סיפורים על זאבים – חלקם נכונים, אך רבים לא – הפיחו חיים בסיפורי עם במשך אלפי שנים, בין אם זה הזאב הגדול והרע בכיפה אדומה או אגדות על אנשי זאב הצדים בליל ירח מלא.
אמנם הסיפורים משתנים עם הזמן ;פחות ופחות ספרי ילדים מודרניים מזהירים מפני זאבים הטורפים ישישות, אך הכלב הגדול בעולם עודנו מתואר במגוון דרכים, חלקן מחמיאות וחלקן פחות.
האמביוולנטיות של בני אדם כלפי זאבים מובילה תכופות להתנהגויות לאורן המין האנושי מצטייר באור לא כל כך מחמיא, בלשון המעטה. בחודש פברואר השנה, בוויומינג שבארה"ב, אדם בשם קודי רוברטס דרס זאב צעיר עם אופנוע השלג שלו, שם רסן על פיו, והצעיד אותו מסביב לבר מקומי לפני שירה בבעל החיים מאחור.
וויומינג, שהיא ביתם של יותר מ־350 זאבים המרוכזים בחלקם בתחומי הפארק הלאומי ילוסטון, אינה ידועה כמדינה חובבת זאבים, אך מעשה זה היה כה מזעזע שאפילו קהילת הציידים של המדינה יצאה בגלוי כנגדו. תמונות של התקרית, שהפכו לוויראליות במהלך חודש אפריל, עוררו סערה בינלאומית.
"אדם אחד יצא ועשה משהו שכמעט ואינו מתקבל על דעתו של אף אחד", אומר בריאן נסוויק, מנהל מחלקת הציד והדיג של ויומינג. "דיברתי עם מאות אנשים, ולא שמעתי אף אחד מהם אומר שזה דבר מתקבל על הדעת".
במקרים רבים, הסיפורים המיתולוגיים המציגים את "הזאב הרע" עלולים להוביל לאי הבנות נרחבות. נשיונל ג'יאוגרפיק ביקש מבריאן נסוויק ומחוקרי זאבים נוספים להפריך כמה ממיתוסי הזאבים הנפוצים ביותר.
מיתוס 1: זאבים הורגים להנאתם
אף על פי שאף אחד מחוקרי הזאבים לא טען שהוא מבין את רגשותיו של כל פרט ופרט, כולם אמרו שהרעיון לפיו זאבים הורגים לשם הנאה – המכונה לעתים קרובות הרג עודף – אינו מבוסס על המציאות.
"זאבים חיים על סף התת־תזונה, לא מורעבים, אך גם לא צוברים שכבות שומן", אומר קן מילס, ביולוג הזאבים של מחלקת הציד והדיג של ויומינג. "הם צריכים 'לשמור על הגזרה', שכן עליהם לכסות שטחים נרחבים כדי למצוא טרף, לתפוס אותו עם הפה שלהם, למשוך אותו מטה ולהרוג אותו. זה לא קל", אומר מילס.
יתרה מכך, ציד של טרף גדול כגון איילים הוא מסוכן למדי. בפארק ילוסטון, שם בני אדם אינם יכולים לצוד זאבים, פציעות שנגרמו במהלך ציד טרף גדול הן סיבת המוות השנייה בשכיחותה בקרב טורפים, אומרת קירה קאסידי, חוקרת ב'פרויקט זאבי ילוסטון', אחד ממחקרי הזאבים הארוכים והנרחבים ביותר בעולם.
"ניסיונות הציד של להקות זאבים מצליחים רק ב־10 עד 20 אחוז מהמקרים", אומרת קאסידי, ומוסיפה ש"מכיוון שאין ערובה לכך שיהיה מזון בנמצא, אם יש טרף בר השגה מולם, הם יהרגו אותו". כמו כן, קאסידי מוסיפה שאלא אם להקת הזאבים מוברחת על ידי אנשים או להקת זאבים אחרת, הם ימשיכו ויחזרו שוב ושוב לאכול את בשר הפגר, עד להיעלמותו.
ב־23 שנות עבודתו של מילס עם זאבים בוויומינג, מישיגן, אונטריו וניו מקסיקו, הוא היה עד למספר תקריות בודדות בלבד בהן זאבים הרגו יותר חיות ממה שהם יכלו לאכול, כולל התקרית המפורסמת של להקת זאבים שהרגה 19 איילים בוויומינג.
מיתוס 2: זאבים מצילים מערכות אקולוגיות
הרעיון של "אפקט המפל" הומחש ביתר שאת לאחר שמדענים השיבו את הזאבים לפארק הלאומי ילוסטון בשנות ה־90. הרעיון הבסיסי הוא שכאשר זאבים אינם מאכלסים עוד את השטח, מכפילי פרסה כמו צבאים, אייל קנדי ואייל קורא מתרבים יתר על המידה ופוגעים בכרי דשא, אזורי צלע הר ושטחי ביצות.
אולם מחקר אחרון שנפרש על פני 20 שנים בילוסטון ופורסם לפני מספר חודשים בכתב העת Ecological Monographs, מראה שהסיפור אינו כה פשוט. מממצאי המחקר עולה שמערכת אקולוגית כמו ילוסטון השתנתה באופן כל כך מהותי לאחר הרחקת הזאבים (ודובי הגריזלי), שלפחות במקומות מסוימים, היא לא יכלה לחזור למצבה הקודם רק על ידי החזרת הטורפים הללו.
"זאבים הם מרכיב חשוב במערכת אקולוגית בריאה", אומרת קאסידי, "אך נוכחותם אינה הגורם הקריטי היחיד בבריאות, ביציבות או בחוסן האזור".
מיתוס 3: זאבים תוקפים אנשים
סרטי ילדים כמו 'היפה והחיה' או 'לשבור את הקרח' מציגים את הזאב כחיה המהווה סכנה לבני האדם. אך למעשה אירועי תקיפה של בני אדם בידי זאבים הם דבר נדיר ביותר, כאשר שני אנשים בלבד מתו כתוצאה מתקיפת זאבים בצפון אמריקה לאורך המאה האחרונה. ברקים, לעומת זאת, הורגים כ־28 אמריקנים בשנה.
זאבים אפורים חיים ברחבי החלק הצפוני של כדור הארץ, מארה"ב וקנדה דרך אירופה ואסיה, ובמרבית האזורים הללו ההיתקלויות עימם הן נדירות. "הניסיון שלי הוא שהם די מפחדים מאנשים", אומרת קאסידי. "הם מאוד זהירים, ומרבית בני האדם בכלל לא יגיעו לנקודה שבה יראו זאב".
מיתוס 4: בהינתן ההזדמנות, זאבים ישמידו עדרי בר
זאבים אפורים והטרף שלהם בצפון אמריקה, בעיקר מכפילי פרסה גדולים כגון צבאים, איילים וביזונים, התפתחו יחד במשך עשרות אלפי שנים. ככל שזאבים משתפרים בציד, האיילים הופכים טובים יותר בהגנה ובבריחה.
"האבולוציה המרתקת הזו היא הסיבה לכך שמיני טרף כמו איילים הם גדולים, מהירים וחכמים", אומרת קאסידי. "לכל אחד מהאיילים הבודדים שלא ענה על ההגדרות האלו היה סיכוי גבוה יותר להיהרג, ולכן גם פחות סיכוי להעביר את הגנים שלו הלאה. אותו הדין לגבי זאבים; שני המינים מתחרים במרוץ חימוש אבולוציוני, המספק לאחד יתרון קל לפני שהשני משיג את הפער".
באזורים שבהם מיני הטרף מתמעטים – לרוב בגלל מחלות והתפתחות אנושית – זאבים מגדלים פחות גורים, מאבדים יותר גורים או מתפצלים ומחפשים מקורות מזון חדשים. "לא משנה מה אנשים חושבים על זאבים, הם פשוט עוד מין בטבע המנסה למלא את בטנו בדיוק כמו כולנו", אומר נסוויק.