לפני יותר מ־8,000 שנים, בני אדם הלכו יחפים לאורך מה שהוא כיום החוף של צפון מערב אנגליה, מותירים מאחוריהם את עקבותיהם הבלתי ניתנות למחיקה. אולי אין לנו הרבה במשותף עם הציידים־לקטים הפרהיסטוריים האלה, אך אחת מטביעות הרגל, זו של נער מתבגר, מצביעה על קשר מפתיע בין העבר להווה: עדות לבוהן הקלובה הבולטת מצד כף רגלו.
תופעת הבוהן הקלובה פקדה את כפות רגליו של האדם מאז ימי קדם. אך למה היא מתרחשת מלכתחילה – ומדוע המדע המודרני טרם הבין כיצד ניתן לרפא זאת ללא ניתוח? זהו האופן בו כפות הרגליים שלנו פיתחו את אחד מהמטרדים הנפוצים ביותר שלהן – ומדוע שאלת הבוהן הקלובה עדיין מביכה את המדענים.
(מדוע זה כה מספק 'לעשות קנאקים' באצבעות?)
מטרד נצחי
מפקפקים בעובדה שבני אדם סבלו מאז ומעולם מבוהן קלובה? הצצה קצרה לארכיאולוגיה ולהיסטוריה האנושית מצביעה על נוכחותה של התופעה מאז ימי קדם. יש שפע עדויות לכך, החל מטביעות הרגל הפרהיסטוריות באנגליה ועד מומיות במצרים העתיקה שסבלו מבוהן קלובה.
ב־27 אחוזים מהשלדים שנחקרו בקיימברידג' שבאנגליה ובסביבותיה, המתוארכים למאות ה־14 וה־ 15, נמצאו עדויות לכך שאותם אנשים סבלו מבוהן קלובה, לעומת שישה אחוזים בלבד במאות קודמות. חוקרים תולים את הפער הזה בהופעתן של נעלי "פוליין" בימי הביניים, נעלי עור ארוכות עם קצה מחודד.
מהי בוהן קלובה?
התופעה, הידועה גם בשם הלוקס וולגוס (Hallux valgus) היא מעין עיוות כף הרגל שבו אחת מאצבעות הרגליים – בדרך כלל הבוהן הגדולה – פונה פנימה כלפי האצבעות האחרות, כך שמפרק הבוהן מתחיל לבלוט מצידו. מצב זה משפיע על אצבעות כף הרגל האחרות, מה שמוביל לכאב עצבי, חוסר תחושה, דלקת, יבלות, נפיחות ואדמומיות.
בימינו, בוהן קלובה היא אחת ממחלות כף הרגל הנפוצות ביותר בקרב בני האדם. אף על פי שההערכות לגבי שכיחות התופעה משתנות, נראה כי כרבע מהאוכלוסייה הבוגרת המודרנית סובלת מבוהן קלובה, כאשר מצב זה נפוץ יותר בקרב אנשים מעל גיל 65. מרבית מקרי הבוהן הקלובה הם קלים ואינם מלווים בתסמינים משמעותיים, אך יש מקרים בהם התופעה עלולה להשפיע על איכות החיים, להגביל את הניידות, ולהוביל לכאב כרוני ולנפילות.
תופעת הבוהן הקלובה אינה כה הגיונית מבחינה אבולוציונית, שכן הברירה הטבעית צריכה להעדיף את אלה שמבנה כף הרגל שלהם אינו מתעוות עם הזמן. ואכן, יש מספר מדענים המאשימים את המבנה הייחודי של כף הרגל האנושית. במחקר משנת 2017, חוקרים בחנו את המבנה והתפקוד של עצמות המסרק של בני אדם, שימפנזים וגורילות.
החוקרים גילו שבעוד שפרימטים משתמשים בבוהן הגדולה שלהם כדי לאחוז בדברים, כל אצבעות הרגליים של בני אדם יוצרות מגע עם הקרקע, כאשר המתח שמופעל על הבוהן הגדולה עשוי לגרום לה לעקוף את השרירים והרצועות המקיפים אותה, מצב הנקרא כאמור בוהן קלובה.
למה אנשים מסוימים סובלים מבוהן קלובה?
למרות המחקרים שנעשים בנושא, לחוקרים עדיין לא ברור מה בדיוק גורם לתופעה. נראה כי הגנטיקה משחקת בכך תפקיד משמעותי: מחקר משנת 2007 בו השתתפו 350 אנשים עם בוהן קלובה, מצא כי ל־90 אחוזים מהם יש היסטוריה משפחתית דומה, עם לפחות בן משפחה אחד במרחק של שלושה דורות שסבל מהתופעה.
עם זאת, טימותי מילר, פודיאטר ומנתח כף רגל וקרסול אומר כי יש בכך יותר מגנטיקה בלבד. "הסיבה השנייה בשכיחותה לבוהן קלובה היא סוג כף הרגל. אנשים עם קשתות כף רגל שטוחות נוטים לסבול יותר מהבעיה עקב רפיון ברצועות ובשרירים המקיפים את הבוהן הגדולה", הוא אומר.
לדברי מילר גם סוג הנעליים עשוי להשפיע. "למעשה נועדנו ללכת על דשא ומשטחים רכים, אך כיום אנחנו הולכים על אריחים ובטון, והרבה נעליים לא תומכות בכך בכלל", הוא אומר. "הנעלה לא תומכת מובילה לכך שכפות הרגליים 'מתאימות את עצמן' במטרה להגן על הירכיים והגב, ולכן אנו רואים תופעות כגון בוהן קלובה ועיוותים אחרים בכף הרגל".
אנשים יכולים להאט את היווצרותה של הבוהן הקלובה באמצעות נעליים תומכות, ולטפל בכאבים על ידי מתיחות, קירור מקומי או תרופות. אך ברגע שהתהליך החל, יש רק דרך אחת לגרום לו להיעלם. "למרבה הצער, אם יש לכם בוהן קלובה, הדרך האמיתית היחידה ליישר את המפרק היא ניתוח", אומר מילר.
מרבית הניתוחים לבוהן קלובה כוללים ניסור חלק מהעצם, יישור מבני התמיכה של כף הרגל וחיזוק רקמת החיבור שלה באמצעות פלטות או חוטי מתכת. ההחלמה יכולה להימשך חודשים, ופודיאטרים מדגישים כי ניתוח שכזה רחוק מלהיות הליך קוסמטי בלבד. אולם, עם השנים הניתוח הפך פחות פולשני, וטכניקות חדשות מתהדרות בזמני החלמה קצרים יותר ובתוצאות משופרות. אך מילר מדגיש שכל מקרה עומד לגופו.
לאור העובדה שניתוח הוא הפתרון היחיד שפותר לחלוטין את הבעיה, אין זה מפתיע שהאינטרנט שופע עצות פרועות ולעיתים חסרות תועלת להרגעת הכאבים שהיא גורמת. מילר צוחק כשנזכר ברשימה הארוכה של תרופות סבתא עליהן שמע ממטופלים במהלך הקריירה שלו.
"הם חושבים שמגנזיום גופרתי מרפא הכול", הוא אומר. "הם גם משרים את רגליהם בחומץ תפוחים". שני הדברים הללו לא באמת מובילים לריפוי – ומסתבר שהאינטרנט הוא למעשה אחד המקומות הגרועים ביותר לקבל מידע אמין על התופעה. מחקר משנת 2013 סיווג רק 24 אחוזים מהאתרים הקשורים לתופעת הבוהן הקלובה כמדויקים ועדכניים, ומחקר שנעשה בשנת 2022 מצא שכמעט שני שלישים ממקורות המידע המקוונים בנושא הינם חסרי שקיפות.
עובדות ובדיות
העובדה שניתוח הוא הפיתרון היחיד שיש בנמצא כיום אינה עולה בקנה אחד עם הטרנד "עשה זאת בעצמך" שרווח במדיה החברתית ובקרב מומחים מטעם עצמם לתחום, שמצהירים על היתרונות הגלומים במכשיר כזה או אחר שנועד לתקן את הבוהן הקלובה. מילר מציין כי רבים מאלו הסובלים מהתופעה המשקיעים בסדים מטפלים רק בסימפטומים ולא בגורם.
"הם לא עובדים", אומר מילר על הסדים. "בשנייה שתסירו אותם, זה יחזור". במקום לבזבז כסף על פתרונות בלתי יעילים, הוא ממליץ לפנות לרופא ברגע שהבוהן הקלובה מתחילה לכאוב, שכן התערבות מוקדמת מובילה לתוצאות הטובות ביותר עבור המטופלים.
אם אתם מוצאים את עצמכם מחפשים דרכים להקל על הסימפטומים הכרוכים בתופעה, אתם לא לבד: מדובר במאות מיליוני אנשים המחפשים אף הם מזור לכאב הכרוך בבוהן הקלובה ובתעשייה המגלגלת 730 מיליוני דולרים בשנה. עם זאת, חשוב לציין שהתופעה אינה נחלתה של קבוצת גיל מסוימת. "היו לי מטופלים בני 10 ובני 98", אומר מילר. אז אם אתם סובלים מכאבים, שימו בצד את הבושה ופנו לטיפול רפואי – אתם לא לבד ובחברה טובה.