באפריל 1555, המלכה מרי הראשונה, הידועה יותר בכינוי "מרי העקובה מדם", התבודדה בחדרה בציפייה ללידת ילדה הראשון. בגיל 38, בתו הבכורה של המלך הנרי השמיני נזקקה נואשות ליורש, רצוי זכר, כדי להבטיח ברית עם ספרד ואת המשך השלטון הקתולי באנגליה. הסיכונים היו גבוהים.
למרות זאת, מרי הייתה אופטימית, וכך גם האומה. שנה לאחר שנישאה לפליפה השני, מלך ספרד, המלכה נראתה כמי שהרתה: השדיים והבטן שלה התנפחו, והיא דיווחה על בחילות בוקר ותנועה ברחמה. חדר ילדים הוכן בארמון, גם אחיות, ומכתבי ההכרזה הוכנו ונחתמו, נותר רק למלא את תאריך הלידה ומין היילוד.
"אך ככל שחלפו השבועות מצב הרוח הטוב הפך לייאוש", כותבת אנה ויטלוק, מחברת הספר "מרי טיודור: נסיכה, ממזרה, מלכה". שמועות התפשטו שהמלכה מתה, או שהילד מת, ואחר יוחלף במקומו.
האמת הייתה שערורייתית פחות: למרות מאפייני ההיריון שחוותה מרי, היא לא הייתה בהיריון כלל, אלא סבלה מהתופעה הנדירה ביותר של פסאודוציזיס. המקרה שלה הוא הראשון המתועד היטב בהיסטוריה. פסאודוציזיס, המכונה לפעמים "היריון כוזב", "היריון היסטרי", "היריון מדומה" או "היריון הזוי", מתבטא ברוב או בכל תסמיני ההיריון, אך ללא עובר.
לדוגמה, "לאישה אין וסת, השדיים שלה גדלים ואף עשויים להפריש חלב, והבטן שלה נפוחה", אומרת מרי סימן, פרופסור אמריטוס במחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת טורונטו, קנדה. הגילויים הפיזיים האלה מתרחשים גם לצד עייפות, בחילות והטלת שתן תכופה.
"הגוף שלה מתנהג כאילו היא בהיריון, אז היא מאמינה שהיא בהיריון, היא לא ממציאה", אומרת סימן, שחוקרת את ההפרעה הנפשית הזו כבר זמן רב.
לרוב המקרים ישנם מאפיינים פסיכולוגיים ופיזיולוגיים. המדריך האבחוני של האגודה הפסיכיאטרית האמריקנית, DSM-5-TR, משייך את תופעת ההיריון המדומה לקטגוריית של הפרעה פסיכוסומטית והפרעות דומות אחרות, לצד הפרעות קשות לאבחון כמו הפרעת חרדה מללקות במחלה (מוכרת גם כהיפוכונדריה) או תסמונת מינכהאוזן.
עד כמה נפוצה התופעה?
בשנת 2007, סקירה בכתב העת International Journal of Reproductive BioMedicine העריכה כי ישנם 6-1 מקרים של היריון מדומה לכל 22,000 הריונות בארצות הברית. זוהי ירידה משמעותית מאז 1940, כאשר הסטטיסטיקה הייתה היריון מדומה אחד לכל 250 הריונות – בדיוק כמו הסבירות להיריון טבעי של תאומים.
מחוץ לארצות הברית המספרים הללו עולים באופן דרסטי.
"ישנם חלקים באפריקה, למשל, שבהם ההיריון מוערך מאוד אולם הגישה לטיפול רפואי קשה, כך שפסאודוציזיס אינו נדיר", אומרת סימן, שנתקלה בכ־20 מקרים במהלך עבודתה מאז 1960.
בזכות הרפואה המודרנית והזמינות הרחבה של אולטרסאונד, רק מקרים מעטים של פסאודוציזיס כיום נשארים לא מזוהים עד ה"לידה" הנראית לעין.
אלו שכן, כמו זה של המלכה מרי, לעתים קרובות עושים כותרות. בשנת 2014, למשל, אישה מקוויבק, קנדה, שכנעה את עיירתה שהיא מצפה לחמישייה. בשבוע 34 היא הלכה לבית החולים ללדת – ושם התגלה שאין כלל עוברים.
"פסאודוציזיס הוא מצב שקשה מאוד לחקור", אומרת סימן, בעיקר בגלל הנדירות שלו והמורכבות של בריאות הנפש של המטופלת. אבל יש חוט מקשר אחד: "המטופלת בדרך כלל רוצה מאוד להיות בהיריון".
מלבד תינוק, היריון עשוי לספק לאישה גם תשומת לב, כבוד, וטיפול טוב יותר. "לכן לא מפתיע", אומרת סימן, "שפסאודוציזיס מתרחש לעתים קרובות יותר בתרבויות שבהן מצופה מנשים נשואות להוליד ילדים".
לממסד הרפואי, גם בתחום המיילדות והגינקולוגיה, אין הבנה טובה של פסאודוציזיס", אומרת שאנון קלארק, מומחית לרפואת אם־עובר בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת טקסס, ארה"ב, שראתה מקרים של הריון מדומה.
"הבנת המתרחש בגוף של אישה עם פסאודוציזיס תעזור לטפל בה ולהפחית את הסטיגמה שלה כ'משוגעת'", אומרת קלארק.
כרגיל, החיים האמיתיים לא כל כך דרמטיים. "אף על פי שיכולים להתרחש שינויים בהורמונים כגון פרולקטין, אסטרוגן ופרוגסטרון, אין תבנית ברורה או עלייה ברמות ההורמונים הקשורות להיריון מדומה", אומרת קלארק.
התרופות הפסיכיאטריות שהרופאים עשויים לרשום למטופלת החווה היריון מדומה יכולות להחמיר את מצבה הבריאותי.
לדוגמה, חלק מהתרופות האנטי־פסיכוטיות מעלות את רמות הפרולקטין, הורמון שאחראי להנקה, מה שעלול רק לשכנע עוד יותר את המטופלת – ואת גופה – שהיא בהיריון.
רמות הפרולקטין עולות גם במצבי מתח, ו"ניתן לומר בבטחה שאישה שמשוכנעת שהיא בהיריון, אף שהבדיקה אומרת שוב ושוב שזה לא המצב, חווה בוודאות מתח רב", אומרת סימן.
מי סובלת מפסאודוציזיס?
מומחים אומרים שלחץ עצום היה כנראה הטריגר להיריון המדומה של המלכה מרי. לאחר כמעט שנה של ההיריון לכאורה שלה, מרי לבסוף יצאה מחדרה ואף אחד לא דיבר על זה שוב (לפחות רשמית). היא מתה שלוש שנים לאחר מכן, ללא ילדים, ואת מקומה תפסה אחותה החורגת הפרוטסטנטית, אליזבת הראשונה.
"תופעת ההיריון המדומה משפיעה על אנשים מכל הקבוצות האתניות, הגזעיות והסוציו־אקונומיות", מציינת קלארק. ואף שהוא נפוץ ביותר בקרב בני 20 עד 39, הוא יכול להתרחש גם בקרב נשים בגיל המעבר.
היריון מדומה אצל גברים נדיר עוד יותר, אם כי ספרות רפואית תיעדה דוגמאות לתופעה אצל שני גברים אמריקנים, בשנת 1984 ובשנת 1995. באפריל 2022, מדענים דיווחו על אישה טרנסג'נדרית אמריקנית בת 28, שהציגה את עצמה כמי שבהיריון עם תאומים.
הכחשה נרחבת
בדיוק כפי שהיה בזמן "הריונה" של המלכה מרי ב־1555, "גם מטופלות בעת המודרנית עם פסאודוציזיס לא יקבלו הוכחות שהן לא בהיריון", אומרת סימן.
"הן עשויות לחשוב שהבעל שלהן לא רוצה שהן תהיינה בהיריון, שהוא משתף פעולה עם הרופא או בית החולים. הן עשויות לחשוב שמשפחת הבעל שלהן מעורבת. ראיתי אנשים שמאמינים שהרופא עיבר את האישה אבל לא מודה בכך", היא אומרת.
"ההזיות הללו יכולות לקבל צורות רבות כל כך, מכיוון שהאדם לא יכול לקבל את המציאות של אף אחד אחר מלבד שלו. המציאות שלהם היא שהם נראים ומרגישים בהיריון, אז מבחינתם, הם כן.
"למרבה המזל, הממסד הרפואי החל לטפל במקרים חריגים אלה ביתר עניין וברגישות רבה יותר. הפסיכיאטריה הכללית מקדישה יותר תשומת לב לנושאים שהיא נהגה לראות בהם 'פשוט' תסמונות של נשים", אומרת סימן.
וקלארק מוסיפה: "משאר הרופאים נדרשות יותר הבנה ואמפתיה ופחות שיפוט והשפלה בכל החזיתות".
(קראו עוד על מחקר חדש ופורץ דרך המראה כי ההיריון עשוי להוסיף מספר חודשים לחייך.)
