בבוקר אביבי גשום ברובע העתיק של העיר יורק בבריטניה, עצרה קבוצה של תלמידי בית ספר מול הקתדרלה האייקונית של העיר. קתדרלת יורק – המבנה הגותי הגדול ביותר בבריטניה – נחנכה בשנת 1472 לאחר 250 שנות בנייה, והיא כוללת שלושה מגדלים ימי־ביניימיים רחבי ידיים המעוטרים בחלונות ויטראז' מנצנצים. אך התלמידים לא התמקדו במבנה הארכיטקטוני המרהיב, אלא בפסל אבן גדול של יצור מפלצתי שצפרדע בוקעת מפיו.
פסל זה הוא דוגמה קלאסית לגרוטסקה מימי הביניים, סגנון אדריכלי שהלך ונעלם עם השנים. במהלך ימי הביניים הוצבו פסלים מסוג זה על גבי כנסיות לצד גרגוילים – כאשר ההבדל העיקרי ביניהם הוא שהגרגוילים שימשו כמרזבים. המפלצת הזו נחצבה ביד מתוך אבן גיר מקומית במשקל של כ־685 קילוגרמים על ידי סתתי קתדרלת יורק, והיא נועדה להחליף פסל דומה שנשחק עד דק על ידי מאות שנים של גשם ורוח.
"אנחנו מנסים ליצור העתקים נאמנים למקור" אומר לואיס מוריסון, הפסל שפיסל את המפלצת במשך שלושה חודשים. אולם גם מוריסון אינו יודע בוודאות אם היצירה המקורית כללה גם היא צפרדע. "הפסל המקורי היה שחוק כל כך, שאי אפשר היה לדעת עליו הרבה", הוא אומר.
ידוע לכול כי מלאכת הפיסול אינה עבודה קלה. אין זה פלא אפוא שסתתי קתדרלת יורק החלו במרוצת השנים לרתום את הטכנולוגיה המודרנית לעבודתם. כך למשל, מוריסון וצוותו יצרו העתק תלת־ממד מפוליאוריתן המציג את ממדיו המדויקים של הפסל. לאחר מכן ערך מוריסון מחקר על גרוטסקות דומות בקתדרלת יורק, ועיין בכתבי יד מהמאה ה־14 הקשורים בסגנון הגותי. בסופו של דבר בחר מוריסון בנושא הנצחי של טוב ורע: המפלצת מחזיקה את ראשה בזמן שהצפרדע – שהיא סמל לשדים בפולקלור של ימי הביניים – יוצאת מפיה. בידה השנייה מחזיקה המפלצת בדגים, המסמלים את הנצרות.
לאחר שהתכנון אושר על ידי אדריכל הקתדרלה, החל תהליך גילוף. עמיתיו מימי הביניים היו מזהים על נקלה את תהליך הפיסול של מוריסון, שכלל את אותם הכלים, אותה אבן גיר חיוורת, ואותו צלצול מחריש אוזניים של פלדה על אבן.
אגף הסתתים של קתרלת יורק פועל במסגרת תוכנית שיקום שהחלה בסוף המאה ה־18. "זו עבודה שלא נגמרת, בכל פעם צץ עניין אחר במבנה", אומר אלכס מק'קליון, מנהל העבודות בקתדרלה. עם זאת, מק'קליון מדגיש כי גם שיטות השיקום ממשיכות להתפתח ללא הרף.
בסמוך לקתדרלה נפתחה לאחרונה סדנה משוכללת בשווי כולל של למעלה מ־10 מיליון דולרים, המצוידת במסורים לעיצוב אבני גיר הנשלטים על ידי מחשב, בסורקי לייזר ובתוכנות מדידה ושרטוט דיגיטליות. ניתן להפעיל את הכלים והתוכנות הללו לא רק לשכפול אלא גם לפיסול פסלים חדשים לגמרי, כמו פסל במשקל שני טון של המלכה אליזבת השנייה שפוסל מאבן גיר צרפתית המוצב כעת בקצה המערבי של הקתדרלה.
"זהו צעד גדול לעבר העתיד, אם כי לא נזנח לחלוטין את הטכניקות המסורתיות" אומר מק'קליון. "כל יצירה שניצור תיעשה בעבודת יד ובעזרת פטיש ואזמל, העוזרים לנו שלא לאבד את המרכיב האנושי בעבודתנו", סיכם.