אוהד הנווד הוא כנראה ידוען הטיולים הכי מוכר בארץ. עם מאות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות הפך אוהד למזוהה יותר מכול עם המטייל הישראלי, לכן הופתעתי כשסיפר לי שעד הטיול הגדול בחו"ל אחרי שירותו הצבאי הוא לא התעניין בטיולים והכיר רק את אתרי החובה שביקר עם מסגרות החינוך.
אוהד, ספר קצת עליך ועל איך שהכול התחיל.
שמי אוהד נבון, בן 31 מנס ציונה, בן זקונים להוריי, אח קטן לשלוש אחיות. המסלול שלי התחיל רגיל — תיכון ושירות בצבא בחיל הים, קצונה ושנתיים נוספות בקבע. כשהשתחררתי יצאתי, כמו כולם, לטיול גדול ותכננתי ללמוד אחריו הנדסה כימית בטכניון.
הטיול הגדול היה בהחלט גדול, טיילתי בין היתר באוסטרליה, ניו זילנד, סין, נפאל וטיבט, אך אין ספק שהחוויה הכי גדולה הייתה בפפואה גינאה החדשה. חיפשתי להגיע למקומות לא מוכרים והגעתי לשם. מדובר במדינה שעד לא מזמן היה נהוג בה קניבליזם, אבל בשל כניסת מיסיונרים למדינה הפכה האוכלוסיה לנוצרית ולחובבת ישראל.
מבחינתם, אם אני יהודי, כמו ישו, אני בעצם אחיו. זה היה בשבילם מאוד מיוחד, הם כינו אותי 'משיח', עקבו אחריי לכל מקום, עשו לכבודי תהלוכה גדולה, הלבישו אותי בלבוש מסורתי, הציגו בפניי הדמיה של מלחמה שבטית ועוד. המפגש היה מלהיב ומרגש, וכמובן תיעדתי אותו ברשתות החברתיות. התיעוד ההתפוצץ והפך אותי לדמות מאוד מוכרת, נוספו לי עוקבים וראיינו אותי לכתבות.
למרות הטיול הבלתי נשכח החלטתי להמשיך בתוכניותיי כרגיל. חזרתי לישראל אחרי שנתיים ללימודים בטכניון, התחלתי ללמוד וזה לא היה קל. אחרי תקופה ארוכה שבה טיילתי, הייתי אדון לעצמי ונהניתי מחיים ומחופש מטורף. פתאום אני סגור בין ארבעה קירות של כיתה וגם עובד. זה חנק אותי. אחרי סמסטר אחד הבנתי שזה לא בשבילי, עזבתי והחלטתי לחזור לטיולים.
יצאתי לעבוד כדי לחסוך כסף, ומהחסכונות קניתי כרטיס טיסה ופתחתי ולוג. בהתחלה התלבטתי קצת לגבי שמו, אך בסוף בחרתי ב'אוהד הנווד' כי זה מתחרז גם בעברית וגם באנגלית, וגם המילה 'נוודות' בהחלט מתאימה למה שאני עושה גם מבחינת הטיולים וגם מהבחינה של נוודות דיגיטלית. כמובן, כל ההוצאות היו מכיסי, ורק כשראיתי שאני מקבל חשיפה והעוקבים מתרבים הבנתי שאני צריך לבקש חסויות על מנת להמשיך. הרבה חברות סירבו, אבל חנות אחת לציוד טיולים הציעה שניפגש. בהתחלה היא נתנה לי ציוד, אחר כך שילמה לי 3,000 שקלים לחודש, ולאט־לאט, עם הפרסום וההצלחה, הגיעו שיתופי פעולה נוספים והוולוג והטיולים הפכו למקור פרנסה.
אתה קצין בחיל הים. איך המלחמה משפיעה?
עם תחילת המלחמה גויסתי למילואים ושירתי בסבב הראשון 70 ימים. המצלמה הגיעה איתי, והייתי היוטיובר הראשון שהעלה תוכן מתוך צוללת ישראלית. אחרי המילואים חזרתי לנדידה, אבל בשלב מסוים הבנתי שאני צריך להיות בתקופה הזו בישראל ולתרום את חלקי בסיוע ובמודעות לעסקים שקרסו פה בשנה וחצי האחרונות. ביטלתי רבות מהתוכניות וההזמנות ששלחו לי והחלטתי לעשות שוב את שביל ישראל, והפעם מהצפון לדרום.
הפעם הראשונה שעשיתי את שביל ישראל הייתה בימי הקורונה, כשנאלצתי לחזור ארצה. התחלתי את השביל ללא ציפיות והתאהבתי בארץ ובנופיה. הטיול ההוא היה כל כך משמעותי שהפכתי אותו לסדרת רשת בערוץ היוטוב שלי מה שהקפיץ לי את העסק משמעותית והעניק לי מינוף שלא חלמתי עליו.
הפעם, סיבת החזרה לשביל ישראל היא שונה. לא נאלצתי לחזור אלא הבנתי שיש לנוכחות שלי ברשתות כוח והשפעה וניתן לגייס אותם לטובת העסקים שנפגעו, ובכלל, להראות את ישראל היפה. כשאנחנו מדברים עכשיו אני בתחילת השביל. אני רואה בדרך צימרים ריקים, עסק לג'יפים שלא נהגו בהם כבר שנה וחצי, מסעדות שוממות, הלב נצבט ממש. חשוב לי להראות שהשקט חזר לצפון וחשוב לבוא לפה, לטייל ולחזק את העסקים הקטנים ואת התושבים. כרגע הקדשתי למסלול חודש, נראה איך נתקדם.
מה מיוחד בישראל?
האמת שמבחינת הנופים, ישראל אינה מהמדינות היפות בעולם, אבל יש פה משהו שאין בשום מקום אחר — אנשים ואווירה. ביום שישי עברתי עם חבר ליד מושב אליפלט. משפחה שראתה אותנו צועדים הזמינה אותנו להתארח אצלם, הגענו וראינו שמדובר במשפחה מורחבת של 20 איש ומצאו בשבילנו מקום. אחד הילדים צייר לנו ציור ואחת הבנות עשתה לנו טיפול פנים מפנק. זה היה מדהים! עם ישראל היפה. במקום אחר עברנו ליד בסיס צבאי, וחיילים שבדיוק עשו הפסקת צוהריים קראו לנו לאכול איתם ופינקו אותנו. זה באמת מרגש ושונה וייחודי לישראל.
מה עוד לא ראית בישראל והיית רוצה לראות?
אני חורש את ישראל ולדעתי אין אזור שלא ביקרתי בו. כחלק מהתפיסה שלי להראות את ישראל היפה, חשוב לי להגיע לכל מקום, כולל שכונת מאה שערים ויישובים מעבר לקו הירוק כמו השומרון, גוש עציון ובנימין. מה שכן הייתי שמח להכיר זה את התרבויות השונות. דרך המסעות שלי בארץ נחשפתי לגוונים השונים שיש בארץ — השומרונים, הכושים העבריים והפריקים הדתיים בצפת. מאוד מעניין אותי להכיר עוד מהגוונים השונים והלא מוכרים בארץ כמו קהילת הקראים, הצ'רקסים, הבדואים בצפון ועוד.
אתה לא מתעייף לפעמים?
כן, זה יכול להיות מאוד מעייף, אבל יש הרבה דברים שנותנים לי מוטיבציה להמשיך, אם זה אורח החיים הבריא שהתרגלתי אליו, הפשטות, פשוט לטייל, כמו עכשיו, 20 קילומטרים ביום ולספוג את טבע, ואם זה ההודעות שאני מקבל מהעוקבים וההבנה שיש לי שליחות ושאני משמח הרבה אנשים דרך הוולוג שלי. לדוגמה, עוקבים מספרים לי שרק בזכותי הם מטיילים, או הודעה מרגשת שקיבלתי ממישהי שסיפרה כי אביה נפטר ממחלה קשה והיא מודה לי כי במהלך כל תקופת אשפוזו, ברגעים הקשים, היא ואבא שלה צפו בסרטונים שלי יחד ודמיינו שהם איתי שם בטיול. היא אמרה שהענקתי לה ולאבא שלה שלל רגעים יפים. זה מרגש ונותן הרבה כוח להמשיך.
איך המעגל הקרוב מגיב לזה?
יש לי משפחה תומכת מאוד. הפלתי עליהם כמה פצצות — יצאתי מהארון ועזבתי את הלימודים, אחר כך התחלתי לטייל ולא היה ברור אם תהיה לי פרנסה. בהתחלה אבא שלי לא ממש הבין את העניין ובטח שלא אהב את השם 'נווד'. הוא אמר לי שלא עלה ממרוקו ופרנס משפחה כדי שהבן שלו יהיה נווד. אבל הוא רואה שזה עושה לי טוב ושאני מתפרנס מזה בכבוד, ולא רק תומך בי, הוא גם ממש עוזר לי בניהול העסק. אני גרוע בבירוקרטיה, אבא שלי ראה שאני במצוקה והחליט לעזור ומאז הוא מנהל את העסק מהבחינה הזאת (והוא בכלל מהנדס במקצועו). בלעדיו כנראה הייתי מוכר עגבניות ברחוב או משהו…
גם עם אבי וגם עם אמי יצאתי למסעות שונים ולטיולים והם והאחיות שלי מפרגנים לי מאוד. אגב, בישראל כמו בישראל, בכל פעם שאני מוציא סרטון מעניין ראש העיר מתקשר לאבא שלי. זה מחמם את הלב וממלא גאווה.
ומה מבחינת העתיד?
אני מבין שבשלב מסוים ארצה להתביית ולכן אני מנצל את התקופה הזאת שבה העסק עובד חזק כדי לבנות לי בסיס לעתיד. פתחתי חברת תיירות, אני מוציא קבוצות לטיולים, מעביר הרצאות ומכין לעצמי פרנסה בתחום שאני אוהב ליום שאפסיק בו לנדוד. הייתי רוצה להצליח גם מחוץ לגבולות הארץ, יש לי סוג של פנטזיה להצליח גם בחו"ל. כרגע הפלטפורמה שלי בעברית ואני חזק בישראל. אני מאוד אוהב את הקהל הישראלי ומרגיש שבנישה שלי אין לי מתחרים בארץ. להתחיל הכול מחדש בחו"ל יהיה קשה. אם אצליח להשיג ספונסרים, אולי אוכל להגיע למספרים מאוד יפים של עוקבים בזמן קצר ולייצג את ישראל בעולם, כל זה עדיין בגדר חלום.
מבחינת הזוגיות, אני מתאמץ למצוא זוגיות. אני מחפש מישהו לנדוד איתו יחד לתקופה, ואני צריך למצוא מישהו שאורח החיים שלנו יסתדר. הייתי רוצה למצוא מישהו לטייל איתי יחד, אולי לאלסקה שאני מאוד אוהב, ולחיות יחד את הרגע. כרגע, כמו עם הטיולים, אני נהנה מהחיפוש בתקווה למצוא את האחד.
מה המקום הכי יפה בעולם, לדעתך?
אני מאוד אוהב את הקטבים, אלו המקומות הכי יפים בכדור הארץ ויש בהם נופים שהעין לא רגילה לראות. אני שואף לחזור לשם כמה שיותר. השנה אני מתכנן טיול לאלסקה בקיאק ים, וכדי שאצליח לעשות זאת אני מתאמן באשדוד בצורה מקצועית. קיאק ים שונה מקיאק רגיל, הוא קטן מאוד ויש בו חלל מאחור ומלפנים, בלי הרבה מקום לציוד. באשדוד אני לומד איך חותרים ואיך מתנהלים נכון בקיאק הזה. נסענו להתאמן באחד מאיי יוון בשיאה של הסופה קורל עם רוחות חזקות מול הקיאקים. זה מאתגר אך מחייב, כי המטרה היא שיט בין קרחונים ולוויתנים בסוף יוני.
אחד המקומות שלא הייתי בהם באזורים אלו הוא גרינלנד. אני מקווה שאגיע לשם בקרוב. אני גם מאוד אוהב את אפריקה, את הפשטות, את האנשים. מבחינה אובייקטיבית זאת היבשת הכי פחות יפה, אך יש בה משהו מרגש מאוד, דווקא בגלל הפשטות שלה.
לסיום, מה היית רוצה להשאיר אחריך?
הייתי שמח אילו היה מעיין יפה על שמי, משהו פשוט שיוצר שינוי לסביבה שלו, ובעיקר הייתי רוצה שיזכרו ויפנימו את תפיסת החיים שלי — ליהנות מהדרך ומהחיפוש, מהיופי של הפשטות. לא צריך לחפש אותו רחוק בזמביה, אפשר ליהנות משקיעה יפה גם בגבעות הכורכר בישראל.
