למברט נסע בהצלחה בטסלה מודל 3 ממונטריאול לניו אורלינס, "ולא הייתה לי שום בעיה, בכלל לא הייתה לי חרדת טווח. נסעתי במצטבר כ־4,000 קילומטרים", הוא אומר.
רוב האנשים, הוא מציין, לא צריכים לנסוע כל כך רחוק; הנסועה הממוצעת בארצות הברית היא כ־48 קילומטרים ביום.
בנוסף, אומר ג'ים מוטוואלי, בעל טור במדור הרכבים של המגזין האמריקני בארונס Barron's)), "כשאנשים קונים רכבים חשמליים, הם יגלו ש־85 אחוזים מהטעינה שלהם מתבצעת בכל מקרה בבית. במרבית הזמן אתה לא באמת צריכים או רוצים להשתמש במטענים ציבוריים".
זה באמת סביבתי?
כמה מחקרים הראו שבניית המכוניות החשמליות וייצור הסוללות שלהן, עשויים ליצור יותר פליטות של גזי חממה מאשר אלו הכרוכים בייצור הרכב המסורתי המונע בדלק.
ייצור הסוללות לבדו יכול להוות עד 60 אחוזים מסך פליטת הפחמן בייצור רכבים חשמליים. עם זאת, רוב פליטות הפחמן הנוצרות על ידי כלי רכב מסורתיים הן תוצאה של הדלק שהם צורכים לאורך שנות השימוש בהם; מרגע שיצאה ממגרש הרכבים, טביעת הרגל הפחמנית של מכונית מונעת בדלק עולה במהירות ועוקפת את זו של הרכב החשמלי.
כלי רכב חשמליים מממשים את מלוא פוטנציאל הקיימות שלהם רק כאשר החשמל המניע אותם מגיע מאנרגיה מתחדשת, כאשר כרגע, ברוב המקומות, החשמל המשמש לטעינת כלי רכב מופק, לפחות בחלקו, על ידי פחם או גז.
בנוסף, ישנם חששות אמיתיים לגבי ההשפעות הסביבתיות והאנושיות של רכיבי כרייה כגון קובלט וליתיום עבור סוללות הרכבים החשמליים.
שיפורים בטכניקות הכרייה ובייצור הסוללות יכולים למתן חששות אלה, כמו גם פיתוח ופריסה מוגברת של סוללות חדשות שמחזיקות מעמד זמן רב יותר ומחזיקות יותר טעינה. בנוסף, טוען למברט, לתעשיית מיחזור הסוללות של הרכבים החשמליים יש פוטנציאל לצמוח במהלך השנים הקרובות, ומכוניות חדשות יוכלו להיבנות עם מתכות ממוחזרות.
לא פותר את הבעיה המרכזית
ביקורת נוספת היא שהשאיפה להחליף רכבים מסורתיים בכאלו חשמליים, אינה מתייחסת לעובדה שיש יותר מדי מכוניות ולכן יותר מדי כבישים מהירים ויותר מדי פרברים – טיעון שאפילו התומכים הנלהבים ביותר של כלי רכב חשמליים נוטים להסכים איתו. "למרבה הצער, כלי רכב חשמליים אינם פותרים את בעיית הפקקים", אומר מוטוואלי.
אבל, כפי שמציין הסופר נואה סמית', המעבר לרכבים חשמליים וצמצום הפרברים אינם בהכרח סותרים זה את זה. הוא טוען שבנוסף להפיכת הפרברים לצפופים יותר באמצעות, למשל, שינויים במדיניות הדיור ופיתוח רכבות נוסעים, "עלינו לנצל את מהפכת הרכבים החשמליים כדי להוסיף אוטובוסים חשמליים, אופניים חשמליים ואמצעי תחבורה חלופיים אחרים כדי להקל על ההתניידות בפרברים".
אפילו עם אפשרויות תחבורה נוספות, הוא מציין שעדיין יהיו הרבה מכוניות; אחוזי הבעלות על מכוניות פרטיות הם גבוהים אפילו במדינות מאוכלסות בצפיפות שבהן יש תחבורה ציבורית מפותחת, כמו יפן והולנד. "המעבר מתחבורה 'זוללת דלק' לתחבורה חשמלית אינו רק הגיוני, אלא בלתי נמנע", אומר סמית'.
"אני ממליץ לאנשים להתנסות בנהיגה ברכב חשמלי ולהיווכח בעצמם", אומר למברט. "תעשו את החשבון, ותנו להיגיון שלכם להחליט. כשתעשו את זה, התשובה תמיד תהיה רכב חשמלי. זה הפתרון ההגיוני יותר בכל פעם מחדש".
