אם תשאלו אנשים מן השורה כיצד ניתן להישאר צלולים בגיל מבוגר, סביר להניח שהמילה 'תשבצים' תיכלל בתשובותיהם. אין זה סוד שתשבצים, לצד סודוקו ותפזורת, נתפסים זה מכבר כ'אימון' למוח.
אך כיצד אמונה זו השתרשה? והאם יש לכך ביסוס מדעי? תיאוריה אחת גורסת שאנשים פשוט הבחינו בדפוס: מבוגרים צלולי דעת רבים עוסקים בפעילויות מסוג זה. אולם מומחים טוענים שהקשר אינו ישיר כפי שהורגלנו לחשוב.קליאן ניוטיס, נוירולוגית המתמחה באסטרטגיות להפחתת הסיכון לדמנציה, טוענת שלאנשים העוסקים בתשבצים לסוגיהם יש לעיתים קרובות אינטליגנציה מילולית גבוהה, המצביעה על סיכון נמוך יותר לדמנציה. "לאנשים בעלי השכלה גבוהה יש מנת משכל מילולית גבוהה יותר, ואנחנו מבינים שהאנשים האלה נמצאים בסיכון נמוך יותר", היא מוסיפה.
גארי סמול, ראש תחום הפסיכיאטריה במרכז הרפואי של אוניברסיטת האקנסאק, גדל בבית חובב חידות היגיון, וחיבה זו דבקה גם בו. אך מבחינה מקצועית, הוא אינו משוכנע שלפעילות יש יתרונות קוגניטיביים של ממש. "כדי להפעיל את המעגלים העצביים ואת המוח, עלינו למצוא את נקודת האיזון: על חידות הזיכרון והתשבצים להיות מאתגרים, אך במידה הנכונה".
הרעיון מתיישב עם עקרון "השתמש בזה או אבד את זה" ((use it or lose it, מצב שבו יכולת מתנוונת עקב חוסר שימוש, המוזכר לעתים קרובות בהקשר של כושר גופני. במילים אחרות, כפי שאנו צריכים להפעיל את שרירינו כדי לחזק אותם, כך עבודה קבועה על תשבצים עשויה לאמן ולחזק את המוח. אולם, בדומה למרבית הדברים הקשורים במדעי המוח, האמת אינה כה פשוטה.
מחקרים עדכניים
מחקר משנת 2022 שפורסם בכתב העת NEJM Evidence מצא שאנשים עם ליקוי קוגניטיבי קל (MCI) שעשו תשבצים במשך 12 שבועות הראו שיפור קוגניטיבי. התוצאות היו אולי מרשימות מכיוון שהשיפור התרחש בקרב קבוצה ספציפית של אנשים שכבר חוו ירידה קוגניטיבית, אך השיפור היה מתון.
מחקר משנת 2024 מצא קשר בין תשבצים ותצרפים ליכולות קוגניטיביות טובות יותר. המחקר בחן את סגנון החיים של יותר מ־9,000 אנשים, והגיע למסקנה שמשחקי לוח ותשבצים הם המנבאים החזקים ביותר של כישורי חשיבה, של זיכרון ושל יכולת מילולית (מעניין לציין שמשחקי וידאו הראו תוצאות דומות).
על אף שמחקרים שכאלה מעודדים את חובבי התשבצים, יש סייגים: לחידות ובריאות המוח עשוי להיות קשר מתאמי ולא סיבתי. כמו כן, למרות שלפאזלים עשויים להיות יתרונות מסוימים, מחקרים מצביעים על שיפור קוגניטיבי רב יותר עקב שינויים אחרים באורחות החיים מאשר תשבצים ודומיהם.
אימונים יעילים למוח
מה הן, אם כן, אותן פעילויות יעילות לבריאות המוח? הרופא פיטר אטיה טוען שפעילות גופנית היא "הפריט החזק ביותר בערכת הכלים המונעת שלנו", במיוחד להפחתת הסיכון למחלת אלצהיימר ולירידה קוגניטיבית.
פעילות גופנית סדירה מפחיתה את רמת הסוכר בדם, מיטיבה עם המוח ועוזרת להגביר את זרימת הדם. הוכח כי פעילות גופנית מגדילה את נפח ההיפוקמפוס, אזור במוח חיוני ללמידה ולזיכרון. לדברי ניוטיס, פעילות גופנית גם מגבירה את הנוירופלסטיות (מסייעת ביצירת קשרים חדשים במוח) ותורמת לייצור נוירוטרופי (BDNF), חלבון חיוני לתפקוד קוגניטיבי בריא שמקורו במוח.
"התעמלות היא מסובכת כי אנחנו לא מבינים לחלוטין מהי התדירות והעצימות המיטבית", היא מסבירה. "אבל זה מאוד ברור שפעילות אירובית עוזרת להגביר את התפקוד הקוגניטיבי". מחקרים מראים שלמבוגרים המתעמלים תדיר יש ביצועים קוגניטיביים טובים יותר מאלה שאינם פעילים.
מעבר לפעילות גופנית, הדוח לשנת 2024 של ועדת לנסט (Lancet) בנושא מניעה, התערבות וטיפול בדמנציה זיהה 13 גורמי סיכון נוספים הניתנים לשינוי בשלבים שונים של החיים. אלה כוללים אובדן שמיעה, פגיעה מוחית טראומטית (TBI), יתר לחץ דם, שתייה מרובה, השמנת יתר, עישון, דיכאון, בידוד חברתי, חוסר פעילות גופנית, סוכרת מסוג 2, זיהום אוויר, כולסטרול גבוה, בעיות ראייה לא מטופלות וחוסר השכלה בגילאים מוקדמים. היעדרותה של איזו פעילות בולטת ברשימה הזו? נכון מאוד, תשבצים.
אף על פי כן…
אם מחקרים מצביעים על כך שפעילויות אחרות תורמות במידה רבה יותר לבריאות המוח, מדוע הציבור הרחב סבור שמי שעושה תשבצים נשאר חד יותר בגיל מבוגר? אפשרות אחת: ייתכן שחובבי התשבצים ממילא עושים הרבה מהדברים הנכונים. לעתים קרובות הם משכילים יותר – גורם שוועדת לנסט מזהה כגורם חיוני לבריאות המוח – וייתכן שיש להם סיכוי גבוה יותר לעקוב אחר הרגלים בריאים למוח, לרבות מעורבות חברתית ופעילות פיזית.
לדברי סמול, זה סביר שמחקרים מראים ששמירה על פעילות המוח בונה עתודות קוגניטיביות, קרי שהמוח נשאר חזק ובעל יכולת הסתגלות, גם בעתות זקנה, מחלה או פציעה. ככל שתעשו יותר כדי לחזק את המוח שלכם, כך הוא יהיה מוכן יותר להתמודד עם הזקנה ועם כל ירידה קוגניטיבית צפויה.
הוא נזכר במחקר שערך לפני יותר מ־25 שנים שבו הוא וחוקרים אחרים סרקו את מוחם של משתתפים שהתלוננו על בעיות שכחה קלות, בזמן שהמשתתפים ביצעו משימת זיכרון. "מצאנו שהמוח של אנשים עם סיכון גנטי לדמנציה התאמץ יותר כדי לפתור את אותה משימה", מסביר סמול. כאשר חוקרים בדקו את המשתתפים שנתיים לאחר מכן, אלה שהמוח התאמץ יותר חוו ירידה קוגניטיבית גדולה יותר. בניית עתודה קוגניטיבית חזקה תגביר את היכולת של המוח לפצות על הירידה בתפקוד, עד שבסופו של דבר הוא כבר לא יוכל לעמוד בקצב.
לכן, תשבצים עשויים לשמור על מוחכם בפעילות, אך הם לא אמורים להיות האסטרטגיה היחידה – במיוחד אם אתם כבר מורגלים בפעילות זו. כפי שמסביר ניוטיס, "כשאתה מתחיל לעשות את אותו הדבר שוב ושוב, זה לא ממש מגביר את העתודה הקוגניטיבית או עוזר לתמוך בנוירופלסטיות, מכיוון שהפעילות אינה יוצרת קשרים חדשים במוח".
בסופו של דבר, אין שום פסול בפתירת תשבצים. הראיות המדעיות מראות שהם אינם מזיקים כהוא זה ואף מספקים גירוי נפשי מועיל. עם זאת, הפחתת הסיכון לדמנציה דורשת גישה רב־כיוונית שצריכה לכלול פעילות גופנית עקבית. אסטרטגיה שכזו כנראה תציע הגנה הרבה יותר טובה מפני ירידה קוגניטיבית מאשר תשבץ.
