במרוצת השנים 50,000 מטאוריטים לפחות נמצאו באנטארקטיקה, כאשר מאות אלפים נוספים עשויים להימצא בעתיד הנגלה לעין. עם זאת, מציאתם אינה קלה ודורשת מצוותי מחקר לבקר באזורים מרוחקים ללא ערובה לכך שהם אכן "יעלו מטאוריטים בחכתם". נכון להיום, מדענים מוצאים כ־1,000 מטאוריטים באנטארקטיקה מדי שנה, אך מחקר חדש שפורסם ב־Nature Climate Change מעריך שלאור ההתחממות הגלובלית יהיה יותר ויותר קשה למוצאם.
כדי להעריך את השינוי שמתחולל, מדענים פיתחו מודל המזהה היכן מטאוריטים עשויים להימצא, תוך התחשבות בגורמים כמו גובה השלג, טמפרטורות פני השטח, מהירות זרם הקרח ותלילות השטח. לאחר מכן החוקרים הריצו סימולציות של תרחישי התחממות שונים, ומצאו שככל שהטמפרטורות עולות המטאוריטים שוקעים מתחת לקרח, מחוץ לטווח הראייה.
"זוהי השפעה בלתי צפויה של שינויי האקלים", אומר החוקר הראשי הארי זקולארי, חוקר קרחונים באוניברסיטה החופשית של בריסל. "אומנם הטמפרטורה במקומות האלה היא עדיין מתחת לאפס, אך ניכר שחל בה שינוי".
המרדף אחר מטאוריטים
מרבית המטאוריטים האנטארקטיים מתגלים בסמוך למרגלות הרים או למחשופי סלע שמעטה הקרח שמקיף אותם, שבדרך כלל זורם מתחת לפני הקרקע, נדחק כלפי מעלה. על פני השטח, הרוחות החזקות נושאות עימן את מעטה השלג וחושפות קרח כה ישן עד שצבעו הוא בגון כחול בהיר. במקום להימס, חלק מהקרח הופך ישירות לאדי מים, ועוזר לחשוף מטאוריטים שאחרת היו נשארים קבורים מתחת לפני השטח.
אך כעת גם המטאוריטים שעל פני השטח יכולים להיעלם במהירות, שכן בשל צבעם הכהה הם סופגים את אור השמש, מה שגורם להם להתחמם. בשל התחממות זו השמש עלולה להמיס את הקרח שמסביב, ולגרום למטאוריטים לשקוע.
על סמך ההתחממות הצפויה בשנים הקרובות, הדמיות ממוחשבות של צוות המחקר הראו כי כשליש מהמטאוריטים הנראים לעין ישקעו מתחת לקרח עד סוף המאה הנוכחית, כלומר בין 80,000 ל־250,000 מטאוריטים.
"קשה מאוד לפתח שיטות למצוא את המטאוריטים האלה" אומרת ורוניקה טולנאר, חוקרת קרחונים באוניברסיטת בריסל אשר הייתה ממובילי המחקר. "לכן אנחנו מדברים על מטאוריטים שאינם ניתנים לשחזור".
מאבדים את ההיסטוריה של מערכת השמש
רשימת המטאוריטים האנטארקטיים כוללת גם דגימות ממאדים. דוגמה לכך היא מטאוריטALH 84001 המכיל מינרלים אשר תומכים בהשערה לפיה עד לפני כמה מיליארדי שנים הטמפרטורה הממוצעת של מאדים, שהיום היא מתחת לנקודת הקיפאון, הייתה חמה, ושהיו עליו מים.
מטאוריטים אלה מכילים לעיתים קרובות מינרלים שמקורם במי קרח מומסים מהחלל. באמצעותם, החוקרים יכולים לחקור האם האסטרואידים שהתנגשו בכדור הארץ לפני מיליארדי שנים הם אלו שהביאו את מולקולות המים הראשונות שיצרו את האוקיינוסים של כוכב הלכת שלנו. מטאוריטים מספקים גם מידע על תהליכים אחרים שאולי התרחשו בשלבים מוקדמים ביקום; למשל, האם כוח הכבידה העצום של צדק מנע מחומרים מאזורים שונים של מערכת השמש להתערבב יחדיו.
המטאוריטים באנטרקטיקה הם גם חלק מסלעי החלל הבודדים על פני כדור הארץ שכמעט ולא עברו תהליכי בליה, שכן הסביבה הקרה והיבשה עוזרת לשמר אותם. כתוצאה מכך, מדענים סבורים שהחומרים שנמצאים על המטאוריטים מייצגים תנאים שהתקיימו במערכת השמש בעת היווצרותם.
"הדגימות כוללות גם סלעים ייחודיים שלא נמצאו במקומות אחרים", אומר ראסל בהתייחסו לעובדה שאלה יכולים להיות סוגים חדשים של אסטרואידים, או חלקים מסוגים מוכרים שלא הגיעו לכדור הארץ לפני כן, מה שמראה כמה מגוונים סלעי חלל יכולים להיות.
המירוץ למציאת מטאוריטים באנטרקטיקה
מציאת מטאוריטים נוספים לפני שייעלמו היא אינה דבר של מה בכך, ולשם כך נדרשים "עוד כמה זוגות מגפיים של חוקרים על הקרח", אומר ראלף הארווי, מדען פלנטרי מאוניברסיטת קייס ווסטרן רזרב. עם זאת, הוא מוסיף שכבר כעת "העבודה שעושים החוקרים במסגרת המחקר החדש מרחיבה את ידיעותינו אודות מיקום המטאוריטים, וממחישה כיצד המקומות הללו עשויים להשתנות תוך זמן קצר".
זקולארי אומר שיש לתעדף אזורים מסוימים שבהם המחקר צופה שהמטאוריטים ייעלמו מהר יותר, בעוד טולנר מוסיף ש"אין לנו הרבה זמן. אנחנו צריכים ללכת עם יותר אנשים ליותר מקומות כדי לאתר את המטאוריטים שעוד ניתן למצוא".