ארבע חרבות מהתקופה הרומית שהשתמרו בצורה יוצאת דופן במשך כמעט 2,000 שנים בנדני העץ והעור שלהן – התגלו במערה באזור ים המלח, כך הודיעה רשות העתיקות הישראלית ב־6 בספטמבר 2023.
כלי הנשק העתיקים הוסתרו מאחורי קיר נטיפים במאה ה־2 או ה־3 לספירה בתוך מערה במדבר יהודה, המקום שבו פליטי מרד בר כוכבא מצאו מקלט מפני הרומים.
חפצים העשויים מתכת או חומרים אורגניים כמו עור ועץ שורדים רק לעתים רחוקות חשיפה בת מאות שנים – ובסבירות נמוכה אף יותר של אלפי שנים – לאיתני הטבע. אך המיקרו־אקלים הייחודי של מה שמכונה כיום "מערת החרבות", שמר על להבי הברזל בשלמותם וכן גם על הנדנים, הנִצָּבים והידיות של החרבות.
"אלו הן בין החרבות השמורות, אם לא השמורות ביותר, שנמצאו אי פעם", אומר הארכיאולוג של אוניברסיטת לסטר שבאנגליה, סיימון ג'יימס, מחבר הספר "רומא והחרב: כיצד לוחמים וכלי נשק עיצבו את ההיסטוריה הרומית".
החרבות התגלו בשמורת הטבע עין גדי. חוקרים מאוניברסיטת אריאל ומהאוניברסיטה העברית ביקרו במערה כדי לתעד כתובת עתיקה שנכתבה על נטיפים, כאשר הבחינו בחוד ברזל של ה"פילום" – כידון רומי – מוסתר בין הסלעים, כמו גם בפיסות עץ מעובד. הם דיווחו על הגילוי לפרויקט סקר מדבר יהודה של רשות העתיקות, שחזרו לאתר עם גלאי מתכות ובסופו של דבר איתרו את ארבע החרבות מאחורי קיר נטיפים במפלס העליון של המערה, שלא נחקר בעבר.
(קראו עוד על הפסיפסים המפתיעים שהתגלו בבית הכנסת העתיק בחוקוק שבגליל.)
מאז 2017, צוות הפרויקט, בסיוע היחידה למניעת שוד עתיקות של הרשות, ערך סקר שיטתי של מאות מערות במדבר יהודה, תוך חיפוש אחר ממצאים לפני שייפלו לידיהם של שודדים. התגליות האחרונות כוללות סל בן 10,000 שנים ואת מגילות מדבר יהודה.
נשיונל ג'יאוגרפיק צילם תצלומים בלעדיים של החרבות כשהן הגיעו לראשונה לירושלים למעבדות השימור של הקריה הלאומית לארכיאולוגיה של ארץ ישראל ע"ש ג'יי וג'יני שוטנשטיין, ימים לאחר גילוין, אשר חושפים בפירוט את השימור המדהים של כלי הנשק העתיקים.
נראה כי שלוש מתוך ארבע חרבות הברזל הן מסוג רומי המכונה ספאטה (Spatha), חרב פיפיות ארוכה ששימשה את חיל הפרשים הרומי ומאוחר יותר גם את חיל הרגלים. שלושת החרבות הן באורך של כ־60 סנטימטרים וכוללות ידיות עץ ומגנים, אם כי בסגנונות שונים וברמות שונות של אֻמָּנות. חוקרים מעריכים שהן מתוארכות לכל המוקדם לסוף המאה ה־1 או ה־2 לספירה.
החרב הרביעית, באורך של כ־45 ס"מ, כוללת טבעת מתכת ייחודית בסגנון פומל (pommel) – עיצוב שהצבא הרומי אימץ באופן נרחב מלוחמים זרים במאות ה־2 וה־3 לספירה.
בהתבסס על התאריכים המשוערים של החרבות, סביר להניח שהן הוסתרו במערה במדבר יהודה מתישהו במאות ה־2 או ה־3, התקופה שבה התרחש מרד בר כוכבא, האחרון מבין שורת מרידות של היהודים ברומאים, והזמן שבו האימפריה הרומית נכנסה לתקופה של כאוס פוליטי.
המרד היהודי האחרון, מרד בר כוכבא שהתרחש בין 132 עד 136 לספירה, הוא "החשוד המיידי" באירוע שהביא לאחסונו של נשק שכזה, אומר איתן קליין, מנהל פרויקט סקר מדבר יהודה של רשות העתיקות וסגן מנהל היחידה למניעת שוד עתיקות, שמציין גם שיש ראיות שמורדים ובני משפחותיהם השתמשו בכמה מערות בסביבה הקרובה במהלך אותו מרד. חפירה מאוחרת של מערת החרבות, בניהולו של קליין, חשפה ממצאים מהתקופה הכלקוליתית הקדומה (4,500 עד 3,500 לפנה"ס), וכן מטבע עשוי ברונזה המתוארך לתקופת מרד בר כוכבא.
"התרחיש שאנחנו חושבים עליו הוא כלי נשק שנאספו משדה הקרב או נגנבו מיחידות רומיות. יכול להיות אפילו שמורדים אספו את כלי הנשק והחביאו אותם כדי שישמשו אותם במרד", מציין קליין ומוסיף שאחסונן יכול להיות גם תוצאה של אירועים היסטוריים מאוחרים יותר, כולל קרבות בין הטוענים לכס המלכות הרומי בסוף המאה ה־2, ומשבר המאה ה־3, תקופה אלימה וחסרת יציבות שבה עלו ונפלו יותר מ־20 קיסרים ב־50 השנים שבין 235–284 לספירה.
אך למרות ההשערות, ייתכן שהארכיאולוגים לעולם לא יוכלו לתת הסבר מוחלט באשר למי שהחביא את החרבות ומדוע דווקא במערה הקטנה ההיא במדבר יהודה – האם אלו מורדים שנמלטו מכוחות רומא? שודדים במאורה הסלעית שלהם? אולי עריקים רומיים? דבר אחד ניתן לומר בוודאות, מציין קליין: "האנשים ששמרו את הנשקים האלה כמובן לא חזרו בשבילם."
תגלית והזדמנות חסרות תקדים
השימור יוצא הדופן של החרבות מספק לחוקרים הזדמנות חסרת תקדים להבין טוב יותר את היכולות הטכנולוגיות של אותה תקופה.
לדוגמה, ניתוח של העץ והעור יכול להראות אם החרב נעשתה בישראל או מחוצה לו, אומרת נעמה סוקניק, אוצרת אוסף החומרים האורגניים של מעבדת השימור של רשות העתיקות. סריקות CT וצילומי רנטגן יגלו פרטים פנימיים על אופן הבנייה של החרבות, וניתוח נוסף יכול לחשוף את הרכב להבי הברזל – שנראה שכולם במצב מצוין, כך לפי הלנה קופרשמידט, המפקחת על שימור המתכות במעבדת היחידה.
ארכיאולוגים מסוקרנים במיוחד מההזדמנות לחקור כלי נשק רומיים מהאזור, אומר ג'יימס, שחפר באתר דורה אירופוס (Dura Europos) שבסוריה. הוא מציין שרוב החרבות הרומיות שהשתמרו במצב טוב יותר מגיעות מאתרים במערב אירופה – כמו ביצות דניות ושדות קרב בריטיים רטובים. "אנחנו באמת לא יודעים כלום על טכניקות הייצור של חרבות באימפריה הרומית המזרחית", אומר ג'יימס.
עבור חוקרים ישראלים, התגלית במערת החרבות היא רק תחילתו של מחקר רב שנתי לחשוף את מסתוריה. "אנחנו רק מתחילים את המחקר על המערה ומטמון הנשק שהתגלה בה, במטרה לנסות לברר מי היו הבעלים של החרבות, והיכן, מתי ועל ידי מי הן יוצרו", אומר קליין.
אמיר גנור, מנהל פרויקט סקר מדבר יהודה, המנהל את היחידה למניעת שוד עתיקות, אומר שהתגלית היא תזכורת למה שמונח על כף המאזניים כשמדובר באתרים ארכיאולוגיים ברחבי האזור. "מדבר יהודה לא מפסיק להפתיע אותנו", הוא מציין. "אחרי שש שנים של סקרים וחפירות… אנחנו עדיין מגלים אוצרות חדשים במערות… אני נרעד לחשוב כמה ידע היסטורי היה הולך לאיבוד לו היו השודדים מגיעים לממצאים המדהימים במערה הזו לפני הארכיאולוגים."