האם סוף סוף גילו מדוע נשים חיות יותר שנים מגברים?

אין כמעט משפחה שהסיטואציה הזו פוסחת עליה: הילד השובב מביא עימו הביתה גור חתולים מלא פרעושים, מלכלך את הסלון בבוץ, או מנגב את הנזלת על אחת מכריות הספה. אבא לא רואה בכך כל פסול, אך אמא לא רואה זאת בעין יפה ומיישמת את הפרוטוקול המלא לחיטוי הבית.

סטריאוטיפי ככל שיישמע, יש כעת מדע המספק לכך הסברים: בכמה מינים של פרימטים, כולל בבני אדם, חוקרים גילו שנקבות בוגרות נוטות לחוש יותר גועל מאשר זכרים.

לדוגמה, נקבות למור עכברי אפור ונקבות מקוק יפני נוטות יותר מזכרים לעקם את אפן בהריחן מזון מזוהם, ואילו נקבות גורילת שפלה מערבית ונקבות בבון זית נמנעות מלבוא במגע עם זכרים הסובלים מדלקות עור.

הסיבה לאיסטניסטיות זו? מדענים סבורים כי הנטייה לחוש גועל מסייעת לנקבות לשמור על בריאותן, בין אם אלו זיהומים טפיליים או מחלות מין.

ססיל סרביאן, אקולוגית קוגניטיבית במכון למחקר מתקדם בטולוז בצרפת, לקחה את התיאוריה צעד אחד קדימה: היא מעלה את הסברה שההשפעות המצטברות של גועל נשי – בררנות לגבי מזונות וצמצום החשיפה לזיהומים – עשויות להיות אחת הסיבות לכך שנקבות חיות יותר מזכרים. לדברי סרביאן, יש יתרון אבולוציוני למי שאומר את המילה 'איכס'.

נקבות חולות פחות

לפני כעשור, בזמן שלמדה לתואר שני באוניברסיטת קיוטו, צפתה סרביאן במקוקים יפניים מחפשים מזון באי קוג'ימה.

היא הבינה מהר מאוד שלזכרים ולנקבות יש הרגלי אכילה שונים בתכלית: לפני שהכניסה אותם לפיה נקבת המקוק ניגבה בדרך כלל את הבלוטים שהרימה משכבת העלים המרקיבים על קרקע היער, בעוד שזכרים נטו לנקוט ב"פחות אמצעי זהירות, אלא לזלול את המזון על אף שבקושי הסתכלו עליו", היא אומרת.

סרביאן גילתה מאוחר יותר כי קפדנותן של נקבות המקוק מניבה פירות; בזכות הרגליהן היה להן סיכוי נמוך באופן משמעותי בהשוואה לגברים להידבק בכרצת, טפיל מעיים המועבר דרך צואה. אמנם מדענים יודעים מעט על האופן שבו הזיהומים הנפוצים הללו משפיעים על בריאות קופי המקוק, אך לדברי סרביאן יש עדויות לכך שלנקבות שנרפאו מהמחלה יש משקל גוף גבוה יותר וסיכויי רבייה גבוהים יותר מהנקבות החולות במחלה.

גבולות ה'איכס'

במרוצת השנים התפתחה תיאוריה לפיה תחושת גועל מאפשרת מידת מה של היגיינה בקרב פרימטים, ומחקרים עדכניים מצאו לכך ראיות. כך למשל, נמצא ש"נקבות בבון זית בטנזניה מסרבות להזדווג עם זכרים הנגועים בטרפונמה, החיידק המדבק שגורם לעגבת בבני אדם ויוצר נגעים מאוד מגעילים מסביב לאחורי הבבון", אומרת סרביאן.

נקבות גורילת השפלה המערבית ברפובליקה של קונגו נוקטות צעדים דרסטיים אף יותר. כאשר זכר מפתח כתמים חיוורים על פניו, סימן נוסף לזיהום בטרפונמה, חלק מהנקבות נוטשות את הלהקה בחיפוש אחר אוכלוסייה בריאה יותר.

בנוסף לתצפיות שמקיימים החוקרים בטבע, הם גם עורכים ניסויים יזומים בתחום. באחד מהניסויים, הציעה סרביאן למקוקי האי קוג'ימה מאכלים שונים שהונחו על ערימת צואה. בעוד שגרגר חיטה מצופה נאכל על ידי אחד מכל שלושה קופי מקוק, חצי בוטן – שיש בו פי 16 יותר קלוריות – נאכל על ידי כל הקופים, כולל הנקבות. "הן לא יימנעו מאוכל בכל מחיר", מסבירה סרביאן.

השפעת המודרנה

מחקרים העוסקים בתחושת הגועל בבני אדם דורשים יותר מתינות – הרי חוקרים לא יערכו ניסויים כמו אלה שערכה סרביאן, גם לא לגברים.

במקום זאת, החוקרים מראים למשתתפי המחקר צילומים העשויים לעורר גועל. כמו כן, "מבקשים מהמשתתפים לדמיין תרחישים שונים: מציאת תולעת באוכל, אכילת עוף נא או מפגש עם חולדה במטבח, ולדרג את רמת הגועל במספרים", מסבירה טארה צ'פון רובינס, אנתרופולוגית ביולוגית מאוניברסיטת קולורדו.

לפחות בחברות מערביות, נשים נתנו ציונים גבוהים יותר מגברים במדדי הגועל. אך האם גועל יכול להגן גם על בריאות האדם כפי שהוא מגן על קופים?

רובינס והצוות שלה גילו שבקרב השואר – קבוצה ילידית באקוודור – אלו שדירגו את תיאורי הצילומים והתרחישים המדומיינים כפחות מגעילים, היו בעלי סיכוי גבוה יותר להידבק בחיידקים ובווירוסים.

המחקר שכלל 75 אנשים לא מצא הבדל בין המינים, אך רובינס חושדת שזה נובע מטווח הגילאים הרחב של המשתתפים. במרוצת השנים רבים מבני השואר אימצו אורח חיים מודרני יותר, כמו החלפת רצפות העפר בבטון, שיפור התברואה בבישול והשגת מים נקיים, מה שהעלה את רמת המודעות שלהם לפתוגנים.

"ככל שאתה שולט יותר בסביבה שלך כך אתה נגעל יותר. ככלל, נראה שתגובת הגועל פועלת כשומר ראש של מערכת החיסון הפרימטית", מסבירה רובינס.

הגנה על צאצאים

"התנהגות זהירה של נקבות בכל הקשור במקורות זיהום פוטנציאליים היא הגיונית מנקודת מבט אבולוציונית, שכן  הן אלו שיולדות ומטפלות בצאצאים. מצד אחד הלידה וגידול הצאצאים עשוי להעביר זיהומים לאם, אך מצד שני האם יכולה להעביר מחלות לצאצאיה", מסבירה סרביאן.

יש אף חוקרים שסבורים כי תחושת הגועל גוברת במצבים בהם אנו חשופים יותר לזיהומים – למשל, בתחילת ההיריון כאשר מערכת החיסון מדוכאת כדי למנוע מגוף האם לתקוף את העובר המתפתח.

"איך שלא יהיה", מסכמת סרביאן, "נראה שלתחושת הגועל יש תפקיד משמעותי בהתפתחות האבולוציונית שלנו ובשמירה על בריאותנו, בייחוד על בריאות האישה".