בין אם אלו אבנים עומדות, תִּלִּים חסרי ייחוד או קווים שנחרצו באדמת כדור הארץ, תרבויות עתיקות שפסו מן העולם הותירו סימנים לקיומן שבוודאי היו בעלי משמעות עמוקה בעבורן. לעיתים קרובות, לתושבי כדור הארץ הבאים אחריהם לא נותר אלא לתהות: מי, מה, מתי ולמה? רבים מהאתרים הללו נחקרו ביסודיות על ידי ארכיאולוגים, שאף הצליחו בחלק מהמקרים לפזר את מעטה הערפל שאפף אותם ולגלות את משמעותם הסימבולית או הפולחנית, אך ישנם אתרים שעדיין מסרבים לחשוף את צפונותיהם. הנה כמה מהם.
האם אי פעם נבין את האמנות והכתב של אי הפסחא?
אי הפסחא – ראפה נוי בשפת תושביו – הוא אחד המקומות המאוכלסים המבודדים ביותר על פני כדור הארץ. לפני יותר מאלף שנים עמלו המקומיים על מאות מונוליטים השוקלים מספר טונות כל אחד, הידועים כמוֹאַי, שריתקו את הארכיאולוגים מאז גילוים לפני כ־300 שנים.
הפסלים סותתו בעיקר מטוף וולקני באמצעות כלי יד, ושונעו לבמות אבן ייעודיות ברחבי האי. מה הייתה מטרתם? כיצד תושבי האי הצליחו לשנע מונוליטים אלה השוקלים עשרות טונות? מספר סופרים טוענים שמלאכת השינוע של המוֹאַי יכולה הייתה להיעשות רק בידי תרבויות אבודות או חוצנים, מקורות מלומדים יותר הציעו שייתכן וגררו אותם בעזרת מזחלות עץ, בעוד תושבי אי הפסחא סבורים שהפסלים "הלכו".
לאחרונה, ארכיאולוגים הראו שייתכן שתושבי האי צדקו. באמצעות חבלים, עשרות אנשים יכולים לנענע מוֹאַי מצד לצד על הבסיס המעוגל שלו ו"ללכת" איתו קדימה. עד הגעתם של מגלי הארצות האירופיים, רבים מהמואי התמוטטו ומשמעותם אבדה. ייתכן שהיו סמלים של כוח בין קבוצות לוחמות, ואולי הייתה להם מטרה פולחנית.
גם לוחיות עץ ואבן שנמצאו באי הם בגדר תעלומה. הם מציגים את כתב הרונגו־רונגו המקומי והלא מפוענח. ההירוגליפים המסקרנים נכתבו משמאל לימין, ואז מימין לשמאל, וכמו הפסלים, כתבים אלה "סירבו" עד כה למסור את סודם.
מהן אבני קרנק?
יותר מ־3,000 אבנים עומדות, שעוצבו לאורך שנים על ידי הרוח והגשם לצורות שונות וייחודיות, ניצבות בשדרות ארוכות בנות כשלושה קילומטרים בקרבת הכפר הצרפתי קרנק. על אף שהאבנים עומדות על תילן כבר אלפי שנים, ארכיאולוגים טרם הצליחו לפענח את מקורן או ייעודן.
לאורך ההיסטוריה התרבות הברטונית ראתה במבנים מגליתיים אלה אתר קדוש. הרומאים הקדמונים חצבו את דמויות האלים שלהם על משטחי הגרניט, ומאוחר יותר הוסיפו הנוצרים סמלים משלהם. לפי אגדה אחת, האבנים הן שרידים סלעיים של צבא עובדי אלילים שרדף אחרי הקדוש סנט קורנלי אל עבר הים, ושם, בשדה בו הן ניצבות, הוא הפך את רודפיו לאבן.
בפועל, כנראה שהאבנים עתיקות בהרבה מהנצרות וככל הנראה מתוארכות לתקופה הנאוליתית הפרה־קלטית של בריטני, משנת 2000–4500 לפני הספירה. האם הן הוצבו שם כמחווה לאלים עתיקים? האם לשם פולחן לזכר אבות קדמונים? האם הן מתואמות עם כיוון זריחת השמש או הכוכבים? עד כה, גם "צבא אפור" זה שומר על סודו.
איזו מטרה משרת "תל הנחש"?
באורך של יותר מ־396 מטרים, רוחב של כשמונה מטרים וגובה של מטר־שניים, תל הנחש (Serpent Mound) מתפתל על פני גבעות דרום אוהיו. זנבו מסתיים בסליל אלגנטי, ונראה שראשו בולע ביצה ענקית.
אין החוקרים יודעים מי בנה אותו ומה המשמעות שלו. התל המתפתל, שתואר לראשונה בשנות ה־ 40 של המאה ה־19, יוחס במקור לאנשי אדנה (Adena) הקדומים, שאכלסו את האזור בערך משנת 500 לפני הספירה עד שנת 200 לספירה, וששרידי תרבותם נמצאים באתרי קבורה סמוכים.
עם זאת, תיארוך פחמן־14 מצביע על כך שהתל מוקדם יותר, אולי בכ־900 שנים, מתקופת אנשי הפורט אנשנט הקדמונים. התרבות העתיקה של הפורט אנשנט הושפעה מהתרבות המיסיסיפית, שהציגה נחשים בחלק גדול מהאיקונוגרפיה שלה; ואכן, תרבויות אינדיאניות רבות ייחסו לנחשים כוח רוחני.
מספר ארכיאולוגים מציינים שראשו של "תל הנחש" מכוון לנקודת ההיפוך הקיצית, כך שייתכן שהייתה לו מטרה אסטרונומית או טקסית. עם זאת, בהיעדר חפצים או תיעוד כתוב, התל עשוי להישאר חידה בלתי מפוענחת גם בשנים הבאות.
למה שימשו קווי נסקה?
לפני אלפיים שנים, אנשים חרטו יותר מאלף תצורות אדירות ממדים במדבר סצ'ורה (Sechura) שבדרום מערב פרו. מרובעים, טרפזים, ספירלות, קווים צרים, קווי מתאר ועד לצורות של יצורים ענקיים המשתרעים על פני מאות קילומטרים רבועים של רמות צחיחות, בין העיירות נסקה ופאלפה. בשנות העשרים של המאה ה־20 טייסים שטסו מעל הרי האנדים גילו מחדש את הגיאוגליפים העצומים, מה שהוביל להתפתחותו של מחקר עָנֵף המנסה עד היום לענות על השאלה: מה מטרת הקווים הללו?
תשובות רבות הוצעו ונזנחו במהלך השנים. אנו יודעים שהתצורות נוצרו בעיקר על ידי תרבות הנסקה, ששגשגה באזור בערך משנת 200 לפני הספירה ועד שנת 600 לספירה. חוקרים העלו השערות שהן מייצגות קווי השקיה, לוח שנה אסטרונומי, דרכים שהיו בשימושה של תרבות האינקה, וגם – בלתי סביר ככל שיישמע – נמלי חלל למטוסי חוצנים.
ההסבר שמושל בכיפה כיום פשוט יותר: ייתכן שהתצורות יצרו שבילים טקסיים בנוף מקודש. רבות מהדמויות קשורות לגשם או לפוריות, ועדיין ניתן לראות סימני עקבות לאורך הקווים.
האם אי פעם נמצא את אל דוראדו?
אגם גואטביטה (Guatavita) הוא מקום הולדתה של אגדת אל דוראדו. הכובשים הספרדים (קונקיסטאדורים) סברו שהאינדיאנים משליכים זהב לאגם כמנחה לאלים, וסרקו אותו מכל כיוון אפשרי בחיפוש אחר המתכת היקרה. RAFCHA, GETTY IMAGES
אל דוראדו הראשון היה אדם, לא עיר. מגלי ארצות ספרדים שהגיעו לדרום אמריקה שמעו את האגדה אודותיו בתחילת המאה ה־15: "אי שם בהרי האנדים", אמרו להם, "אנשי המויסקה [Muisca] הילידים הכתירו צ'יף חדש, כיסו אותו בזהב מכף רגל ועד ראש, והשליכו זהב ואבני חן בגון אזמרגד לאגם קדוש".
מונעים מתאוות בצע, הרפתקנים ספרדים, גרמנים, פורטוגזים ואנגלים יצאו לטבע הפראי והבלתי־ סלחני של קולומביה, גִיאָנָה וברזיל – ובכל מקום אחר שנשמע מבטיח – בחיפוש אחר האוצר המיתולוגי הזה. עם הזמן, אל דוראדו הפך בסיפור מאדם, לעמק מלא בזהב שרק מחכה להתגלות.
בין ההרפתקנים היה סר וולטר ראלי, שבנו ואט מת בניסיון למצוא את אל דוראדו בשנת 1617, ושהוצא להורג בעצמו עם שובו לאירופה בשל אי ציות לצו המלך. אנשים רבים, גם אינדיאנים וגם אירופאים, מתו במסעות האכזריים האלה, אך המקום האגדי מעולם לא נמצא.
עם זאת, ייתכן שיש אמת מסוימת באגדה. האגם המוזכר בסיפור של אנשי המויסקה עשוי להיות אגם גואטביטה שנמצא גבוה בהרי האנדים, בקרבת בוגוטה שבקולומביה. מספר חפצי זהב ותכשיטים נמצאו באגם זה ובמאגרי מים סמוכים, אך כל הניסיונות לנקז את האגם להשבת הזהב האבוד העלו חרס. כל אוצר שטבע ושנותר על קרקעית האגם כנראה יישאר שם ללא הפרעה גם בעתיד.