האלים האולימפיים היוונים היו משפחה פראית ולא מתפקדת, אך אלוהית. היצורים העל־טבעיים האלה – שלפי המיתולוגיה חיו על מדרונותיו של הר האולימפוס בצפון יוון – אומנם דמו לבני אדם, אך היו גדולים יותר, חכמים יותר וחזקים יותר.
האלים והאלות האולימפיים גילמו תכונות אנושיות כמו חוכמה (אתנה), תבונה (אפולו) ואהבה (אפרודיטה), אך היו רחוקים מלהיות מושלמים. הם נהגו לשתות לשוכרה, ניהלו רומנים והתערבו בחייהם של בני האדם. בשל העובדה שיכלו לשנות צורה, נהגו האלים להופיע במקומות הכי פחות צפויים; מחופשים לנווד המתדפק על דלתות הבתים, לקשת בענן, למשב רוח או למפלצת בים סוער. החל מזאוס ועד לזוטר שבאלי האולימפוס – לא כדאי היה להתעסק איתם.
לידה מקצף הגלים
לידתה של אפרודיטה, אלת האהבה העתיקה, שסופרה על ידי דורות של משוררים ביוון העתיקה – הייתה עניין מבעית למדי. היוונים האמינו שלפני תחילתו של העולם, היה לילה קדמון, אין־סופי וחסר צורה. בהמשך בא מן האין הזה כוח יוצא דופן: אלת האדמה הגדולה גאיה התייחדה עם בנה, אל השמים אוראנוס, אך לא היה זה איחוד מאושר. אורנוס, בין אם מפחד ובין אם משנאה, לכד את צאצאיהם (הטיטאנים, הקיקלופים והקאטונכרים) בטרטרוס (בטן האדמה).
מונעת על ידי כאב פיזי ונפשי, שכנעה גאיה את אחד מבניה, קרונוס, לתקוף את אביו באמצעות חרמש שיצרה מאבן חלמיש. בזמן שגאיה ואוראנוס תִּנּוּ אהבים, תקף קרונוס את אביו וסירס אותו. אוראנוס הפצוע נִתַּק בבת אחת מגאיה ובכך הפריד בין השמים לבין הארץ, ואילו הבשר והדם שניתזו ממנו צנחו מטה אל הים. מבושיו של אוראנוס נסחפו מהאי קיתרה בדרום יוון לעבר קפריסין שבמזרח. המשורר הֵסִיוֹדוֹס תיאר את לידתה של אפרודיטה באפוס הנודע תאוגוניה:
אך המבושים שגזרם בצורו וזרקם מיבשת
אל נבכי־ים הסוכרים, עת רבה עוד נשאו על המים
עד אשר קצף לבן עטף את בשר בן הנצח.
בו, בהקצף, צמחה וגדלה העלמה. על קיתרי,
אי רב קדשה, ראשונה היא עברה ומשם חיש הגיעה
אל אדמת קפרוס, האי המקף על סביביו זרמי מים.
שמה יצאה האלה יפה נערצת, וירק
דשא צמח סביב נוי־חטב רגליה. ובשם אפרודיטי
לה יקראו האלים ובני החלוף, כי מקצף מים גדלה.
הגחתה של אפרודיטה לאוויר העולם הולידה כמה מהסיפורים היפים ביותר בספרות היוונית העתיקה שחלחלו לרבדים הפסיכולוגיים, ההיסטוריים והפולחניים של תרבויות רבות. כפי שחפירות באירופה, באסיה ובצפון אפריקה מגלות, הפולחן שלה מספר לנו הרבה על העמדות דאז כלפי תשוקה, אהבה, תאווה וטאבו חברתי.
האימהות הקדומות של אפרודיטה
ציד הבלשים ההיסטורי שלי התחיל במזרח. כשהייתי בפעם האחרונה במוזיאון לרנקה בקפריסין, סרקו חוקרים שרשרת זעירה של רימוני זהב בת כ־3,500 שנים שנחפרה לאחרונה מקברו של ילד צעיר. הרימונים, המסמלים פוריות ומוות כאחד, הפכו במרוצת השנים לפרי המסמל יותר מכול את אפרודיטה.
בקרבת מקום נמצא תליון מוזהב שעליו נחקקה דמותה של אלת הפריון, העונג והכאב של עמי כנען – אשרה. יחד עם התכשיטים נמצאו צלמיות של נשים עם פני ציפור – דומות מאוד לאלו שנמצאו בסוריה ובלבנט – כ־250 קילומטרים מזרחה משם.
אנו יודעים כי מלחים וסוחרים הגיעו מהמזרח לקפריסין משנת 2,500 לפנה"ס ואילך, והביאו עימם רעיונות, השפעות תרבותיות, סחורות ומתנות. במקרה של אפרודיטה, יורדי הים הללו הביאו עימם גם את הרעיון של אלוהות האחראית לתשוקה מכל הסוגים – לא רק אהבה, אלא גם תאוות מלחמה, כיבוש ושליטה.
הלבנט מלא בראיות 'שלדיות' (גולגלות שרוצצו בגרזנים, חיצים בארובות העיניים, כתפיים שנוקבו בפגיונות) המצביעות על כך שבתקופה זו אלימות תוך שבטית ובין שבטית הייתה דבר נפוץ מאוד. אין זה פלא אפוא שהשבטים דאז יצרו לעצמם ישויות אלוהיות והפכפכות שביטאו תשוקות ויחסים גשמיים, בין אם זו איננה השומרית, אשתר האכדית או עשתרת הפיניקית.
המקבילות מן המזרח של אפרודיטה זכו לפופולאריות רבה: האלה איננה עמדה בראש 180 מקדשים בבבל; פרעה המצרי אמנחותפ השלישי ביקש שיביאו פסל של אשתר מהעיר נינוה כדי שתסייע בגירוש מחלה מסתורית שהתפשטה בממלכתו; ואילו עשתרת עיטרה את חרטומי הספינות של הסוחרים הפיניקים.
למרות שהיוונים טענו ששמה של אפרודיטה נגזר מהמילה היוונית אפרוס (αφρος) שמשמעותה 'קצף', מרבית החוקרים סבורים ששמה נובע מהשם עשתרת, שהתייוון, הפך לאסטרטה ולאחר מכן לאפרודיטה. אפרודיטה, שיצאה מחופי קפריסין, הייתה מבחינות רבות יציר כלאיים של מזרח ומערב כאחד.
קפריסין של אותם ימים הייתה מרכז סחר בין־לאומי של נחושת, ולפיכך הייתה גם נקודת מפגש שוקקת בין תרבויות. 'נחושת' בלעז 'Cyprium') שהתקצרה ל־Cuprum) קיבלה את שמה מהאי קפריסין, ואילו אפרודיטה עצמה נקראה 'קיפריה', או האלה הקיפרית. תקופת הברונזה קיבלה את שמה מהסגסוגת הנוצרת משילוב של בדיל ונחושת, שהיו מבוקשים מאוד באותם ימים. בתקופת הברונזה סירות עמוסות במטילי נחושת עשו את דרכן לנמלי קפריסין מהלבנט, ממצרים, ממסופוטמיה ומיוון היבשתית, והביאו לקפריסין את הרעיון של אלוהות פורייה המייצגת את יפי הגוף והנפש. מכיוון שכל ההשפעות הללו נפגשו בקפריסין, אפרודיטה במידה רבה באמת נולדה שם.
קורבנות לאלה
מכיוון שאפרודיטה ייצגה מיניות ואהבה חסרת גבולות, היא הפכה להיות האלה המגנה של ערים רבות. אומנם רבים סבורים שהאקרופוליס באתונה הוקדש לאתנה אלת החוכמה, אך מלבד מקדש הפרתנון המפורסם – הייתה זו אפרודיטה שלמענה נבנה המתחם. אזרחי העיר נהגו להשאיר לה מנחות בגומחות שנחצבו במחשוף הגרניט של הגבעה: החל ברימונים, המשך בשמנים ריחניים וכלה בכוסות חלב. עד היום ישנם רומנטיקנים צעירים בעיר הבירה של יוון המכבדים את אלת האהבה במנחות דומות באקרופוליס.
גם באגורה (מרחבים ציבוריים) של אתונה נבנו מקדשים לאפרודיטה, שם הקריבו למענה יונים – הציפור שסימלה את האלה. בעיר הדגל הדמוקרטית העתיקה היה זה חיוני שהתושבים יכבדו זה את זה, והייתה זו אפרודיטה שחיברה יחדיו את החברה העתיקה על צדדיה הניציים והמתונים. מסורת זו נמשכה גם מאות שנים לאחר מכן בקונסטנטינופול, שבחרה באפרודיטה להיות המגנה של העיר.
בפולחן של אפרודיטה עשו שימוש רב בפרחים ובבשמים. במקדש של אפרודיטה הסמוך לפאפוס של היום – המקום שבו האמינו כי היא הגיחה מהים – גידלו חבצלות, סיגליות והדס ריחני. בבריכות המקדש גידלו לוטוסים ומעליהן הוצבו קשתות של שיחי ורדים – הניתנים עד היום ביום אהבה. מקדש אפרודיטה בפאפוס העתיקה היה אחד המקדשים הגדולים בעולם העתיק. לא הותר להקריב בו קורבנות או לשפוך דם; הפולחן נעשה באמצעות הבערת קטורת ונֶסֶךְ של שמן זית, של דבש ושל יין. על כלי קרמיקה מקומיים מהמאה השמינית לפני הספירה מופיעה דמותה של אפרודיטה השותה משקה – ייתכן שלַאוּדַנוּם או יין מהול באופיום.
בשל העובדה שאפרודיטה ייצגה את תענוגות הבשרים, אין זה מפתיע שהיא הפכה במרוצת השנים גם לפטרונית של בתי הבושת. סופרת רומאית בשם אניוס, שתרגמה את כתביו של הפילוסוף היווני אוהמרוס, הרחיקה לכת אף יותר וייחסה לאפרודיטה את המצאת 'המקצוע העתיק בעולם'. חפירות במרכז אתונה חשפו מדליון כסף יפהפה עם דמותה של האלה ברובע בתי הבושת של העיר, שבו נמכרו עבדים ושפחות מין לאזרחי האימפריה.
דיווחים היסטוריים, כמו זה של 'אבי ההיסטוריה' הרודוטוס, טענו שעובדי מין פעלו בפאפוס העתיקה ובמקדשים אחרים של אפרודיטה, כולל במקדש מיליטה בבבל. ומכיוון שהייתה אלילה האהודה על ידי יורדי ים, אפרודיטה הפכה גם לפטרונית של נמלים רבים, שנבנו בהם בתי בושת לרוב.
אלה אוניברסלית
דמותה של אפרודיטה התנוססה במקדשים בקנידוס שבאנטוליה ('אפרודיטה מקנידוס' של פרקסיטלס הוא אחד הפסלים המפורסמים ביותר של האלה), בסירקיוז בסיציליה ובפומפיי במפרץ נאפולי. אך דמותה של אפרודיטה נכחה גם בבתים צנועים, שיושביהם ראו בה פטרונית של חיי הנישואין והמשפחה.
אלוהויות עתיקות מגלמות רעיונות אוניברסליים, כך שבאופן לא מפתיע לרומאים הייתה אלת פריון משלהם, שאותה הם כינו ונוס. לאחר שהרומאים כבשו את השטחים היווניים בקרב קורינתוס בשנת 146 לפנה"ס, הפכה ונוס שם נרדף לאפרודיטה. עבור הרומאים, תחום התשוקה, השאפתנות והתעוזה של ונוס־אפרודיטה הפכו אותה לאלה האידיאלית.
ונוס, אמרו הרומאים, ילדה את הגיבור הטרויאני איניאס, שברח מהחורבן של מלחמת טרויה והקים את השושלת היוליאנית. צאצאיהם של היוליאנים, התאומים רמוס ורומולוס, ייסדו כעבור שנים את רומא. משכך, נחשבה ונוס לסנדקית של הרפובליקה הרומית ושל שאיפותיה האימפריאליות.
בפואמה האפית איניאס מאת וירגיליוס, ונוס אומרת לגיבור הטרויאני כי גורלו הוא לרדוף אחר "אימפריה ללא גבולות". כאשר יוליוס קיסר יצא לקרב, הוא נהג להקריב קורבנות לוונוס – וכך גם המצביאים הרומים פומפיוס וקראסוס. המצביא הרומי לוקיוס סולה בנה מקדשים לכבודה של ונוס. יוליוס קיסר הקים מקדש מונומנטלי לאלה ממש בלב הפורום הרומי.
ארבעה פסטיבלים מרכזיים התקיימו בכל שנה באימפריה הרומית לכבודה של ונוס: ונרליה של האביב; הווינליה אורבנה (במהלכו נשאו עבדים זרי הדס ושושנים ושתו יין למכביר); פסטיבל גן בקיץ; ופסטיבל במקדש ונוס ברומא. יוליוס קיסר ענד בגאווה טבעת המציגה את ונוס בלבוש לוחם, מגמה שהלכה והתחזקה כאשר יותר ויותר פסלים רומיים של ונוס תיארו אותה עירומה אך חמושה, מתהדרת בקסדה, בחרב ובנדן.
אפרודיטה הייתה דברים רבים עבור המין האנושי. במרוצת השנים היא כונתה קטסקופיה ('המרגלת') ואנדרופונוס ('רוצחת הגברים'), עובדה המוכיחה שהיא הייתה הרבה יותר מסתם פנים יפות. גרסה חלופית במיתולוגיה היוונית מספרת לנו שאפרודיטה נולדה מאיחוד של זאוס ונימפת הים דיונה, מה שמסביר את אופייה הפראי.
בימות החורף, נחשולים פוגעים בקו החוף הדרום־מערבי של קפריסין (הנקרא האי אפרודיטה) ויוצרים עמודי מים גבוהים, מאיימים ומשני צורה שנאמר כי הם אפרודיטה עצמה. רבים מתושבי האי פוקדים את החוף בזמן סערה כדי לחזות בתופעה המוזרה הזו – תזכורת רפאים לכך שונוס־אפרודיטה היא בת אלמוות האחראית לדחפים הראשוניים של האנושות, כמו גם לעסק העדין והמורכב שנקרא יחסים בין־אישיים.
במאה הראשונה לפני הספירה, הסופר הרומי לוקרטיוס תיאר את האלוהות המסקרנת, מעוררת ההשראה והיצרית הזו כ"כוח המנחה היחיד של היקום", וכל שנותר לנו לעשות הוא לקבל זאת בכבוד וביראה.
