אם אתם מעוניינים לחזור ולהיזכר כיצד אמצע החיים האמריקנים נראה בעבר, לא צריך להרחיק הרבה מעבר לקומדיה "אבי הכלה" משנת 1991, שבה השחקנים סטיב מרטין ודיאן קיטון מגלמים הורים באמצע שנות ה־40 לחייהם. צפייה בסרט אינה משאירה מקום לספק לכך שהאידיאל שהסרט מציג ביחס לאמצע החיים אינו דומה כלל לזה של היום.
אמצע החיים נראה אחרת עכשיו – באופנה, בגישה הצעירה ובסְפָרוֹת המופיעות בחשבון הבנק. "אומנם לכמה מבני הדור שלי יהיו בקרוב ילדים גדולים מספיק כדי להתחתן, אך לאור העובדה שבלי ילדים, בלי בן או בת זוג, בלי משכנתה, אני לא חושב על עצמי כאדם מבוגר של ממש בן 37", הוא הלך רוח רווח בקרב בני המילניום. ביטוי לכך ניתן למצוא במספרים: הגיל החציוני של אימהות שילדו עלה ל־30 בין השנים 1990 ל־2019, בעוד שכחמישית מהמבוגרים כלל לא מתכננים להביא ילדים לעולם.
כשבני המילניום מגיעים כעת לגיל העמידה, מציאות פיננסית ותרבותית קשה מותירה רבים מהם עם התחושה שהם אינם עומדים בסטנדרטים של הבגרות המודרנית. אך הרעיונות המשתנים לגבי הזדקנות מעצבים גם את התנהגות אמצע החיים שלהם בדרכים חדשות, ויוצרים יותר מקום להישגים ולהרפתקאות.
(מה קורה למוח שלנו כשאנחנו נגמלים מרשתות חברתיות?)
לחץ כלכלי = עיכוב בהקמת משפחה וברכישת בית
שכתוב כללי ההתנהגות הוא אינו דבר חדש בעבור בני המילניום. "כבר בתחילת שנות ה־2000, מדענים חברתיים שמו לב שבני המילניום הבוגרים (אלה שנולדו החל מ־1981) אינם עונים על הנורמות המקובלות הכוללות סיום תואר אקדמי, קבלת עבודה, נישואין והולדת ילדים", אומרת קארן פינגרמן, פרופסורית לפיתוח אנושי באוניברסיטת טקסס באוסטין.
"גם בעשור השלישי של המאה ה־20, אנחנו ממשיכים לעכב את מועד הנישואין והלידה", אומרת קרולינה אראגאו, אשר חוקרת מגמות חברתיות ודמוגרפיות במרכז המחקר Pew. המחקר שלה מראה שאחוז המבוגרים הנשואים בגילאי 30־34 ירד ביותר מ־10 אחוזים במרוצת שני העשורים האחרונים. הגיל הממוצע ללידה ראשונה עמד בשנת 2021 על 27.3, הגבוה ביותר שהיה אי פעם. סקר אחר של מכון Pew מצא כי 44 אחוזים מהמבוגרים שאינם הורים בגילאי 18־49 מתכננים להישאר כך.
לחצים פיננסיים משפיעים על העיתוי של אבני דרך אלו. דוח משנת 2024 של איגוד המתווכים הלאומי של ארה"ב מצא כי שליש מבני המילניום המבוגרים חייבים יותר מ־40,000 דולרים בגין הלוואות סטודנטים, וכי הם דוחים את רכישת הבתים "בעיקר" בשל החוב הזה ובשל עלויות השכירות הגבוהות, שמונעות מהם לחסוך.
בין משכנתאות, שירותי בריאות, טיפול בהורים מבוגרים או בילדים צעירים, אמצע החיים תמיד היה זמן יקר, אך עבור בני דור המילניום הוא מתגלה כיקר במיוחד. לפי מאמר של חוקרים במרכז ליציבות פיננסית של משקי בית בארה"ב, החיסכון החציוני של בני דור המילניום ב־2016 היה 23,200 דולרים – נמוך ב־34 אחוזים מההכנסה הצפויה בהתבסס על מגמות היסטוריות.
מתמודדים עם ציפיות מימים עברו
התיאוריה לגבי תופעה אוניברסלית של "משבר אמצע החיים" הופרכה זה מכבר, אומרת מרגי לחמן, פרופסורית לפסיכולוגיה באוניברסיטת ברנדייס, המתמקדת באמצע החיים. במציאות, רק אחוז קטן מהאנשים מדווחים שהם חווים משבר שכזה, שיכול להתרחש בגילים רבים ושונים. לאורך ההיסטוריה, אמצע החיים היה על פי רוב שלב בו האדם מעביר את המיקוד מעצמו לאנשים אחרים, ומוצא משמעות בחונכות או בפעילות למען הכלל.
ההתמקדות באחר פירושה גם "ג'אגלינג" בסדרי העדיפויות והגברת הלחץ, אומרת לחמן. במהלך תקופה זו, סביר להניח שלאדם יש את מגוון התפקידים הרחב ביותר: הורה, בן זוג, אח, עמית לעבודה או בוס, מנהיג קהילה, חבר ולפעמים אפילו סבא וסבתא, היא אומרת. "אנשים באמת תלויים בך, וייתכן שאף מושכים לכיוונים שונים."
עם זאת, רבים מקרב בני דור המילניום חווים חוויה שונה: הם מביאים ילדים בגיל מאוחר יותר מחד, בעוד ההורים שלהם חיים יותר זמן מאידך. כך, בעוד שתחושת השליטה בחייו של האדם מגיעה בדרך כלל לשיא באמצע החיים, אומרת לחמן, הדורות הנוכחיים מרגישים פחות ופחות שליטה בהשוואה לדורות קודמים. כמו כן, לחמן מוסיפה כי בני דור המילניום לא רק צריכים לאזן בין התפקידים האלה, אלא שהם גם צריכים להתמודד עם חוסר יציבות תעסוקתית, טלטלות גיאופוליטיות, יוקר מחיה, אינפלציה ועליית המדיה החברתית.
אז איך ייתכן שבני המילניום עדיין מודדים במידה רבה את הצמיחה שלהם על פי אמות מידה ממאה אחרת? פינגרמן ומדענים חברתיים אחרים מתייחסים לתופעה זו כאל "פיגור תרבותי". "זה לא ש'נכשלת' או שאיחרת את הרכבת", אומרת פינגרמן. "מה שקרה זה שהסממנים שהיו מקובלים נעלמו, והעולם נעשה פחות מובנה".
בלעדי הסטנדרטים שהתקיימו בעבר, אך עם אותן הנורמות, רבים מקרב דור המילניום נותרים עם תחושת התבגרות ממושכת. דוגמה לכך היא אנה שומאן, שבגיל 38 מתוסכלת מכך שחייה אינם יציבים מספיק לילדים. העדר היכולת להגיע ליציבות פיננסית "גורם לצמיחה האישית שלי להרגיש מעוכבת", היא אומרת. "אני עדיין מרגישה כמו ילדה מכל כך הרבה בחינות; מעניין אם זה ישתנה אי פעם".
שינוי הסטנדרטים עשוי להיות דבר טוב
עם זאת, נראה שמעז יצא מתוק, שכן היעדר מסגרת נוקשה מאפשר יתר גמישות, וחלק מבני המילניום שמחים ברעיון להישאר "צעירים" לפרק זמן ארוך יותר. התפתחות הביוטכנולוגיה אפשרה להעלות את שיעור הפריון של אימהות בגילאי 40־45 ב־132 אחוזים בין השנים 2019־1990, עובדה המאפשרת לנשים לדחות את גיל הלידה. נתוני בריאות לאומיים בין השנים 2019־2011 מראים שהיכולת להישאר עצמאי בגיל השלישי נמצאת במגמת עלייה, כאשר פחות מבוגרים מעל גיל 72 מדווחים על קשיי ניידות. כמו כן, נתונים אלו מצביעים על קפיצה של עשרה אחוזים במספר האנשים עם "יכולת פיזית גבוהה" בקבוצת גיל זו.
טיולים מהווים ביטוי מובהק לשינוי שחל בתקופת אמצע החיים. ראדה ויאס, מנכ"לית ומייסדת שותפה של חברת נסיעות הפונה לאנשים בתקופת אמצע החיים, סבורה שהפופולריות של העסק שלה נובעת בחלקה מהעובדה שבני דור המילניום משתמשים בכסף שהם חוסכים למען מטרות חדשות. "הנורמות החברתיות השתנו", אומרת ויאס. "אין דבר כזה עבודה בטוחה יותר; ייתכן שהם [בני דור המילניום] לעולם לא ירצו להתיישב ואולי אף לא להביא ילדים לעולם. אז, הם שואלים את עצמם, מה עכשיו?"
בהיעדר מסגרות מסורתיות הקובעות בגרות מהי, בני המילניום זוכים לחופש מסוג חדש, אומרת פינגרמן, שבה "אינך צריך לעזוב את בית ההורים כדי להיות מבוגר; אינך צריך להתחתן כדי להיות מבוגר". דוגמה לכך היא העלייה בפופולריות של דיור שיתופי, מגמות א־מונוגמיות או עליית הנוודות הדיגיטלית. "אם הזהות שלך פחות מוגבלת על ידי הצורך להשיג מטרה חברתית ספציפית, אז אתה נהיה יותר חופשי להתמקד במשמעות", היא אומרת.
ומה אם המשמעות של בגרות פשוט השתנתה? שואלת פינגרמן. במקום לרדוף אחר מה שיכול לעיתים להיראות כמו יעדים בלתי אפשריים, אולי המשמעות החדשה היא "לראות את האילוצים של חייך ולהסתגל אליהם", להשתמש במגבלות האלה כדי לעורר תהליך של הגדרה עצמית וחקירה, הוא אומר.
"אם התסריט לא ברור כמו שהיה בעבר, אפשר גם לנצל את זה, נכון?" אומרת לחמן. "זה יכול להיות מרגש. אתה יכול לקבוע איך תקופת אמצע החיים שלך תיראה".