פרס נובל מזוהה עם מדענים פורצי דרך, עם לוחמי שלום ועם סופרים בולטים. אף שהפרסים נחשבים ליוקרתיים ומוערכים ביותר, נטוו סביבם תילי תילים של סיפורים ומיתוסים מאז שהוענקו לראשונה בשנת 1901 – בעיקר בזכות סודיות תהליך הבחירה.
הפרסים, ששווים 11 מיליון קרונות שוודיות (כ־1.1 מיליון דולר) כל אחד, נועדו להוקיר מדענים, סופרים ודיפלומטים שעבודתם בשנה שקדמה לפרס “תרמה תרומה משמעותית לאנושות”. הם מוענקים בהוראת צוואתו של הממציא ואיש העסקים השוודי אלפרד נובל, עליה חתם בשנת 1895.
נובל לקח עמו אל הקבר את ההסבר המדויק לבחירת התחומים, אך בחייו גילה עניין רב בפיזיקה, בכימיה, ברפואה ובספרות – ארבעת התחומים הראשונים שמוענקים בהם פרסים. החמישי, פרס נובל לשלום, צוין בצוואתו עקב ידידותו עם הפציפיסטית האוסטרית ברטה פון זוטנר. פרס שישי, בכלכלה, נוסף רק בשנת 1968 ביוזמת הבנק המרכזי של שוודיה ונקרא על שמו של נובל.
בין הזוכים המפורסמים: מארי קירי ומלאלה יוספזאי – שזכתה בפרס נובל לשלום כשאך מלאו לה 17 שנים.
מי בוחר את הזוכים?
מוסדות שונים אחראים לבחירה: האקדמיה המלכותית השוודית למדעים מעניקה את הפרסים בפיזיקה, בכימיה ובכלכלה; מכון קרולינסקה בוחר את הזוכים ברפואה; האקדמיה השוודית מחליטה על פרס הספרות; והפרס לשלום מוענק על ידי ועדה שנבחרת בפרלמנט הנורבגי.
הוועדות פועלות תחת סודיות מוחלטת. בעבר כל ההליך היה אמור להישאר חסוי לנצח, אך כיום פרטי הדיונים נחשפים רק אחרי 50 שנה.
שמירה על הכללים יצרה מקרים יוצאי דופן: האימונולוג הקנדי ראלף מ. שטיינמן זכה בפרס לרפואה בשנת 2011 – שלושה ימים אחרי שנפטר. מאחר שהיה בחיים בעת קבלת ההחלטה, הזכייה אושרה.
מלחמות, פוליטיקה ומדענים בסכנה
גרמניה הנאצית יצרה דילמות וסבכים סביב פרס נובל – ואף נרשמה מועמדות סאטירית עבור היטלר.
ב־1939 הוצע שמו של ראש ממשלת בריטניה דאז, נוויל צ’מברלין, כמועמד לפרס נובל לשלום על חלקו בהסכם מינכן. כמחאה, 12 חברי פרלמנט שוודים הציעו את שמו של היטלר, בנימוק שאם צ’מברלין מועמד בזכות כך שדחה מלחמה – אזי היטלר ראוי אף הוא. המועמדות הוסרה, וזמן קצר לאחר מכן פרצה המלחמה.
במהלך המלחמה אילץ היטלר שלושה מדענים גרמנים לסרב לקבל את הפרס: ריכרד קון, אדולף בוטננדט וגרהרד דומאג. הם קיבלו את המדליות רק אחרי המלחמה, אך לא את כספי הפרס.
למדליות נובל היה ערך סמלי עצום – הן הוטבעו בזהב טהור ועליהן הופיע שמם המלא של הזוכים. לכן, גם זוכי פרס קודמים היו בסכנה בזמן המלחמה, שכן השלטון הנאצי אסר על הוצאת זהב מגרמניה והעונש על כך היה חמור מאוד.
אם חיילי הוורמאכט היו מגלים את המדליות שהוברחו מגרמניה והוסתרו במעבדתו של נילס בוהר בקופנהגן, הדבר היה מוכיח באופן ברור שהמדענים הגרמנים הסתירו זהב בניגוד לחוק. כדי לחלץ את שני המדענים מהצרה, הכימאי ג’ורג’ דה הוושי מצא פתרון מתוחכם והמיס את המדליות בחומצה חזקה במיוחד המסוגלת להמיס זהב. אחרי המלחמה הצליחו להפריד מחדש את הזהב מהחומצה ויצקו אותו למדליות חדשות.
כשהפוליטיקה מתערבת
לא פעם ניסו ועדות נובל לשכנע משטרים לאפשר לזוכים להגיע לטקס. בשנת 2010 מנעה סין מהסופר והפעיל ליו שיאובו לצאת מהמדינה. בטקס באוסלו הוצב במקומו כיסא ריק – סמל לעובדה שלא הורשה לקבל את הפרס.
סרבני הפרס
ברגע שהוועדה מחליטה – אין דרך חזרה. “כשהם מתקשרים אליך, הם לא מציעים – הם מודיעים”, אומר ההיסטוריון גוסטב קאלסטרנד. “גם אם תסרב, אתה כבר זוכה.”
כך נהג ז’אן־פול סארטר, שסירב לפרס הספרות בשנת 1964, וכך גם לה דוק ת’ו, שסירב לפרס השלום המשותף שהוענק לו ולהנרי קיסינג’ר ב־1973.
הטקס והחגיגה
בכל שנה בשבוע הראשון של אוקטובר מוכרזים הזוכים החדשים, והטקס מתקיים בהיכל העירייה של שטוקהולם ב־10 בדצמבר – אירוע נוצץ המשודר בשידור חי לעולם כולו.
אולם החגיגות אינן הסוף: אחרי פגרת חג המולד הוועדות חוזרות מיד לעבודה כדי לבחור את דור הזוכים הבא של פרסי נובל, מתוך אלפי מועמדויות המוגשות מדי שנה.
