יותר משני תריסר מדינות מרכיבות את האיים הקריביים, לכל אחת יש את השפה, את ההיסטוריה, את האוכל ואת התרבות שלה. על אף ההבחנות הללו, מסורת אחת מחברת בין כל האיים: הקרנבל. המסורת נולדה הודות לכושר ההמצאה של אפריקנים שנמכרו לעבדות, ולמרות שעברו כמעט שלוש מאות שנים מאז – רבים מהשירים, מהריקודים ומהמאכלים של הקרנבל נותרו כמעט ללא שינוי.
היסטוריונים סבורים שהקרנבל החל בסוף המאה ה־18 בטרינידד וטובגו, כאשר בעלי מטעים צרפתים באי אסרו על עבדיהם להשתתף בחגיגות התענית שלפני הפסחא. במקום זאת, יצרו העבדים טקסים משלהם שבהם לבשו בגדים מסורתיים וערכו סאטירות על בעלי המטעים.
באותן שנים נאסר על העבדים לדבר ביניהם במהלך העבודה, כך שהם פיתחו שפה מוזיקלית לא מילולית בשם קליפסו הרווחת בפסטיבלים עד היום. במרוצת השנים התפתח מנהג שבו החוגגים מכסים את גופם בבוץ ובשמן שחור, ובחגיגות כמו הז'אוברט נהוג להחזיק בשרשראות מנותצות ולרקוד לצלילי מוסיקת קליפסו עד עלות השחר.
כיום, הקרנבלים מושכים תיירים רבים אל האיים הקריביים, כאשר החגיגות מגיעות אל שיאן ביום הרביעי של האפר, שבו מתחילה תקופת התענית.
למזלי, חוויתי כמעט כל קרנבל קריבי, ובכל פעם שהחגיגות מסתיימות אני מרגיש 'טבנקה' – מילה טרינידדית שמשמעותה 'כמיהה למה שהיה פעם'. האנרגיה של הקרנבל היא ללא ספק שובת לב, וככל שהמסורת הופכת ליותר פופולארית – כך גדלה התקווה שלי ששורשיה והאנשים המשועבדים שיצרו אותה לא יישכחו. אך מעבר לתחפושות נוצצות ולמסיבות צבעוניות, הקרנבל הוא עדות לחוסן האנושי וליכולת למצוא שמחה בזמנים הקשים ביותר.
קרנבל במרטיניק
שורשי ההיסטוריה העשירה של הקרנבל במרטיניק נעוצים בעיירה סן־פייר (Saint-Pierre). בזמן שבעלי האדמות העשירים של האזור השתתפו במסיבות מפוארות, האפריקנים המשועבדים השתמשו במוזיקה, בריקוד ובתלבושות כאמצעי לחופש יצירתי ולחגיגה.
בכל שנה הקרנבל של מרטיניק יוצא לדרך עם תהלוכה בשם דימינצ'ה גרס (Dimanche Gras, 'יום ראשון השמן'). במהלך התהלוכה החוגגים מכסים את גופם בסירופ קני סוכר ובפחם כזכר לעבדים שנמלטו מחוותיהם של בעלי האדמות. מסיבות הבורלסקה המתרחשות ביום השני והשלישי של הקרנבל מביאות אלפים לרחובות.
לטעימה נהדרת מהאנרגיה של חיי הלילה של מרטיניק בתקופה זו של השנה, מומלץ להצטרף למסיבה של 'קרנבל אתניק' בחג המרדי גרא – הכולל תהלוכת רחוב ססגונית. ביום הרביעי והאחרון של הקרנבל, החוגגים צופים בשריפתו החגיגית של מלך הקרנבל, דמות סימבולית המייצגת את החגיגות.
גו'נקאנו באיי בהאמה
הגו'נקאנו (Junkanoo), חגיגת בהאמה ייחודית, נערך ב'יום הקופסאות' וביום השנה החדשה. המסורת החלה במאה ה־16 על ידי עבדים שחגגו את תרבותם האפריקנית במהלך החגים.
כיום, המצעד הוא מחזה ססגוני למדי. החוגגים צועדים לאורך רחובות מרכז העיר נסאו עם תלבושות נוצצות בעבודת יד הנקראות 'חליפות ג'ונקאנו', עליהן המקומיים עמלים במשך חודשים ארוכים. ילדים מעורבים אף הם במסורת השנתית הזו, ואי אפשר שלא להתרשם מהכוריאוגרפיה המורכבת של ריקודי הפסטיבל.
קרנבל בגוואדלופ
מהיום הראשון בינואר ועד יום רביעי של חג האפר, איי גוואדלופ מתעוררים לחיים עם אחת מחגיגות הקרנבל הצבעוניות ביותר בקריביים. בניגוד למסיבות הגדולות של טרינידד וברבדוס שהפכו לתיירותיות יותר, הקרנבל של גוואדלופ מורכב בעיקרו מאנשי האי ומתרבותם וממסורתם הייחודיות. מצלילי תופים המהדהדים ברחובות ועד לדמויות בשם מוקו־זוביס (moko-zobis) המתנשאות מעל להמונים, אי אפשר לעזוב את הקרנבל הזה בלי להרגיש את האותנטיות שובת הלב שלו.
דומיניקה
האי דומיניקה מושך חוגגים רבים לרחובותיו וליערות הגשם השופעים שבו, המספקים תפאורת גן עדן אולטימטיבית. הקרנבל באי, הידוע בשם מאס דומיניק (Mas Dominik), משלב בתוכו מסורות של האיים השכנים, לרבות ז'אוברט (J’ouvert), תהלוכות רחוב ומוזיקת קליפסו.
ברבדוס
בעוד שמרבית הקרנבלים בקריביים מתרחשים בתקופת האביב, החגיגה של ברבדוס – המכונה קרופ אובר (Crop Over) – מתרחשת בשיא הקיץ. במאה ה־17 היה האי אחד מיצרני קנה הסוכר הגדולים בעולם, וכשהסתיים הקציר בעונת הקיץ חגגו העבדים את המאורע. מרכזיותו של ענף החקלאות בברדבוס באיים הקריביים ככלל ובאי עצמו בפרט הופכת את תקופה זו של השנה למקור גאווה עבור המקומיים. סדרה של אירועים מגיעה לשיאה בקרנבל יום שני, הנקרא גרנד קדומן (Grand Kadoomen), במהלכו המוזיקה והריקודים שוטפים את האי.
טרינידד
הקרנבל של טרינידד, המכונה לעתים קרובות 'המופע הגדול ביותר עלי אדמות', הוא מעין בכחנליה (פסטיבליים רומאיים פרועים) מודרנית. האי נחשב למקום הולדתו של הקרנבל, שנוצר על ידי אפריקנים משועבדים ששרפו קני סוכר כמחאה על עבדותם במטעים. לאחר ביטול העבדות ב־1838, ניסתה ממשלת בריטניה לאסור על קיום הקרנבל ועל מסורות נוספות כגון תיפוף בסטיל פאן והתחפשות. אולם הטרינידדיים מחו נגד האיסורים וממשלת בריטניה חזרה בה, מה שאפשר לקרנבל להתקיים ברציפות מאז ועד היום.
