יש מעט אגדות מטילות אימה השורדות לאורך מאות השנים כדי להפיל חיתותיהן על הדור הבא, אך נראה כי סיפורו המוזר של יצור זה מעפיל על כל האחרים.
ב־2 במאי 1933 הופיע מאמר בעילום שם בעיתון מקומי סקוטי, ה־Inverness Courier, שהציג את עדותם של זוג נשוי שטען כי הבחינו ביצור גדול במימי אגם לוך נס. על פי הדיווח, "היצור שחה מעל פני המים, התגלגל וצלל במשך דקה מלאה. גופו דמה לזה של לוויתן, והמים געשו כמו קדרה רותחת".
לוך נס שוכן בין הרי סקוטלנד, אורכו 22.5 קילומטרים, רוחבו כמעט שני קילומטרים בנקודה הרחבה ביותר שלו, ומימיו העכורים יכולים להגיע לעומק של 240 מטרים. לפי המאמר, לאורך "מאות שנים תואר האגם כמקום משכנה של מפלצת מפחידה למראה", מה שרמז על כך שהדבר שראו בני הזוג עשוי היה להיות היצור שהיווה מקור השראה לאגדות קלטיות עתיקות רבות.
שלושה חודשים לאחר עדותם של בני הזוג, פרסם העיתון המקומי מכתב מאת תושב לונדוני בשם ג'ורג' ספייסר, בו טען כי בעת שנסע עם אשתו לאורך חופי לוך נס הוא ראה יצור מוזר חוצה את הכביש מולו. "זה היה המפגש הקרוב ביותר שהיה לי עם דרקון או חיה פרהיסטורית", כתב. "הוא חצה את הכביש בערך חמישים מטרים לפני, ונראה שהוא נושא כבש קטן או בעל חיים מסוג כלשהו".
מחבר הדיווח הראשון היה אלכס קמפבל, כתב עצמאי שהתגורר בכפר השוכן לחופי לוך נס. בני הזוג ששימשו כעדי ראייה היו אלדי מקאי, מנהלת המלון המקומי דרומנדרוכיט (Drumnadrochit), ובעלה. בשבועות שלאחר פרסום המאמר, כתב קמפבל סיפורים נוספים בנושא עבור התקשורת הסקוטית. היו שטענו כי בעקבות הדיווחים נהנו הצדדים מפרסום ומעלייה בזרם התיירים.
במאמר אחר כתב קמפבל, "אנשים רבים באזור חושבים כעת שה'מפלצת' היא אכן יצור פרהיסטורי, ואני בטוח כי הוא ייראה שוב בקרוב". ייתכן שפרשייה זו הייתה נשארת בגדר רכילות מקומית ותו לא, אלמלא תגובת התקשורת הסקוטית. העיתון הלאומי The Scotsman, שלא התרשם במיוחד מרוח הסיפור המוזר, שלח את העיתונאי פיליפ סטאלקר ללוך נס באוקטובר 1933.
סטאלקר הגיש דיווח שכלל את עדותו של קמפבל, שטען שלמרות שלא האמין במפלצת בתחילה, הוא השתכנע באמיתות הדבר לאחר שראה בעצמו יצור ארוך צוואר. קמפבל יופיע בהמשך כעד מפתח, ובסופו של דבר יטען כי ראה את היצור ב־18 הזדמנויות שונות, לעיתים מטווח קרוב. הוא היה, במובן מסוים, האיש שהמציא את המפלצת.
נחש ים
סטאלקר פרסם את ממצאיו בשני דיווחים נפרדים ב־The Scotsman. הוא הגיע למסקנה שלוך נס מאכלס נחש ים ענק שבוודאי עלה במעלה נהר נס מהים.
מאז המאה ה־18, מאות יורדי ים טענו שראו מפלצות ים גדולות או נחשים. כמו כן, בעקבות למעלה ממאה תגליות פליאונטולוגיות במאה ה־19, מספר חוקרי טבע החלו לטעון שנחשי הים הללו, שלטענתם אכלסו את מעמקי האוקיינוס, עשויים להיות פלזיוזאורים: זוחלים ימיים גדולים וארוכי צוואר שחיו בעידן המזוזואיקון בין 22–252 מיליון שנים לפני זמננו.
בשנת 1930 קיבלה תיאוריה זו רוח גבית עם פרסום ספר בשם המקרה של נחש הים. מחברו, מפקד חיל הנחתים רופרט גולד, נסע ללוך נס בסוף 1933 כדי לבצע מחקר על סמך התצפיות האחרונות שדווחו. הוא הגיע למסקנה שהיצור בלוך נס הוא מין של נחש ים גדול שהסתגל למים מתוקים.
בסתיו 1933 התפשטה תעלומת לוך נס ברחבי בריטניה ופורסמה על ידי העיתונים הגדולים בממלכה. בתוך שבועות הפכו החדשות לבין־לאומיות, בהציען מעט אסקפיזם מהמצוקה הכלכלית בעקבות השפל הגדול. מבקרים החלו להגיע לאגם, שהפך במהרה ליעד תיירותי קבוע. בדצמבר דיווח כתב של העיתון הספרדי La Vanguardia כי אלפי תיירים ניצלו את חופשות חג המולד שלהם כדי להגיע לחופי לוך נס "בתקווה שהמפלצת תגיח מעל לפני המים".
אירוע מכונן בהתגבשות סיפורה של המפלצת מלוך נס, או נסי (Nessie) כפי שנקראה מאוחר יותר, היה צילום מפורסם המוכר לרבים. ב־21 באפריל 1934, פרסם העיתון הלונדוני הדיילי מייל (Daily Mail) תמונה שצולמה על ידי מנתח בשם רוברט קנת וילסון. בתמונה המגורענת בשחור־לבן ניתן לראות משהו הדומה לצוואר וראש קטן מבצבצים ממימי לוך נס.
אך במציאות, התמונה האייקונית הייתה הונאה שבוצעה על ידי יוצר הסרטים והצייד החובב מרמדוק ות'רל. הדיילי מייל התקשר עם וותרל שנה קודם לכן כדי לאתר את המפלצת ומאוחר יותר פיטר אותו בגלל שזייף ראיות לקיומה. כנקמה, הכין ות'רל דגם קטן מעץ של ראש וצוואר המפלצת והדביק אותו על צוללת קטנה שרכש מחנות צעצועים. הוא שם אותה במימי האגם וצילם מספר צילומים.
ווילסון המכובד שוכנע לשלוח את התמונות לדיילי מייל. לאחר שביצע את המלאכה, הטביע ות'רל את הדגם, כך שמבחינה מסוימת לא תהיה זו טעות לטעון שבתחתית הלוך אכן שוכנת איזושהי מפלצת. אך האמת על התצלום תתגלה רק בשנות ה־90.
יצור מקומי
לאחר ההתרגשות הראשונית בשנות ה־30, דעכה הידיעה על מפלצת לוך נס עד שהתעוררה מחדש בשנות ה־60 עם עליית הפארא־מדע. חוקרי התקופה לא תמכו עוד ברעיון שהמפלצת החמקמקה היא מין פלזיוזאורי של נחש ים, אלא טענו במקום זאת כי מדובר ביצור שמקורו באגמי סקוטלנד.
כדי לגבות את טיעונם, היה עליהם להוכיח את קיומו של היצור לאורך ההיסטוריה. מכיוון שלא היו בידיהם עדויות מוצקות לקיומו לפני 1933, הם הסתכלו על אגדות סקוטיות וכרוניקות היסטוריות. לדידם, אבות אבותיה של מפלצת הלוך שחו במימי האי הבריטי כבר בתקופתו של סנט קולומבה מאיונה, הנזיר האירי בן המאה השישית שהביא את הנצרות לסקוטלנד.
לפי הטקסט Vita Sancti Columbae שנכתב על ידי נזיר בשם אדמנאן לפני שנת 704, ראה סנט קולומבה באחד ממסעותיו את 0המפלצת עומדת לתקוף אדם ששחה במימי נהר נס. הקדוש יצר את סימן הצלב לפני גופו והחיה נסוגה.
אך הספקנים מיהרו לבטל את התיאור והתייחסו אליו כמעשיה, בטענה שהטקסט הינו הגיוגרפיה שנכתבה מאה שנים לאחר שקולומבה חי וכוללת סיפורים על מעשים ניסיים רבים שבוצעו על ידי קדושים שונים. סגנון כתיבה זה היה פופולרי באותם ימים, ונועד להמחיש את ניצחון הנצרות על הפגאניות של הפיקטים, הסקוטים הקדומים.
בשנת 1934 יצא לאקרנים הסרט "סוד הלוך", שבו מדען ארכיטיפי מטורף מחפש דינוזאור חי. כשהמיתוס חזר לחיים במהלך שנות ה־60 ואילך, חזרה המפלצת לבתי הקולנוע. בסרטו של בילי ויילדר משנת 1970, 'החיים הפרטיים של שרלוק הולמס', מגלה הבלש המפורסם של ארתור קונאן דויל כי החיה היא לא יותר מצוללת ריגול, בעוד שהסרט התיעודי מ־2021 'סוף האגדה: הסיפור מלוך נס' (Legend's End: The Loch Ness Story), הביא את סיפור המפלצת גם לעשור הנוכחי.
מאז שנות ה־70, התבצעו פרויקטים שונים לסריקת לוך נס בחיפוש אחר חיה שעדיין אינה מוכרת למדע. עד כה הם לא העלו דבר בחכתם. התיירים, לעומת זאת, ממשיכים להגיע בהמוניהם כדי לצפות באגם בתקווה לזהות תנועה יוצאת דופן.
במרוצת השנים החלה מפלצת לוך נס לעמוד במוקד תשומת ליבם של רבים הרוצים להאמין שיצור מסתורי באמת יכול להתקיים בעולם האמיתי. ספרים בנושא ממשיכים לצאת לאור, וכיום גם ניתן למצוא מידע רב באינטרנט. המפלצת נסי היא חלק מעולם קסום, אבל גם חלק מהזהות הסקוטית – ובאופן פרגמטי יותר מהווה חלק בלתי נפרד מתעשיית התיירות של המדינה. כך שלמרות שהניסיונות למוצאה העלו עד כה חרס, נראה שנסי כאן כדי להישאר.
