ננאקו האמה מקבלת דברי דואר רבים, בעיקר מזרים שגרים בעיר הולדתה טוקיו, אבל חבילות רבות מגיעות גם ממקומות מרוחקים יותר ביפן. הם שולחים אליה מעטפות מרופדות קלות המכילות קווצות של שיערם – ארוך, קצר, צבוע, חלק, מסולסל – בתקווה למחזר אותו.
אנשים מייצרים כמות מדהימה של פסולת שיער – מִספרות בארצות הברית ובקנדה משליכות כ־31.5 טונות שיער ביום, ובאירופה הנתון הזה גבוה פי שבעה. כמעט כל הפסולת הזאת מגיעה למזבלות ולמשרפות, שם היא עלולה לשחרר גזי חממה מזיקים התורמים לשינוי האקלים.
אבל לדברי תומכי מיחזור השיער, הוא ניחן בכל כך הרבה תכונות שימושיות שממש חבל לזרוק אותו. לכן אנשים כמו האמה, בכל רחבי העולם, אוספים שיער ומוצאים דרכים חדשניות למחזר אותו, החל משזירתו לתוך מחצלות לניקוי נזילות שמן ועד להפיכתו לנוזל המשמש כדשן.
"כשיש לך שיער על הראש, הוא באמת חשוב. אבל כשהוא נושר או כשמספרים אותו, הוא פתאום הופך לזבל", אומרת האמה. "אפשר להפוך שיער למשהו בעל ערך באמת".
מגנט לשמן
האמה היא חלק ממטה סן פרנסיסקו של העמותה , מאטר־אוף־טראסט (Matter of Trust, MoT). חברי העמותה עובדים ביותר מ־60 מוקדים הפזורים ב־17 מדינות, ומשתמשים במכונות כדי ללבד שיער שנתרם ממספרות מקומיות ומיחידים לתוך מחצלות מרובעות בעובי של כשלושה סנטימטרים וקוטר של כ-84 סנטימטרים. לאחר מכן משמשות המחצלות לניקוי כתמי שמן.
"שיער מתאים לכך במיוחד", אומרת ליסה גוטייה, מייסדת MoT, "וזאת בשל השכבה החיצונית המחוספסת המאפשרת לשמן להיצמד אליו". ליתר דיוק, שיער עשוי מ־95 אחוזי קרטין, והחלבון הסיבי הזה הוא שמתווך אינטראקציות הידרופוביות – במילים אחרות, "דברים שמנוניים שנדבקים זה לזה", אומר גלן ג'ונסון, מדען חומרים בחיל האוויר האמריקני, שעובד עם MoT כדי לעזור לעמותה לפתח ולבדוק את המחצלות.
"בנוסף, לשיער יש שטח פנים גדול", אומרת מייגן מארי, מדענית סביבתית באוניברסיטת סידני, באוסטרליה. במחקר משנת 2018, מארי מצאה כי אוגרי־שמן העשויים משיער אדם ממוחזר יכולים לספוג 0.84 גרמים של שמן גולמי אל פני השטח שלהם עבור כל גרם שיער – משמעותית יותר מפוליפרופילן, סוג של פלסטיק המשמש בדרך כלל לניקוי כתמי שמן.
המחצלות של MoT שימשו בדליפת נפט גדולה, כולל תקריות דליפת הנפט במפרץ מקסיקו (2010) ותקרית קוסקו-בוסן שבה בשנת 2007 נשפכו כ־200,000 ליטרים של נפט למי מפרץ סן פרנסיסקו. מאוחר יותר באותה השנה, הצוות של האמה יפרוס את המחצלות שלהם בניגאטה (Niigata) סיטי, כארבע שעות צפונית לטוקיו, שם נותרו יותר מ־300 בארות דולפות בשדה נפט נטוש שפעם תפוקת הנפט שלו הייתה הגדולה ביותר במדינה.
חיל האוויר, לעומת זאת, משתמש במרבדים עשויים שיער כדי לנקות מים שמזוהמים בדלקים נוזליים ובקצף בעקבות אימוני כיבוי. "בנוסף לחומרי שטח שומניים, גם קצף נדבק לשיער", אומר ג'ונסון. הבדיקות נמשכות, אך לדבריו, המחצלות "נראות מבטיחות" לשימוש בקנה מידה תפעולי ולניקוי של יותר משני מיליוני הליטרים של מים מלוכלכים הנוצרים באימוני הכיבוי מדי שנה.
לשיער ממוחזר יש גם יישומים יומיומיים נפוצים יותר – באוגרי־שמן המוצבים סביב ביובים כדי למנוע משמן מנוע מלזהם נגר מי סופה – ובהרחבה, מקווי מים – כמו גם מלכודות שומן מתכלות לספיגת שמן בישול. המחצלות של האמה, למשל, ישמשו לסינון מי שפכים באירוע המוזיקה החיצוני הגדול ביותר של יפן, פסטיבל פוג'י רוק, שנערך ביולי 2023.
יד מסייעת לצמחים
שיער ממוחזר שימושי גם כחומר דשן וכחומר חיפוי. "שיער מכיל הרבה חלבון, שיש לו תכולת חנקן גבוהה יחסית", מסביר סטיוארט וייס, אקולוג לשימור בקריק־סייד סאיינס (Creekside Science), מעבדה עצמאית בקליפורניה.
חנקן חיוני לצמיחת צמחים, וכל קווצת שיער עשויה מכ־16 אחוזים מהחומר התזונתי החיוני הזה. לעומת זאת, בערימת זבל פרות יש בדרך כלל בין 0.6 לשלושה אחוזי חנקן.
לדברי וייס, שיער גם משחרר חומרים מזינים לאט יותר מהכמות המקבילה של דשן מסחרי, שחשוב למניעת שטיפתם של עודפי חנקן לנתיבי מים.
סדרת ניסויים שנערכה בתחילת שנות ה־2000 הוכיחה ששיער שלא עבר הַדְשָׁנָה היה שימושי לגידול עשבי תיבול כמו בזיליקום, מרווה ונענע, גידולי גננות כמו חסה, וכן ציפורני חתול, דיגיטליס וצמחי נוי אחרים.
לאחרונה, היזם דיוויד דניס נחל הצלחה עם חברת ההזנק שלו, קאט־אוף ריסייקל (CutOff Recycle), שמכרה בשנה שעברה יותר מ־560 ליטרים של דשן נוזלי העשוי משיער אדם לחקלאים בצפון טנזניה.
דניס, שהקים את החברה ב־2020, אומר שהמשוב מהחקלאים, שמגדלים בעיקר עגבניות וירקות עלים כמו תרד ואמרנט, היו מעודדים מאוד. "משקל העגבניות שלהם עלה ב־25 אחוזים, והיבול המוגבר ניכר מאוד בעלים הגדולים יותר של הירקות", הוא אומר.
ניסויי חקלאות בקצה העולם – במדבר אטקמה (Atacama) בצ'ילה, המקום היבש ביותר על פני כדור הארץ – הניבו תוצאות מבטיחות דומות. בשנה שעברה, MoT עבדה עם חקלאים מקומיים כדי לראות אם שיער יכול לעזור להפחית את איבוד המים בעת שהם מתאיידים מעצי זית, אבוקדו ולימון.
"אם תשתמש במחצלות השיער שלנו מעל האדמה, תצרוך כ־48 אחוזים פחות מים", אומר ראש MoT בצ'ילה, מתיה קארניני, על ממצאי המחקר.
חיפוי השיער גם עזר להגביר את תכולת החנקן, לשפר את בריאות הקרקע ולהגדיל את תפוקת הפירות ב־32 אחוזים.
זרעים של תקווה
שיער ממוחזר ממלא תפקיד גם בשיקום קרקע ונוף שהושחתו. ארגון הצדקה הסקוטי סיווילדינג (Seawilding), למשל, מנסה כעת להשתמש בשיער לצורך זריעת עשב ים. לפי ההערכות, מאז 1936 בריטניה איבדה 44 אחוזים מעשב הים שלה, שהיוו בית גידול ימי חיוני וסופח פחמן מאסיבי.
באזורים יבשתיים משתמשים בשיער ממוחזר על שטחי העשב של פרזידיו (Presidio), פארק לאומי המשקיף על גשר שער הזהב של סן פרנסיסקו. בשנה האחרונה סייע וייס ל־MoT לזרוע עשב סגול (Stipa pulchra) ושעורה (Hordeum brachyantherum) מתחת לכדורי שיער מלובדים על אדמה דחוסה שהייתה פעם חניון.
למרות שהניסוי נמצא רק במחציתו, התוצאות "פשוט מרהיבות", הוא אומר. "אתה מסתכל על זה ויכול לדעת לגמרי איזו קופסה עברה טיפול שיער". בממוצע, כיסוי הדשא המקומי בחלקות עם שיער היה מלא ב־75 אחוזים, אך בחלקות הביקורת המכילות קש הוא עמד על 10 אחוזים בלבד.
"זו פשוט דרך מצוינת להשתמש בשיער בצורה יעילה", אומר וייס, אך הוא מזהיר שדרושות בדיקות נוספות כדי להבין איך להרחיב את הניסויים.
גוטייה, לעומת זאת, מאמינה בתוקף שרעמותינו המרהיבות לא מוכרחות לאבד מזוהרן לאחר שהן יורדות מראשינו.
לדבריה, "שיער הוא תשובה התלויה ממש מול עינינו – לזיהומי נפט, לאדמה ולים".
(קראו עוד על אתר הפסולת של מותגי האופנה במדבר אטקמה שבצ'ילה.)
