אולי בגלל החשש מפני הכנסת חומרים זרים לגוף, אולי בגלל הרצון להימנע מתלות כרונית בתרופות, ואולי כי אנו חיים בעידן של מודעות גבוהה לכוחו של השיקום הטבעי – כך או כך, יותר ויותר אנשים שואפים להימנע מטיפולים פולשניים או מטיפולים המשפיעים על הגוף בצורה מלאכותית.
הרפואה המודרנית נעה בבירור לקראת גישות המבססות את שיקום מערכות הגוף על אמצעים טבעיים כשמדובר בשיפור השינה והתזונה, כשמדובר באיזון הורמונלי טבעי ועוד, והיא עושה את דרכה גם אל בעיה שנחשבה עד לא מזמן בלתי הפיכה: אין־אונות והפרעות זקפה.
כבר אינה בלתי הפיכה? הבעיה הגברית שאין מדברים עליה
גיל 30 הוא ה־20 החדש וגיל 60 הוא ה־40 החדש? הקלישאות האלו משדרות אופטימיות רבה והן גם נכונות בהיבטים רבים, אך אם נהיה כנים עם עצמנו, מבחינה פיזיולוגית גופנו מתחיל להזדקן כבר בעשור השלישי לחיינו. זה מתחיל בקמטים דקים, ממשיך בירידה באיכות הראייה ובהידלדלות השיער, וכן, גם המנגנון הזקפתי הגברי נחלש.
מהעשור החמישי לחיים, שיעור הגברים הסובלים מירידה בתפקוד המיני עולה במידה ניכרת. למעשה, יש הלימה בין הגיל לבין אחוז הסובלים מהבעיה: לפי כלל האצבע הסטטיסטי, 40 אחוזים מהגברים שבשנות ה־40 לחייהם סובלים מכך, 50 אחוזים מקרב הגברים בני 50, והמספרים מטפסים עם הגיל.
יש לכך הסבר; מאחורי כל זקפה תקינה עומד מנגנון ביולוגי מדויק ומופלא: במצב של גירוי מיני, המערכת העצבית מעבירה אותות מהמוח אל איבר המין הגברי, דם זורם בכמות גבוהה אל גופים מחילתיים הנמצאים בתוך האיבר, הוא ממלא אותם ולמעשה מנפח את האיבר, וכך נוצרת זקפה.
התהליך אינו מסתיים בכך. כדי לשמור על הזקפה יש צורך 'ללכוד' את הדם בתוך האיבר. מי שאחראית לכך היא הטוניקה אלבוגיניאה, הרקמה שבמעטפת איבר המין המורכבת בעיקר מסיבי קולגן. סיבים אלו קשיחים וגמישים במיוחד, ובעת עוררות מינית הם נמתחים, לוחצים את הוורידים הנמצאים בפין ומונעים מהדם לזרום בחזרה אל הגוף.
הבעיה מתחילה כשמעטפת האיבר אינה מצליחה למלא את תפקידה. יש לכך כמה סיבות – מחלות כלי דם, מחלות מטבוליות, אך הסיבה הנפוצה ביותר היא הגיל. כשהאדם מזדקן, סיבי הקולגן מזדקנים אף הם, מאבדים מגמישותם ואינם מצליחים ללכוד את הדם באיבר, וכך הדם דולף בחזרה לגוף לפני סוף האקט המיני והזקפה נעלמת מהר מדי.
המדע נרתם לטובת השיקום הטבעי
כאן נכנסת לתמונה טכנולוגיה פורצת דרך: מכשיר רפואי לשימוש עצמאי בשם וֶרְטִיקָה המבוסס על גלי רדיו (RF) ומעודד את הגוף לחדש ולשקם את סיבי הקולגן שבמעטפת האיבר. המכשיר מחמם את האזור, מחזק ומשקם את הסיבים ולמעשה מחזיר להם את יכולתם הטבעית לכלוא את הדם באיבר בעת עוררות מינית.
מחקר קליני ראשוני נערך ביחידה לנוירו־אורולוגיה שבמרכז הרפואי רמב"ם בהובלת פרופסור אילן גרינולד. המחקר הציג מעל 85 אחוזי הצלחה והראה שיפור משמעותי הן במדדי נוקשות הזקפה והן במדדי שביעות הרצון של הנבדקים, ורוב הנבדקים אף דיווחו שהאפקט נשמר גם חצי שנה לאחר סיום הטיפול. הצלחת המחקר עוררה עניין רב בקרב הקהילה הרפואית הבינלאומית, וכיום מתנהל מחקר בחמישה מהמוסדות הרפואיים המובילים בארצות הברית ובהם בית החולים Baylor שביוסטון, טקסס, בית החולים האוניברסיטאי שבקליבלנד, אוהיו, והמרכז הרפואי באוניברסיטת UCI שבקליפורניה.
ההתעניינות במכשיר נובעת בעיקרה מהשינוי בגישה הטיפולית. בעוד שהפתרונות הישנים (כגון ויאגרה, משאבות וזריקות לפין) מטפלים בסימפטומים בלבד ומספקים מענה נקודתי וחלקי, הוורטיקה מטפל בבעיה מן השורש ומציג מענה טבעי ומקיף. זוהי למעשה הפעם הראשונה שבה הפתרון המוצע אינו הזרמה מוגברת של דם לאיבר בלי יכולת להשאיר אותו שם, אלא גם שיקום טבעי המאפשר את לכידת הדם באיבר.
מעבר לכך, למכשיר יש שורה של יתרונות מעשיים: הוא מאפשר טיפול עצמאי וגמיש בבית המטופל; אין צורך במרשם רופא (מה שפותר את חסם הבושה); אין לו תופעות לוואי; התוצאה נשמרת לאורך זמן ולא רק ליום הטיפול (מה שמייתר את הצורך לתזמן את הטיפול); ובשנה האחרונה הושקה גם גרסה מתקדמת יותר הכוללת אפליקציה ידידותית המציעה משוב בזמן אמת, הדרכה מקוונת, מעקב אחר הטיפול ועוד.
ומעבר לחידוש המדעי, זו גם גאווה ישראלית. מדובר בפיתוח כחול־לבן (פטנט רשום) המיוצר במפעל מדימור שבטבריה. המכשיר עומד בתקני האיכות המחמירים בעולם וכבר קיבל את אישור משרד הבריאות ואת תו התקן האירופאי המחמיר CE. למעשה, זוהי אחת הפרוצדורות הבודדות בתחום הרפואה שבה המטופלים מקבלים אחריות מלאה על הטיפול, לרבות אפשרות להחזר כספי כמעט מלא במקרה של חוסר שביעות רצון.
נוסף על ישראל, המכשיר משווק גם בבריטניה, אוסטרליה, גרמניה ועוד. אלפי גברים במדינות אלו כבר חוללו שינוי בחייהם, החזירו לעצמם את הביטחון העצמי ונפטרו מהתלות בכדורים ובזריקות.
המכשיר נמכר בישראל בצורה מקוונת ומאובטחת באתר החברה בדיסקרטיות מלאה ובמגוון אמצעי תשלום. למעשה, כל גבר הסובל מהבעיה יכול להתחיל לטפל בעצמו ללא מאמץ וללא צורך לשתף אחרים במצבו, ובתוך שבועות ספורים כבר לראות תוצאות.
