עבור הביולוג דייגו נורייגה, הלילות הלבנים מתחילים בחודש מרץ. במהלך עונת הרבייה בתחנה הביולוגית שאג'ול (Chajul) במקסיקו, הוא מכוון את השעון המעורר שלו כל שעתיים ובכל פעם הולך למעבדת הציפורים עם פנס כדי להכין פורמולת האכלה. לאחר מכן הוא מוציא את הגוזלים מהאינקובטורים כדי להאכיל אותם.
הילודים האלה הם גוזלי ארה ארגמנית – לפעמים בני כמה ימים בלבד, עדיין ורודים, עירומים וללא הנוצות האדומות, הכחולות והצהובות שיצמיחו במהלך השבועות הקרובים. הם לא יתומים, אלא ניצולים: כאשר ציידים מתקרבים לקן, מדענים מחלצים את הגוזלים ומגדלים אותם עד אשר יוכלו לשוב לטבע.
אף על פי שהארות הארגמניות חיות ברחבי אמריקה הלטינית, תת־המין המקסיקני שלהן, Ara macao cyanoptera, נמצא בסכנת הכחדה חמורה ורק כאלף פרטים נותרו בטבע. ציפור מרהיבה זו צבעה בעבר את שמי מרכז אמריקה באדום וצהוב, מדרום ארה"ב, לאורך מפרץ מקסיקו ועד גואטמלה.
אך יערות הגשם ביבשת הצטמצמו באופן דרסטי במהלך עשרות השנים האחרונות, ולארות נותרו רק 20 אחוזים משטח המחייה המקורי שלהן. בנוסף לאובדן בתי הגידול, התוכים הולכים ופוחתים בשל הסחר הבלתי חוקי בחיות בר, שמוציא בכל שנה כמאה פרטים – בעיקר גוזלים – מבית הגידול הטבעי שלהם במקסיקו.
מאז 2005, נורייגה הוביל את תוכנית ההגנה והשילוב מחדש של הארה הארגמנית כדי לשמר את האוכלוסייה החיה ביער הגשם לקנדון של מדינת צ'יאפס. עד כה, הצילה התוכנית 200 גוזלים ושחררה אותם בהצלחה חזרה לטבע. "כשאני רואה אותם עפים, אני חש גאווה עצומה כי אני יודע שלולא ההתערבות שלנו, הם היו מסיימים את חייהם בצורה גרועה מאוד – בתרחישים הטובים ביותר בכלוב, ובתרחישים הפחות טובים מתים", אומר נורייגה.
האמזונס של מקסיקו
ארות ארגמניות הן ציפורים אינטליגנטיות וכריזמטיות, שובות לב בזכות הצבעים העזים, המעוף האלגנטי והפטפוטים הצורמים שלהן. למרות שלמין הטרופי יש היסטוריה ארוכה כחיות מחמד, בעשורים האחרונים התרחב שוק שחור ובלתי חוקי שבו הן נסחרות.
על פי דוח פשע חיות הבר העולמי של האו"ם לשנת 2024, רשת גלובלית זו משתמשת בקבוצות פשע מאורגן כדי להתמקד ב־4,000 מיני בעלי חיים וצמחים. תוכים וקקדו הם בין מיני בעלי החיים המבוקשים ביותר, המהווים על פי הדוח שני אחוזים מהסחר הבלתי חוקי.
אף על פי שקנייה ומכירה של ארה ארגמנית אינם חוקיים במקסיקו, החקיקה חסרה שיני אכיפה. מכירת גוזלים לסוחרים בלתי חוקיים, שלאחר מכן מוכרים את הציפורים ללקוחות בחו"ל, היא מקור הכנסה קל לחלק מהתושבים המקומיים.
"אנחנו עושים מה שבכוחנו גם ללא אכיפה ממשלתית, כלומר לקחת את הגוזלים, לגדל אותם בעצמנו ולהעלות את המודעות בקרב הקהילה", אומרת ג'וליה קארביאס, חברת מועצת המנהלים של תוכנית ההצלה ופרופסור באוניברסיטה האוטונומית הלאומית של מקסיקו.
יש רק שתי אוכלוסיות של ארה ארגמנית ששרדו במקסיקו, אך אחת מהן, המונה כ־20 פרטים בלבד באזור צ'ימלאפאס, נחשבת קטנה מכדי להיות בת קיימא. לכן, העמותה מתמקדת באוכלוסייה הבריאה והמשגשגת האחרונה סביב יער הגשם לקנדון, שבו חיים יותר מ־20 אחוזים מהמגוון הביולוגי של מקסיקו.
יער הגשם הוא גם ביתם של הלקנדונים, בני מאיה שהפכו לשותפים חשובים להגנתו. העמותה עובדת בשיתוף פעולה הדוק עם קהילות אלה כדי להעלות את המודעות לתפקידן החיוני של הארות, בין היתר כמפזרות זרעים.
"העמותה מציע גם הכשרה לבני הלקנדונים לפיתוח פרויקטים של תיירות אקולוגית, שבטווח הארוך הינה רווחית יותר מאשר ציד או בירוא היער עבור חקלאות", אומרת קארביאס. "זהו חלק מתוכנית רחבה יותר להגנה על המערכת האקולוגית הזו. בלעדיה, לא היו לנו ארות ארגמניות, יגוארים, טפירים או את כל המגוון הביולוגי שחי כאן", היא אומרת.
חילוצים דרמטיים
ארות ארגמניות, החיות עד 50 שנים בטבע, הן ציפורים מונוגמיות המקננות בחללים גדולים של העצים הגבוהים והעתיקים ביותר. כל עוד הקנים הללו נשארים זמינים וללא הפרעות, זוגות הארות משתמשים באותם אתרים שנה אחר שנה.
אך אליה וקוץ בה; התנהגות זו הופכת אותם לפגיעים מהציידים, שלעתים בונים תשתית קבועה, כמו סולמות עץ, כדי לטפס ולחטוף גוזלים – בדרך כלל שניים או שלושה בבת אחת – מהקנים שלהם.
"המטרה שלנו היא לא להתעמת עם האנשים הללו, שהם בדרך כלל חמושים, אלא להגיע לאתרי הקינון לפניהם", אומר נורייגה.
בעלי קרקעות מקומיים ומפקחי העמותה עוקבים אחר אתרי קינון ומדווחים כשיש בהם גוזלים. אם יש סיכון גבוה לביזה – אם פשטו למשל על הקינים בעבר או אם יש תשתית שנבנתה על ידי צייד – הצוות יתערב וייקח את הגוזלים.
מדי שנה הצוות מגדל כמה עשרות גוזלים בתחנה הביולוגית ומשחרר אותם לאחר שהם בני כ־90 יום, הזמן שבו הם כבר מסוגלים להתחיל לעוף עם ארות אחרות. לפני החזרה לטבע, המדענים מטביעים בציפורים טבעות רגליים ושבבים, המאפשרים להם לנטר אותן לאורך זמן.
"העמותה מיישמת אסטרטגיה נבונה מכיוון שבאמצעות הצלת הגוזלים המדענים שומרים על הזדקנות אוכלוסיית הארות הקיימת, ומאפשרים לה להתחדש באופן טבעי", אומרת מומחית השימור פטרישיה אסקאלנטה.
"האידיאל הוא שהגוזלים יגדלו עם הוריהם, אבל זו לא תמיד שאיפה מציאותית. לכן, זו דילמה משמעותית עבורנו" מוסיפה אסקאלנטה, שב־2014 ייסדה תוכנית החזרה של ארות ארגמניות שגדלו בשבי לשמורת לוס טוקסטלס במדינת וראקרוז, שם נעלמו לפני 50 שנים.
לדבריה, הפרויקט שיחרר בין השנים 2018–2014 מאתיים ארות בחזרה לטבע, מהן כ־75 אחוזים שרדו. מאז 2018, הם התחילו להתרבות באופן טבעי, ויש לפחות עשרה גוזלים שנולדים לאוכלוסייה החדשה הזו מדי שנה.
סם וויליאמס, המנהל את עמותת Macaw Recovery בקוסטה ריקה, אומר כי העמותה משיגה תוצאות חיוביות מבלי לסכן חיי אדם. "ברור שאם הם לא יגנו על הגוזלים, הקנים יישדדו. היו אמנם פרויקטים ששכרו שומרים כדי לשמור על אתרי קינון, אבל זו עבודה קשה ומסוכנת. העמותה מצאה דרך להתמודד עם הבעיה בסיכון נמוך יחסית וללא עימות עם הציידים. אני מברך על כך", אומר וויליאמס.
ללמוד להיות תוכי
על אף השבחים והערכה שהוא רוחש לעמותה, יש לדברי וויליאמס חיסרון לשיטה שבה היא עובדת, שכן הארות הן ציפורים מאוד חברתיות שמעבירות ידע מדור לדור, והפרדה בין גוזלים להוריהם עלולה לשבש זאת.
נורייגה מודה שהאסטרטגיה הזו היא אכן טראומטית להורי הגוזלים, אבל הוא מאמין שזו הדרך היחידה להבטיח את הישרדותם. הוא מוסיף כי הורים המאבדים את גוזליהם לא מראים סימני ייאוש, אלא להפך; אם מדובר בימים הראשונים של עונת הרבייה, הם עשויים להטיל ביצים חדשות כבר כעבור מספר שבועות.
כמו כן, הגוזלים שחולצו נוטים להתערבב בבגרותם עם אוכלוסיית בר. "הצעירים עוקבים אחר הפרטים המנוסים יותר, שמלמדים אותם דברים התורמים להישרדותם ומעודדים אותם לעוף למרחקים גדולים יותר. אולי הם איבדו את הקשר עם הוריהם, אבל יהיו להם חיים טובים בחברת בני־מינם בסביבת הגידול הטבעית שלהם", מסכם נורייגה.
