רוברט ברדאן גדל על חופי ימת יורון בפרובינציה הקנדית אונטריו, ולכן תמיד היה קרוב למים. בכיתה ו' קיבל מיקרוסקופ כמתנה לחג המולד. כמה מהדברים הראשונים שהוא ראה מבעד לעדשה היו יצורים זעירים בתוך טיפות מים שהוא אסף מבריכה מקומית. המיקרואורגניזמים האלה ריתקו אותו.
אחרי כיתה ח', השתדרג ברדאן לדגם מתוחכם יותר והבין שמדובר בשער לעולם אחר. "המיקרוסקופ החדש הזה שינה את חיי", הוא אומר. "ראיתי הרבה יותר". הוא התחיל ללמוד צילום ולקנות מצלמות שאפשר להלביש על המיקרוסקופ שלו. הוא צילם שרכים, פטריות ועצים, ולמד איך לפתח פילם. הוא גם פיתח את מיומנויות המיקרוסקופיה שלו עד כדי כך שהוא השלים דוקטורט בביולוגיה תאית, ובמשך חמש שנים ניהל מעבדה באוניברסיטת אלברטה באדמונטון.
אבל ברדאן מעולם לא שכח את שתי האהבות הראשונות שלו – ההשתקעות בטבע, וצילומו לפרטי פרטים – והוא החליט לחזור אליהן. יש לו מגוון מושאי צילום, מפתותי שלג וכלה בעצי אשוחית. כדי לראות את האשוחיות מתחת למיקרוסקופ, ברדאן אוסף ענפים קטנים ומשתמש בכלים מיוחדים כדי לגלח מהם פרוסות דקיקות, שאותן הוא צובע באדום או בכחול.
כדי לייצר את התמונות הסופיות, הוא נוהג להשתמש בתהליך שנקרא "הערמת פוקוס", שבו ממזגים תמונות דומות עם מישורי מוקד שונים כדי לייצר עומק שדה גדול יותר, ולפעמים הוא גם תופר תמונות כדי לייצר פנורמות. "אני חוקר כל דבר שאולי יש בו אפשרויות" הוא אומר, ומעודד אחרים להשתמש כמוהו במיקרוסקופ לאותה מטרה. "כל כלי שמעצים את יכולתנו לראות, מעצים את היצירתיות שלנו", הוא אומר. "התצפיות שלנו יכולות באופן פוטנציאלי להוביל לתגליות ולפתרונות חדשים".
