עצם לסת עתיקה שנשמרה באבן במשך מיליוני שנים זו סוג של תגלית שמדענים מייחלים לה לאורך כל שנות עבודתם באתרי חפירה ארכיאולוגיים. אך מה אם עצם הלסת הזו מוטבעת במקרה באריחי רצפת הטרוורטין בביתכם?
זה הסיפור שהתגלה לאחרונה ברשת החברתית Reddit, כאשר גולש אנונימי מטורקיה העלה תמונה של מה שנראה כמו חתך רוחב של לסת תחתונה של אדם, שהוטבעה באריח רצפה בביתם החדש של הוריו.
זה אולי נשמע כמו עוד סיפור אינטרנטי בלתי אמין, על אף שהגולש האנונימי הציג עצמו כרופא שיניים במקצועו שזיהה על נקלה כי מדובר בעצם לסת אנושית. אך אף אחד לא יכול היה שלא להשתכנע מהתמונות שהציגו עצם לסת תחתונה עם חמש שיניים.
הגילוי העלה שאלות רבות. למי הייתה שייכת עצם הלסת העתיקה הזו, כיצד היא הגיעה לאריח אמבטיה – ואיפה נמצא שאר הגוף?
סיפורים באבן
טרוורטין (Travertine), המשמש חומר בנייה מאז העת העתיקה, נוצר בקרבת מעיינות שבהם המים עמוסים בסידן פחמתי מומס, שיוצר שכבות של סלע; מעין גרסה טבעית מאסיבית של הצטברות סיד על צינורות בתים בהם זורמים מים המכילים כמות גבוהה של מינרלים. במהלך היווצרותו בסלע עשויים להתגבש גם עלים, עצים ושרידי בעלי חיים – כולל הומינינים (בני אדם קדמונים). שכבות הטרוורטין הללו יכולות להצטבר לתצורות מרשימות כמו אלו המופיעות במעיינות החמים ממות' בפארק הלאומי ילוסטון.
תצורות דומות ניתן לראות במחוז דניזלי (Denizli) שבדרום מזרח טורקיה. הפסים הבולטים של מרבצי הטרוורטין באזור זה הופכים את האבן לפופולרית לשימוש בבתים ובמבנים מסחריים באזור. בשנת 2002, מהמט סיהאט אלצ'יצ'ק, פרופסור לגיאולוגיה באוניברסיטת פמוקלה (Pammukale), בחן מאובנים שהוטבעו בלוחות טרוורטין ליד הכפר קוקבאש (Kocabaş), כאשר ראה לפתע קווי מתאר של גולגולת אדם.
אלצ'יצ'ק ומומחים באנטומיה וגיאולוגיה קבעו בסופו של דבר שהגולגולת שייכת לפרט של הומו ארקטוס שחי לפני 1.6 מיליון עד 1.2 מיליוני שנים. כל מה שנותר הוא חתך זוויתי מהגבה לכיוון החלק האחורי של הגולגולת, בעובי של סנטימטר וחצי בלבד. מעולם לא נמצאו חלקים נוספים.
עם זאת, גילוי חתיכת הגולגולת הזו היה בכל זאת בעל ערך, שכן טורקיה והאזורים שמסביבה חיוניים להבנת תנועתם של אבותינו האנושיים בין אפריקה, אסיה ואירופה. הומינינים התפתחו באפריקה וחיו שם לפחות ארבעה מיליוני שנים לפני שהגיעו לאזור הקווקז ומשם התפשטו מזרחה, אך עד לגילוי הגולגולת ליד הכפר קוקבאש כמעט ולא היו עדויות לכך שההומו ארקטוס עשה שימוש בצומת דרכים זו.
דוגמה מאלפת
לאחר גילויה של העצם באריח חדר האמבט, אנתרופולוגים ברחבי העולם הביעו רצון לחקור אותה. על אף שעדיין לא הוצגו תוכניות בפועל, סביר להניח שהמחקר העתידי יתחיל בהסרת הלסת והטרוורטין שמסביבה ושליחתם למעבדה לצורך סריקת CT, וימשיך במלאכה הסיזיפית של חילוץ העצם מהסלע.
מטרת המחקר הראשונית תכלול הערכה של גיל העצם. כדי לעשות זאת, סביר להניח שצוות המחקר ישתמש בשיטת תיארוך בעזרת נוקלידים קוסמוגנים, בה השתמשו גם להעריך את גילה של "גולגולת קוקבאש".
חלקיקים בעלי אנרגיה גבוהה, הידועים כקרניים קוסמיות, מגיעים לכדור הארץ כל הזמן, אך לעיתים רחוקות חודרים יותר מכמה מטרים אל פני השטח של הכוכב שלנו. כאשר חלקיקים אלה פוגעים במינרלים המכילים חמצן וסיליקון, הם הופכים אטומים לאיזוטופים רדיואקטיביים. כשהם קבורים מספיק עמוק, האיזוטופים הללו כבר לא נוצרים על ידי קרניים קוסמיות חדשות, ומתפרקים לאיטם. באמצעות דגימת גבישי קוורץ מאריח הטרוורטין ומדידת קצב ההתפרקות באיזוטופים הרדיואקטיביים, כנראה שניתן יהיה לקבוע את גילה של העצם.
לעצם הלסת יש גם חלק חשוב שחסר ל"גולגולת קוקבאש": שיניים. כך למשל, באמצעות בחינה מדוקדקת של צמיחת האמייל, החוקרים יכולים להתחקות אחר אירועי חיים רבים, ביניהם לידה, גמילה מהנקה והתבגרות. מסביב לשורשיהן, השיניים מפתחות שכבות של חומר הנקרא צמנטום, אשר יכול לשפוך אור על שינויים עונתיים וזמנים שבהם האדם סבל ממחלות. אף האבנית בשיניים עשויה להכיל מאובנים זעירים של חלקיקי מזון וחיידקים, כמו גם עקבות כימיים של שומנים, חלבונים ואפילו עשן.
הגדול ביותר מבין כל מקורות המידע הפוטנציאליים על האדם הקדום הוא הדנ"א, כאשר חוקרים הצליחו בעבר לרצף גנום עתיק, שהכיל 6 מיליארדי זוגות בסיסים, ממיליגרמים בודדים של אבקת עצם. הנתונים המתקבלים עוזרים לחקור את הקשרים שבין הניאנדרטליים לאוכלוסיות האנושיות של ימינו, כמו למשל מידת הדמיון שבין מערכת החיסון וחילוף החומרים שלהם ושלנו.
אך למרבה הצער, הדנ"א לא נשמר לנצח. שימורו בעצמות עתיקות תלוי בטמפרטורה ובסביבה הכימית. הגנום העתיק שהשתמר בצורה הטובה ביותר עד כה נמצא במערות קרות, ולכן טרוורטין, שנוצר במעיינות חמים, לא נראה מבטיח במיוחד.
עם זאת, קיים גם סיכוי למצוא חלקים נוספים מהשלד, שכן בהחלט ייתכן שחלק נוסף של הטרוורטין, המכיל את החצי השני של הלסת יחד עם שיניים נוספות, מוחזק במקום אחר. ייתכן שגם עצמות אחרות נמצאות באריחי הטרוורטין, אך כאלו שפחות קלות לזיהוי. איך שלא יהיה, בפעם הבאה שתתקלו באריחי טרוורטין, בחנו אותן בקפידה – אולי תמצאו שם ממצאים חשובים נוספים שישפכו אור על התפתחות המין האנושי.