על אף הטכנולוגיה, התרופות והמכשור של העידן המודרני – הרפואה המסורתית עודנה חיה ובועטת. לפי ארגון הבריאות העולמי, בכ־88 אחוזים מכלל מדינות העולם עדיין נעשה שימוש ברפואה מסורתית, בהן שלוש מסורות שזכו לתפוצה רחבת היקף: איורוודה, קורנדריסמו ורפואה סינית מסורתית.
רפואת איורוודה
כשמה כן היא, האיורוודה (בסנסקריט: 'ידע החיים הארוכים') הינה רפואה מוכוונת אורח חיים הכוללת מגוון שיטות טיפול, בהן צמחי מרפא, תזונה, עיסוי, מדיטציה ויוגה.
האיורוודה גורסת כי על האדם להתאים את מזונותיו, צמחי המרפא והתרגול הפיזי שלו למבנהו האנרגטי והגופני כדי להגיע לידי איזון של הגוף, הנפש והרוח. בשיטה זו חמשת האלמנטים – חלל, אוויר, אש, אדמה ומים –מתבטאים במינונים שונים במזגו, בגופו ובמצב רוחו של האדם.
האיורוודה מחלקת אנשים לשלוש קבוצות אנרגטיות, הקרויות בסנסקריט 'דושות'. ואטה מייצגת את החלל ואת האוויר. הטיפוסים השייכים לקבוצת הוואטה ((Vata נוטים לקור וליובש, ולפיכך צריכים לשמור על חום הגוף ולהרבות באכילת אוכל מבושל. טיפוסי פיטה ( (Pittaהם שילוב של אש ומים. עזים ושאפתנים מטבעם, ונוטים להתלקחויות דלקתיות וחומציות בגוף, על טיפוסי הפיטה לצנן את גופם ולהרבות בשתייה קרה. האלמנטים הדומיננטים באנשי הקאפה ((Kapha הם האדמה והמים. הם אמנם התברכו בגוף גדול ומוצק, אך נוטים לגודש, סטגנציה וחוסר איזון. לפיכך, אנשי הקאפה צריכים להרבות בהתעמלות ובאכילת אוכל יבש וקל לעיכול.
יחדיו, הוואטה, הפיטה והקאפה יוצרים מודל אנרגטי שלם. על אף שכל דושה קיימת בכל אדם, לאנשים יש נטייה דומיננטית אחת. המודעות לדושה המולדת הזו תסייע לאדם לאמץ אורח חיים שיחזיר את האיזון לגופו. האיורוודה משתמשת בצמחי מרפא רבים, לרבות בכורכום ובג'ינג'ר המשמרים את 'אש העיכול'. אך גולת הכותרת מבחינת האיורוודה הם ה'רסאינה' (Rasayana), צמחי מרפא המשפרים את 'מיצי החיים', הכוללים את הויתניה המשכרת (אשווגנדה), הריחן הקדוש (טולסי) והאספרגוס ההודי (שטאווארי).
ריחן קדוש (Tulsi) הוא צמח ארומאטי, יבש וחמים וקרוב משפחתו של הבזיליקום האהוב והמוכר. נחשב לצמח אדפטגוני העוזר להתגבר על מצבי עקה, לחזק את מערכת החיסון ולתמוך במערכת הנשימה.
הויתניה המשכרת (Ashwagandha) היא שיח ממשפחת הסולניים, אך בשונה מהחציל ומהעגבנייה – כל חלקי הצמח רעילים מלבד השורש. תפוצתו של השיח משתרעת מהודו במזרח ועד אפריקה במערב, והוא גדל גם כאן בישראל. הצמח טוב למצבי עקה, חולשה חיסונית, חוסר איזון של בלוטת התריס וחולשה פיזית ונפשית.
האספרגוס ההודי (Shatavari) הוא שיח רב שנתי הגדל בהודו. לצמח מערכת שורשים מרשימה הכוללת פקעות רבות, ונחשב לצמח גניקולוגי המטפל במערכת הרבייה הנשית בשלבי החיים השונים.
קורנדריסמו
הקורנדריסמו הן מכלול של שיטות ריפוי עממיות באמריקה הלטינית, המשתנות מאזור לאזור. רפואה זו מבוססת על מסורת ריפוי ילידית מסו־אמריקנית עתיקה בשילוב מסורות הריפוי של הפזורה האפריקנית והשפעות ספרדיות־קתוליות.
הקורנדריסמו מתייחס בין היתר להשפעות הרוחניות והעל־טבעיות על הבריאות, עליהן ניתן להשפיע באמצעות צמחי מרפא, תזונה, תפילה וטקסים. במסורת זו מושם דגש מיוחד על המרכיב הפסיכו־רוחני בטיפול בתחלואי הגוף.
הטראומה הקולקטיבית של אנשי אמריקה הלטינית חידדה עבור המרפאים המקומיים את הקשר העוצמתי שבין הגוף לנפש. במונחי הקורנדריסמו, לפחד טראומטי ('סוסטו', בספרדית: (Susto יש השפעה ישירה על הבריאות הגופנית בדומה להפרעת דחק פוסט־טראומטית, ועל הקוראנדרו ('המרפא', בספרדית: ) להפגין חמלה כלפי הסובלים מתופעה זו.
כמו כן, המרפא עשוי להורות למטופל לעשות אמבטיות עם עלי כותרת של חמניות או מליסה כדי לנחם את הנשמה ו'להשיבה' אל הגוף. הם אף עשויים להבריש את גוף המטופל עם צמחי מרפא כמו פיגם או עשב לימון כדי להעלים מרה שחורה או זעם שעלולים לגרום למחלה.
לפי הקורנדריסמו, תחושת השייכות לקהילה תורמת רבות לרווחתו הנפשית של האדם. לאחר מחלה, שהייה ממושכת בקרב המשפחה והשכנים היא הכרחית. המרפאים ממליצים על ישיבה מסביב לשולחן האוכל או המטבח עם ספל חם של חליטת עלי דמיאנה ובני משפחה קרובים. רבים מתושבי אמריקה הלטינית בוחרים עד עצם היום הזה בקורנדריסמו כשיטת טיפול, הנשענת על דרכי הריפוי העתיקות ומשמרת אותן.
דמיאנה (Damiana): שיח קטן ממשפחת השעווניתיים הגדל באמריקה המרכזית והדרומית. צמח שניתן באופן מסורתי לנשים, בייחוד לאלו הסובלות מהיעדר ליבידו וגלי חום בגיל המעבר.
פיגם (Ruta graveolens): עשב ממשפחת הפיגמיים בעל טעם מר במיוחד המקנה לו סגולות רפואיות רבות, לרבות חיזוק העיניים והראייה ובעיות עצביות שונות.
חמניות (Sunflower): ברפואה המסו־אמריקנית משמשים עלי החמנייה כרטייה נגד מיחושים וכאבי ראש. עבור ברונכיטיס, מרתח עלי חמניה מצוין לניקוי הליחה
רפואה סינית מסורתית
לפי הרפואה הסינית המסורתית (TCM) בבסיס החיים עומד הצ'י, אותה אנרגיה בלתי נראית העוברת דרך מסלולי המרידיאנים של הגוף.
ברפואה הסינית, החיים הם תנועה. תקיעויות עלולות לפגוע בזרימת הצ'י ובחיוניות הנפשית והפיזית. ליין וליאנג, המסמלים את האנרגיה הדואלית של היקום השוכנת בתוך כל אחד מאיתנו, יש מקום של כבוד גם כן. אם לסכם את התורה על רגל אחת: היין קר, כבד, איטי, סטטי, מופנם ושליו, ואילו היאנג חם, קל, מהיר, מוחצן ותוסס.
מטפלים ברפואה סינית עורכים תשאול מקיף עם המטופל, ומעריכים מגוון רחב של תופעות. אדם יכול לסבול מקור, לחות כבדות ועייפות (עודף יין) או מיובש, חום וחוסר שקט (עודף יאנג). דורות של מטפלים סיווגו מזונות וצמחי מרפא לחמש קבוצות מסורתיות: מתוק, מלוח, מר, חריף וחמוץ.
הרפואה הסינית המסורתית מסווגת את מזונות וצמחי המרפא גם לפי איכותם היינית או היאנגית. צמחים ומאכלים בעלי אופי קריר ומלחלח נחשבים לבעלי איכות יינית, ואילו החמים והיבשים שבהם מוגדרים יאנגים. טעמים חמוצים, מרים ומלוחים הם יינים ומקררים מטבעם, ואילו טעמים מתוקים וחריפים הם יאנגים ומחממים.
ליקוריץ (Liquorice): לליקוריץ שורש עבה שצבעו אדמדם מבחוץ וצהבהב מבפנים. הוא ידוע בתכונותיו האנטי דלקתיות והאדפטוגניות, ואילו טעמו המתוק מחזק את מערכות הגוף. ברפואה הסינית מאמינים כי הוא מגיע לכל 12 המרידיאנים.
זנגוויל (Ginger): שורש זה מכיל שמנים ארומטיים המכונים ג'ינג'רול, המעניקים לו את חריפותו ואת תכונותיו המיטיבות עם העיכול. ברפואה הסינית גרסתו המיובשת משמשת לחימום והתמרת ליחה, ואילו גרסתו הטרייה משמשת להפסקת הקאות, שיעול וצינון.
שיזף סיני (Jujube): פירותיו של מין עץ זה ממשפחת האשחריים נקראים בסינית 'תמר גדול' (Da Zao), ומשמשים לחיזוק מערכת העיכול והדם.
