מרבית המבקרים בגרינלנד זוכים רק להצצה חפוזה בנופיה, לרוב במסגרת שיט בן ימים ספורים בין קרחוני האי. עם זאת, המטיילים המעטים שבוחרים לשהות באי מעבר לימים בודדים נחשפים למראות עוצרי נשימה; החל מפיורדים רחבי ידיים, המשך בשטחי מרעה ירוקים וכלה בחורבות ויקינגיות שמורות היטב.
שהות ממושכת יותר מציעה גם הצצה ייחודית למסלולי חוות הכבשים של גרינלנד, בהן האינואיטים המקומיים ממשיכים את מסורות החקלאות הוויקינגיות ששגשגו באזור למן המאה ה־10 לספירה.
בקויאטה (Kujataa) – אתר מורשת עולמית של אונסק"ו ששטחו 349 קילומטרים רבועים – מטיילים יכולים לחקור לא פחות מכ־40 חוות כבשים, תשע מהן מציעות גם לינה בחדרי אירוח נעימים. עם נתיבי טיסה חדשים ושדה תעופה בינלאומי שייפתח בקרוב בנוּק (Nuuk), בירת גרינלנד, חוות הכבשים הללו הופכות לנגישות יותר מאי פעם עבור מבקרים המעוניינים לחקור את מסתרי חבל הארץ המרוחק והפראי הזה.
השיטה הגרינלנדית
השורשים החקלאיים של דרום גרינלנד מתוארכים לשנת 985 לספירה, כאשר הוויקינגים הגיעו לאי לראשונה בלוויית צאן ובקר. אייריק האדום, שקרא לגרינלנד בשמה כדי למשוך מתיישבים מאיסלנד, ייסד בקויאטה התיישבות חקלאית ששגשגה במשך כחמש מאות שנים. עם זאת, בסביבות המאה ה־15 הוויקינגים נעלמו מהאזור באופן מסתורי, אולי בשל שינויי אקלים.
בסוף המאה ה־17, קהילות האינואיטים החיו מחדש את החקלאות המקומית והפכו את דרום גרינלנד לאזור מעובד ופורה. כיום מבקרים יכולים לחקור את האזור באמצעות מסלול המציע טיולים יומיים של ארבעה עד תשעה קילומטרים, המתחיל בסמוך לנמל התעופה נרסארסואק (Narsarsuaq).
הכפר הראשון שלאורך המסלול הוא קאסיארסוק (Qassiarsuk), בו ניתן להתארח בבית החווה אילונגוג'וק (Illunnguujuk) שבבעלות נכדו של מייסד הכפר. במקום מוצע גם סיור בבית וכנסייה ויקינגיים משוחזרים, המספקים הצצה להתיישבות הנורדית העתיקה באי.
בהמשך המסלול מגיעים לעיירה הגדולה ביותר בדרום גרינלנד, קאקורטוק, שממנה ניתן לקחת מעבורת לשתי חוות כבשים נוספות, קנגרלוארסורג'וק (Kangerluarsorujuk) וקוואניסרטוט (Qanisartuut), המציעות לינה בבקתות עץ.
הטיול בין החוות מציע גם מפגש בין-אישי עם אנשי האי מסבירי הפנים. המארחים מציעים פעילויות כמו רכיבה על סוסים, טיולי טרקטורונים ומשתים מסורתיים הידועים כ'קפמיק' (kaffemik), במהלכם משפחות מקומיות מגישות מאכלים מסורתיים המבוססים על בשר כבש, מושק או פירות ים.
“הרבה אורחים אוכלים אצלנו בבית ומשוחחים איתנו; זו אחת החוויות הטובות ביותר עבורם להיכנס לבית שלנו ולראות איך אנחנו חיים", אומרת אביאג'ה לנרט, דור שלישי למשפחת חקלאים המנהלת את חוות טסיוסאק (Tasiusaq), הצופה לפיורד מרהיב.
התקופה הטובה ביותר לטיול חוות בדרום גרינלנד היא מיוני עד ספטמבר, כאשר מזג האוויר מתון ושמש חצות מספקת שעות אור ממושכות. לטיול בחודש ספטמבר יש ערך מוסף בשל העובדה שזוהי עונת המרעה, כמו גם הזמן בשנה שבו אורות הצפון מתחילים להתגלות לעין האנושית.
נוף חקלאי המשנה פניו
אחת הסיבות לכך שחקלאי המקום החלו לארח תיירים בחוותיהם היא שגידול כבשים הופך פחות ופחות צפוי בשל שינויי האקלים. כך למשל, בסוף חודש אוקטובר אשתקד, סופת שלגים מוקדמת ובלתי צפויה לכדה כבשים רבות שטרם נאספו מהמרעה. "הם איבדו מאות כבשים", אומר שרה וודול, מדריכת טיולים לגרינלנד. "דפוסי מזג אוויר חדשים, כמו גשמים ארוכים וכבדים הפוגעים בשדות המרעה, מסבים לחקלאים נזקים כלכליים", הוסיפה.
גרינלנד אינה היחידה שסובלת מהתופעה. מגדלי כבשים ברחבי צפון האוקיינוס האטלנטי, בהן קהילות בגרינלנד, נורבגיה, סקוטלנד, איסלנד ואיי פארו, איחדו כוחות במסגרת תוכנית משותפת וברת קיימא בשם 'צמר בצפון' (Wool in the North) שמטרתה ליצור אטרקציות תיירותיות שבמרכזן קיימות, אמנות, טקסטיל וטבע המהוות חלופה למכירות הצמר שירדו עקב שינויי האקלים.
זרעי היוזמה, שראשיתה בשנת 2021, החלו לאחרונה להניב פירות; לפני מספר חודשים החלו להוציא טיולי תרבות ויצירה בני עשרה ימים באיי פארו וכן טיולי אביב וסתיו בסימן אמנות וטקסטיל בצפון איסלנד. גם לדרום גרינלנד יש סיבה לחגוג השנה: בנוסף לפיתוחי תיירות הצמר, חבל הארץ יציין בסתיו מאה שנים להיווסדו של קאסיארסוק – אבן דרך שתביא לכפר קונצרטים, תערוכות ומספרי סיפורים לאורך כל ימות הקיץ.
