הכתבה התפרסמה בגיליון מאי 2025 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק, המהדורה הישראלית
בשנת 2012 צלצל הטלפון במשרדה של פרופ' נירית ברנשטיין, חוקרת צמחים במכון וולקני. על הקו היה נציג משרד הבריאות. "פרופ' ברנשטיין", אמר, "יש לנו בעיה עם הצמחים. הם לא מצליחים בחממות, יש בעיות עם העלים, הם מצהיבים… מה עושים?" פרופ' ברנשטיין, שעיקר מחקרה התמקד עד אז בגידול צמחים הנמצאים בתנאי עקה (סטרס), מיד הסכימה לסייע אבל ביקשה לברר קודם כול באיזה צמח מדובר. הצמח המדובר היה לא אחר מצמח הקנביס, ובדיעבד ניתן לומר ששיחת הטלפון הזאת שינתה בצורה דרמטית את מסלול חייה המקצועיים.
שנה קודם לכן הורתה ממשלת ישראל למשרד הבריאות להקים יחידה שתהיה אחראית על הרגולציה וההסדרה של תחום הקנביס הרפואי בישראל. בעקבות החלטה זו הוקמה היחידה לקנביס רפואי (היק"ר), והם שהתקשרו לפרופ' ברנשטיין, על פי בקשת מגדלי קנביס רפואי בארץ שחוו קשיים בגידול הצמחים. החלטת הממשלה הייתה פורצת דרך בקנה מידה עולמי. למעשה, ישראל הייתה המדינה הראשונה בעולם שנקטה צעד מעשי לטובת שימוש רפואי בקנביס, צמח שעד אז הוחרם בכל העולם המערבי. אותו חרם נבע מתוך 'האמנה היחידה לסמים נרקוטיים' (Single Convention on Narcotic Drugs) שנוסחה באו"ם בשנת 1961 והגדירה את הקנביס סם מסוכן באותה קטגוריה עם הרואין, LSD ואקסטזי. רוב מדינות העולם חתומות עליה, והיא יצרה סטנדרט שלפיו אסור לצרוך קנביס, לגדל, לחקור או לעשות כל פעילות מסחרית אשר קשורה אליו. אולם אותה אמנה כללה סעיף שלפיו אם תקום סוכנות ממשלתית שתהיה אחראית על הרגולציה של התחום, יתאפשר לבצע בו מחקרים מדעיים ולהשתמש בו לרפואה. ישראל הייתה, כאמור, המדינה הראשונה שניצלה את הפרצה והרימה את הכפפה.
מכרה הזהב הירוק
משרדה של פרופ' ברנשטיין במכון וולקני מרגיש יותר כמו סלון ממשרד אקדמי. יש בו פינת הסבה וספות נוחות לאורחים, ועל הקיר תלויות תמונות תקריב של הצמח שהיא מקדישה לו את מחקרה. ליד שולחן העבודה יש מספר נכבד של תעודות הוקרה בינלאומיות. למכון וולקני היא הצטרפה בשנת 1992 כחוקרת צעירה לפיזיולוגיה של הצמח, ואת עבודת הדוקטורט שלה כתבה על השפעת מליחות על גידול צמחים. את אהבתה לחקלאות, ובמיוחד לחקלאות בתנאים קשים, קיבלה כבר בשירותה הצבאי בגרעין נח"ל בקיבוץ יהל שבערבה, שם הייתה מרכזת כרם הגפנים ומטע התמרים. אחרי תואר ראשון בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית, התקבלה למסלול ישיר לדוקטורט באוניברסיטת דיוויס בקליפורניה.
עד שהקנביס נכנס לחייה המקצועיים, עסקה פרופ' ברנשטיין בחקר הזנה מינרלית של צמחים (כלומר דישון), השקיה במים שוליים (כגון מי קולחים, מליחים או מותפלים), מאזני מי השקיה בישראל ואופטימיזציה של חקלאות בתנאי עקה. אולם הקנביס הציב בפניה אתגר מקצועי חדש ומרתק, והיא התמסרה אליו במלוא כוחה. "אחרי ביקור ראשוני בחוות קנביס שבהן היה ניכר מגוון רב של בעיות בגידול, נכנסתי למאגרי מידע אקדמיים לחפש חומרים על גידול קנביס ולא מצאתי דבר", היא מספרת. "התוכן היחידי על גידול קנביס היה בבלוגים באינטרנט, והמידע שם היה במקרים רבים שגוי, ובכל מקרה לא מבוסס מחקר". פרופ' ברנשטיין הבינה שהיא נכנסת לתחום בתולי לחלוטין, וכל מחקר שהיא תעשה יהיה פורץ דרך ובעל חשיבות לתמיכה בתעשיית הקנביס בארץ ובעולם ולהכוונה שלה.
"התחלתי מנושא הדישון. הייתה אמונה אצל מגדלים שצריך לדשן בריכוז גבוה כדי שהצמח יניב תנובה איכותית רבה. בדקתי את השפעת שלושת יסודות ההזנה העיקריים – חנקן, זרחן ואשלגן – וגיליתי שהתפרחת מייצרת את הכמות הגדולה ביותר של חומרים רפואיים דווקא כשהצמח מקבל כמות קטנה של זרחן, ושמעל כמות זו ייצור החומרים המועילים פוחת. גם עבור חנקן ואשלגן זיהינו תגובה דומה. כשחקרתי את התגובה למגנזיום, גילינו תמונה הפוכה – שצריך לספק לצמחים כמות גדולה יחסית של מגנזיום כדי שכמות החומרים הרפואיים תהיה גבוהה". עם השנים פיתחה פרופ' ברנשטיין את הנוסחה האופטימלית לדישון קנביס, ידע ששווה כסף רב בתעשייה שצמחה באותן שנים במידה ניכרת. פרופ' ברנשטיין החלה לפרסם את ממצאיה בפרסומים אקדמיים, מה שהפך את משרדה במכון וולקני לאתר עלייה לרגל למגדלי קנביס מארצות הברית וקנדה, שכן החלה להתפתח שם באותה תקופה תעשיית גידול קנביס ענפה, במקביל לתהליכי לגליזציה ומדיקליזציה של הצמח.
בסוף העשור השני של המאה ה־21 הייתה ישראל מרכז המחקר המוביל בעולם בתחום גידול הקנביס, הרבה בזכות פועלה של פרופ' ברנשטיין. "היה לנו באותם שנים חלון הזדמנויות להפוך את ישראל למעצמת גידול וייצוא קנביס בזכות הידע הראשוני שנוצר פה, הודות למחקר שהתחיל לפני כולם". אכן באותן שנים היה נדמה שכל העיניים של החקלאים, וגם של המשקיעים, הופנו אל מכרה הזהב הירוק שניתן היה לפתח פה.
חלומות ירוחם
טל אוחנה, ראשת העירייה לשעבר של העיר ירוחם, הובילה מהלך להקמת 'אקוסיסטם קנבינואידי' הכולל חממות גידול, מכוני מחקר ומעבדות פארמה. הדבר היה הופך את ירוחם לבירת הקנביס של ישראל ולמובילה עולמית בתחום, אולם החזון לא קרם עור וגידים, כמו הרבה חלומות שהיו קשורים לתחום. אומנם ישראל עשתה את הצעד הראשון, אך לא השכילה לעשות את צעדי ההמשך הרגולטוריים כדי לאפשר לייצא קנביס אל מעבר לים. "חבל שהראשוניות, המובילות והמצוינות הישראלית ברמה הבינלאומית במחקר ובגידול בתחום פורץ הדרך הזה לא מונפו כדי להפוך אותנו למובילים בייצור וייצוא בעולם. זה היה מביא לחיזוק כלכלי של המשק", אומרת פרופ' ברנשטיין. "בינתיים, מדינות אחרות עקפו אותנו בשיווק בינלאומי, חלון ההזדמנויות נסגר והיום, למרבה הצער, אנחנו מייבאים מקנדה חלק ניכר מהקנביס הרפואי שנצרך בארץ". כיום פועלות בארץ כ־30 חוות לגידול קנביס רפואי.
העולם מוקיר תודה
אומנם ההזדמנות הכלכלית הוחמצה, אך מקומה של פרופ' ברנשטיין בראש המחקר בתחום ותרומתה למדעי הצמח לא נעלמו מעיניהם של גופים בינלאומיים, ובשנים האחרונות הם מרעיפים עליה פרסי הוקרה על מפעל חייה בתחום חקר הקנביס ועל תרומתה פורצת הדרך לתעשיית הגידול בארץ ובעולם. היא קיבלה פרסים מהאגודה האמריקאית לאגרונומיה (ASA), האגודה האמריקאית למדעי הגידול (ASHS), האגודה האמריקאית לכימיה (ACS), האגודה הגרמנית לחקלאות (DLG) ועוד. ניתן להשוות את הפרסים הללו למדליות זהב אולימפיות, ופרופ' ברנשטיין היא חוקרת הקנביס הראשונה לקבל אותם, וגם הישראלית הראשונה. ההכרה הבינלאומית הביאה גם להזמנתה לבית הנשיא, ולאחריה כתב עליה הנשיא "עוד גאווה ישראלית!"
אך פרופ' ברנשטיין היא לא אחת שתנוח על זרי הדפנה. כיום עיקר פועלה, עם צוות המחקר שהיא מובילה, מתמקד בניסיון ליצור מתודולוגיה של גידול צמח הקנביס כך שיוכל לשמש את תעשיית הפארמה באופן אופטימלי. "הקנביס מכיל יותר מאלף חומרים פעילים, וכל שינוי בתנאי הגידול – בטמפרטורה, באופן ההזנה, במשך החשיפה לאור ואף במקום בצמח שבו התפרחת גדלה – יכול להביא לשינוי משמעותי בתוצר שמתקבל. מכיוון שמדובר בתוצר שמיועד לשימוש רפואי, השונות הזאת היא דבר שאנו מנסים להימנע ממנו ככל שאפשר. אפשר לומר שהיום מטרת־העל שלי כחוקרת היא יצירת סטנדרטיזציה מרבית ואיכות וכמות יבול מיטבית שיאפשרו שימוש מיטבי בקנביס הרפואי לטובת החולים והמגדלים".
