על סיורים שמגיעים אליהם כדי לכאוב ולהתאבל קשה להמליץ. אלו הסיורים שאפשר בהם לשמוע ולחוות מקרוב את הנורא והקשה מכול שקרה לנו בשבעה באוקטובר ואליהם כדאי ללכת בקבוצה עם הדרכה ובלי ילדים. חשוב לבוא עם הרבה רגישות לסביבה, לב פתוח ורצון לשמוע ולתמוך. ייתכן שתפגשו בדרך בני משפחה וחברים שבאו לכאוב וישמחו לשתף אתכם ולהכיר לכם את יקיריהם שלא שבו.
סיור בעוטף עזה – זיכרון של כאב
גבעת קובי
את הסיור נתחיל בשדרות בתצפית לעבר עזה. התצפית הוקמה לזכר גבורת הלוחמים במבצע צוק איתן, בפעולה שחשפה לראשונה את איום המנהרות. אומנם התצפית הפנורמית מעניינת, יפה ומעניקה רקע וידע על מה שאירע פה לפני שנה וחצי, אך מה שתופס לי את העין הן המדבקות לזכרם של חללי המלחמה האחרונה — אזרחים וחיילים — שהודבקו על קיר הזכוכית באתר. פנים צעירות מחייכות ומשפטי חוכמה שהותירו אחריהם ומבעדם נשקפת עזה, והלב נחמץ מול האובדן.
משטרת שדרות
סיפור תחנת משטרת שדרות הוא סיפור ידוע של גבורה וכאב רב. תחנת המשטרה הפכה סמל לקרב שהתרחש בעיר ובמהלכו השתלטו המחבלים על תחנת המשטרה והרגו רבים מתושבי העיר, שוטרים ואזרחים. כאשר התבצרו המחבלים בתחנה ביצע צה"ל ירי פגזים מטנק לעברה והתחנה נהרסה כולה.
כיום יש במתחם אנדרטה גדולה לזכר כל בני העיר ושוטריה שנרצחו או נפלו במהלך מלחמת חרבות ברזל. באתר עמודים עם אותיות פורחות באוויר, מנגינה שקטה ומשפטים המשויכים למלחמה, בהם גם המשפט המצמרר "אתם של ישראל?" ששאלה הניצולה הצעירה רומי סויסה את השוטרים שהצילו את חייה.
כדאי לשים לב גם לגרפיטי במקום ולשמוע את הסיפורים שמאחורי השמות. לא רחוק מהמתחם נמצא בית מימיה הראשונים של שדרות ומחוץ לו מוצבות תמונות מהקמת שדרות ועד ימינו, וכן רקטות שהושלכו על העיר. מומלץ להגיע גם לשם ולשמוע על ההתמודדות ארוכת השנים של התושבים עם ירי הפצמ"רים מעזה.
יער רעים, מסיבת הנובה
בעיניי זה האתר הקשה ביותר. קשה להאמין שהמקום היה יער שהתקיימה בו מסיבה. כיום זהו אתר הנצחה, קהל רב פוקד את המקום ויש בו עשרות פינות זיכרון. בקרחת היער ניצבים מאות עמודים עם פנים מחייכות של נרצחי המסיבה.
מסביב לכל עמוד יש פרחים, מדבקות ואביזרים קטנים המסמנים את האדם שאבד. כלניות מקרמיקה מקיפות חצי ממעגל הזיכרון הזה והמראה שנוצר מצבען האדום כדם יוצר מראה מבלבל, בין פסטורליות לזוועה. אחת ממכליות האשפה הצהובות שבה התחבאו ונורו חלק מהמבלים הפכה לאנדרטה אף היא, ובה צילומי שיחות הווטסאפ האחרונות של הצעירים עם משפחתם.
מתחמים נוספים שהוקמו ובהם סיפורי החללים — מתחם הבמה המרכזית, מתחם הקיוסק, המיגוניות ועוד. בני משפחה רבים מסתובבים באתר ומתייחדים עם זכר אהובם, חלקם ירצו להישאר בבדידותם וחלקם ישמחו לשתף בסיפור של יקיריהם. היו קשובים, מכילים ורגישים.
מגרש הרכבים השרופים בתקומה
את הסיור סיימתי בתקומה, במגרש הרכבים שהוקם כפתרון לוגיסטי לפינוי כלי רכב שניזוקו או נשרפו בכבישי העוטף, כדי לאפשר תנועה מבצעית של כוחות הלוחמים. כאשר החלו עוד ועוד מבקרים לפקוד את המקום הוחלט להסדיר אותו כאתר זיכרון. לכל רכב פה יש סיפור, את הסיפורים ניתן לשמוע בהדרכה באתר או לסרוק את הקודים שעל גבי לוחיות המידע.
אני ממליצה מאוד ללכת לסיורי הזיכרון עם הדרכה מסודרת. זה כדאי גם מבחינת התוכן המעשיר, אך בעיקר כי מדובר בסיורים קשים שעדיף לא לעשותם לבד.
בימי חול המועד של פסח מרכז 'אשכולות' מקיים סיורים מודרכים בעשרה שקלים לאדם. הסיורים מתקיימים בימי שני־רביעי, ט"ז־י"ח בניסן, 14־16 באפריל בשעות: 10:00־13:00 ו־13:30 – 16:30. פרטים באתר אשכולות | מרכזי הסיור והתודעה הישראלית, או בטלפון: 08-6630030.
אומנם לא במסלול שלנו, אך חשוב להכיר ומומלץ לבקר גם כאן:
גן העשרים בנתיב העשרה
אתר זיכרון מרגש שהוקם לזכר 20 תושבי המושב שנרצחו בשבעה באוקטובר. הגן מכונה גם 'גן נתיב התקווה', ממוקם בקצה הדרומי של המושב ממש על גבול רצועת עזה ומשמש מרחב להתבוננות, זיכרון ותקווה.
במרכז הגן נטועים 20 עצי זית, סמל לשורשיות ולקשר העמוק של תושבי המקום לאדמתם, ודגל ישראל ענקי מתנשא אל על בגובה 53 מטרים ונראה למרחוק. את הגן עיצבו האדריכל ישי ביידר, תושב המושב, ומעצב הגינות אייל שטרן, אחיו של אורן שטרן ז"ל שנרצח באותו יום טרגי.
הגן הוקם ביוזמה מקומית ונועד לשמש לא רק לזיכרון אלא גם כמרחב מרפא ואבן שואבת לקהילה. מולו ניצב קיר הפסיפס 'נתיב לשלום' שסימל בעבר את התקווה לדו־קיום, אך כעת משמש תזכורת שקטה למציאות הכואבת.
