הארכיפלג הארקטי של סבאלברד הוא אחד המקומות הנידחים ביותר על פני כדור הארץ, השוכן כ־ 500 קילומטרים צפונית לאירופה ובמרחק דומה מהקוטב הצפוני. הארכיפלג כמעט לא היה מיושב בבני אדם עד סוף המאה ה־19, מלבד מספר ניסיונות התיישבות מוקדמים של ציידי לווייתנים שהסתיימו ברובם באסון. השם המקורי של הארכיפלג הוא "ספיצברגן" (בהולנדית 'הרים מחודדים'), ומסיפון הספינה זה אכן כל מה שרואים: הרים משוננים ומושלגים המופרדים זה מזה על ידי קרחונים.
אולם כאשר מגיעים לאיים מבחינים שהם טומנים בחובם דברים נוספים: להקות של עופות ים, לרבות יסעורים שחפיים, חמסנים גדולים ואלקיים, כמו גם שפע של חזזיות סגולות וכתומות. בראשית המאה ה־20 פעלו עשרות מכרות בארכיפלג, אולם כיום התיירות היא הענף הבולט ביותר בו, שכן נופיו הבתוליים מושכים אנשים מכל רחבי העולם.
הגעתי לארכיפלג בקיץ 2024 במסגרת פרויקט האומנים של החוג הארקטי, המביא לסבאלברד אנשי רוח ואומנות מכל העולם מדי שנה. בזמן שהותנו בארכיפלג יצאנו לטיול רגלי באי המרכזי והמיושב של האי, במהלכו הגענו למישור קטן ושטוח ובו חתיכות מתכת וגדרות תיל חלודות שכיסו אזור של כ־ 30 מטרים מרובעים. הלכתי בזהירות בתוך ההריסות והשערות שונות עלו בראשי: אולי הייתה זו בקתה נטושה של צייד או שמא שרידים של מטוס שהתרסק?
המדריכים לא הסבירו מהן אותן הריסות, כך שבאותו הזמן לא הבנתי שהלכתי בין שרידים של תחנת מזג האוויר הנאצית 'נוסבאום' שנבנתה ב־1942 – אחד השרידים האחרונים של קרב נשכח שהתרחש במקום נידח ונסתר מעין.
מלחמת מזג אוויר
ממבט ראשון נראה סבאלברד כמו אזור הרחוק שנות אור מהמלחמה וממוראותיה. במשך מאות שנים היא נחשבה לטרה נוליס – אדמה שאינה שייכת לאיש. מצב עניינים זה השתנה כאשר נחתמה אמנת סבאלברד בשנת 1925, שהעניקה לנורבגיה ריבונות על הארכיפלג, אך בד בבד נתנה לכל המדינות החתומות גישה שווה למשאבי טבע, בעיקר לפחם. עם זאת, שתי מדינות בלבד בנו בארכיפלג יישובי קבע: נורבגיה, שהקימה שתי עיירות כרייה בעשורים הראשונים של המאה ה־20, ורוסיה, שמחזיקה בשני יישובים שהקימה בשנות העשרים של המאה הקודמת עוד כשהייתה ברית המועצות.
הארכיפלג כולו פתוח, לפחות תיאורטית, לכולם: לא צריך ויזה כדי לבקר או לעבוד באיים, ונשים הרות בשליש השני חייבות לחזור ליבשת כדי שילדיהם יהיו זכאים לאזרחות. אכן, סבלברד הוא מעין מרחב לימינלי ללא גבולות או לאום, ארץ עקרה ומושלגת שבה ההישרדות קודמת למריבות קטנות, מקום שיש לו מעט מאוד להציע מעבר לשלגים ולסלעים.
אולם מלחמות משנות את פני הדברים, כאשר אנשים ודברים שפעם היה להם ערך מאבדים מערכם או הופכים לנזק אגבי, ואילו מקומות ודברים שפעם היו ריקים נחשבים לבעלי ערך אסטרטגי ראשון במעלה. לפני מלחמת העולם השנייה סבאלברד שימש מעין אזור חיץ שבו מדינות שונות ומתחרות יכולות לחקור את האזור הארקטי ולכרות משאבים זו לצד זו, אך כל זה נעצר בפתאומיות עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כאשר מעצמות יריבות הבינו שהארכיפלג יכול להיות נכס אסטרטגי מרכזי.
הרחק מחדרי המלחמה הציע סבאלברד שלל יתרונות, לאו דווקא בשל הערך האסטרטגי שלו, אלא בשל חשיבות האזור בחיזוי מזג האוויר באירופה, המתהווה במידה רבה באזור הארקטי. דיווחי מזג האוויר היו יקרי ערך הן עבור קברניטי הספינות הן עבור טייסי הצבאות השונים, ובמיוחד עבור הסובייטים.
בשנת 1941 גילו כוחות בעלות הברית שדיווחי מזג האוויר הלא מקודדים שלהם שנשלחו מסבאלברד יורטו, ושנעשה בהם שימוש על ידי הכוחות הגרמניים. בריטניה, ברית המועצות ונורבגיה החופשית הסכימו לחדול מפעילות בארכיפלג, כדי שהגרמנים לא יוכלו "להפיק שום יתרון משפיצברגן". במבצע כפפה, שנערך ב־25 באוגוסט 1941, בעלות הברית יצאו למתקפה אווירית שמטרתה הייתה השמדה של מכרות הפחם, של מסלולי טיסה ושל התחנות המטאורולוגיות בארכיפלג, כדי להבטיח שהנאצים לא יוכלו לנצל את דיווחי מזג האוויר שהופקו באזור.
המבצע הסתיים בהצלחה, אולם גרמניה הבינה עד מהרה שבעלות הברית פסקו להעביר דיווחי מזג אוויר מהארכיפלג, ושלחה כוחות להקים בסיסי מזג אוויר משלה באזור. הם הנחיתו צוותים קטנים שהקימו בסיס מזג אוויר באדוונטפיורדן השוכן בצד הדרומי של הארכיפלג, על יד יישוביו המרכזיים. בסיס שני ומרוחק יותר בשם נוסבאום הוקם כבר באוקטובר של אותה שנה.
לאחר שהתוודעו לעובדה שהגרמנים הקימו תחנות מזג אוויר בארכיפלג, הציעו הנורבגים להשתלט מחדש על האי בקיץ 1942. בטיסות סיור של בעלות הברית דווח שגרמניה לא שלחה כוחות רבים לאזור, ושכיבוש סבאלברד מחדש לא יחייב מערכה צבאית. ב־13 במאי הגיעו לחופי סבאלברד שתי ספינות ושתי שוברות קרח תחת פיקודו של איינר סברדרופ הנורבגי. סברדרופ, מנכ"ל חברת כרייה שפעלה בסבאלברד, התנדב למשימה על אף שלא היה לו רקע צבאי קודם. עד מהרה התברר שהייתה זו טעות הרת גורל.
בזמן ששוברות הקרח פילסו את דרכן לנמל, תקפו ארבעה מפציצי לופטוואפה ארוכי טווח את שתי הספינות. הפיורדים הגבוהים הגבילו את הראות של הנורבגים, והם לא הבחינו באיום המתקרב עד שהמפציצים כבר היו עליהם. ספינה אחת טבעה כמעט מיד, ואילו הספינה השנייה עלתה באש וניזוקה קשות. 13 נורבגים ובהם סברדרופ נהרגו במקום, תשעה נפצעו, ושניים ימותו מאוחר יותר מפצעיהם. בתום ההפצצות, 60 הנורבגים הנותרים נסוגו לברנצבורג.
בעלות הברית ניסו להשתלט בשנית על סבאלברד כבר באותו קיץ, והפעם היו הכוחות מוכנים לקרב. ב־25 ביוני הגיעו לארכיפלג שייטת ומשחתת בריטיות, והבסיס באדוונטפיורדן, שהיה בלתי מאויש, נכבש בקלות על ידי הכוחות. לעומת זאת היה נוסבאום מאויש, והבסיס המשיך לשלוח דוחות מזג אוויר לגרמניה עד ה־20 ביוני 1943. מצב עניינים זה השתנה כאשר כוחות נורבגיים תקפו את המוצב בחודש יוני, הרגו אדם אחד והבריחו את חמשת הנותרים.
קרבות לא משמעותיים אלו נמשכו חודשים על גבי חודשים, כאשר כל צד ניסה להשיג שליטה על תחנות החיזוי. ספינת הקרב הגרמנית טירפיץ האימתנית, בפעולה הצבאית היחידה שלה במהלך כל המלחמה, תקפה בספטמבר 1943 את כוחות בעלות הברית זמן קצר לאחר הפשיטה הנורבגית על נוסבאום. בעקבות הפעולה נהרגו שישה נורבגים ונלקחו בשבי 31 מהם. פחות מחודש לאחר מכן הגיעה השייטת האמריקנית עם תחמושת ותגבורת, וכך בעלות הברית השתלטו שוב על תחנות המחקר.
למרות זאת הצליחה גרמניה להקים בסיס מזג אוויר אחרון בארכיפלג, הרחק מהיישובים המרכזיים. הבסיס הוקם באי הבלתי מיושב נורדאוסטלנדלט (Nordaustlandlet), שהחל להעביר נתונים לגסטפו הגרמני ב־9 בספטמבר 1944. הבסיס פעל ללא הפרעה עד סיום המלחמה, במידה רבה בשל העובדה שהיה כה מרוחק. עם זאת, הריחוק של הבסיס התגלה גם כחיסרון. בעקבות התאבדותו של היטלר, הנחה הגסטפו את חיילי הבסיס להשמיד את דיווחי מזג האוויר הקיימים ולהתכונן להגעה של כוח שילחץ אותם. אולם הכוח מעולם לא הגיע וב־24 במאי נותק הקשר עם הגסטפו. לרשות החיילים במוצב לא עמדו האמצעים הנחוצים כדי לצאת מהאי, וניסיונותיהם ליצור קשר עם מרכזי הפיקוד והשליטה הגרמנים עלו בתוהו.
כך קרה ש־11 החיילים הגרמנים ששירתו במוצב נשארו באי עם תנאי מזג אוויר מהקיצוניים בעולם. הם ניסו לנצל את הזמן והמשיכו בעבודתם המטאורולוגית והמדעית, והמתינו לתשובה מגרמניה. בסוף חודש אוגוסט, כשחורף אימתני נוסף כבר עמד בפתח, הם שלחו אותות מצוקה בערוצי התקשורת של בעלות הברית. בתחילת ספטמבר יורט האות שלהם על ידי נורבגיה, ששלחה ספינה לציד כלבי ים כדי לחלץ את החיילים ולקבל רשמית את כניעתם.
היו אלה החיילים האחרונים בצבאו של היטלר שנכנעו.
