מי שהתמזל מזלו לבקר בסיציליה קרוב לוודאי שאינו שוכח את נופיה הייחודיים: גבעות מוריקות וביניהן פרדסי הדרים המבשילים בחום השמש, כמו גם עצי זית עתיקים שהפכו לאורך השנים לסמל המובהק של החקלאות האיטלקית. מתחת לשמיים התכולים מתנועעות שיבולים זהובות ברוח החמה, וריח של פריחת הלימון ממלא את האוויר בימות האביב.
אולם נוף ציורי זה עובר מהפך דרמטי. ככל ששינויי האקלים נותנים אותותיהם, דפוסי מזג האוויר משתנים ומעצבים מחדש את הנופים המוריקים הללו למשהו בלתי צפוי לחלוטין: גן עדן טרופי.
(קרב התפוזים האיטלקי – העונג שבכאב?)
הרוח האנושית האיתנה של תושבי סיציליה לא נשברה נוכח עליית הטמפרטורות והשינויים בדפוסי הגשמים, וכיום יותר ויותר חקלאים מקומיים זונחים את היבולים המסורתיים לטובת גידול פירות אקזוטיים כמו מנגו, אבוקדו, בננות ופפאיה, המבשרים על עידן חדש בחקלאות האיטלקית.
סיציליה עשויה להיות החלוצה שלפני המחנה ביבשת אירופה שמתמודדת עם אקלים טרופי הולך ומתרחב, והמגזר החקלאי של האי הדרומי מהווה דוגמה לשינויים שעלינו לבצע בכוכב הלכת המשתנה שלנו.
נוף משתנה
במסינה (Messina), עיירה בחלק הצפון־מזרחי של סיציליה, התרחשה במרוצת 50 השנים האחרונות עלייה של כארבע מעלות צלזיוס בטמפרטורה הממוצעת, ושינויים אלו לא פסחו על החקלאים המקומיים. "נהגנו לגדל לימונים וזיתים", משחזר פייטרו קוצ'יה, "אך האדמה והאקלים השתנו. כעת, אנו נוטעים וקוטפים מנגו, אבוקדו ואפילו פפאיה".
בשנים האחרונות, מזג האוויר הקיצוני באיטליה וברחבי אגן הים התיכון גרם לירידות בייצור שמן הזית, וענבי היין בסיציליה ניזוקים באופן חסר תקדים מבצורת ושריפות. אך בעוד שחלק מהחקלאים פונים לענפי חקלאות חדשים, מדענים חוקרים דרכים לשמר את הגידולים הקיימים.
אוניברסיטאות מקומיות בסיציליה בודקות זני יבולים המסוגלים לעמוד בתנאי מזג אוויר קיצוניים, ביניהם חיטה. "בדקנו יותר מ־2,000 זני חיטה בחלקים שונים של סיציליה, כולל זנים עתיקים המשפרים את המגוון הביולוגי. ניסוי זה נועד לזהות זרעים שיתאימו לאזורים שונים ולשינויי אקלים", מסביר פאולו קארוסו, אגרונום ויועץ במחלקת החקלאות, המזון והסביבה באוניברסיטת קטניה.
בכדי לשרוד, גידולים אלו יצטרכו לעמוד באקלים חם ויבש יותר. ככל שהמשקעים באי מתמעטים והטמפרטורות עולות, יותר ויותר צמחים חדלים לגדול וחושפים שכבת אדמה שנשחקת ברוח ונשטפת בגשמים. עם הזמן, קרקעות הופכות פחות פוריות, תהליך המכונה מִדְבּוּר.
כ־70 אחוזים משטחה של סיציליה נמצאים בסכנת מדבור עקב עליית טמפרטורות, מחסור במים והידרדרות בטיב הקרקע. "זה דומה לקבלת כוויות מדרגה שלישית ב־70 אחוזים מהגוף שלנו. מצב שכזה הוא קטלני לאדם", מסביר פרופסור כריסטיאן מאלדר מאוניברסיטת קטניה.
בנוסף, מדענים מפתחים דשנים חדשניים המותאמים לאזורים באי שנפגעו בבצורת. "אנחנו ממחזרים גופרית, שהיא רכיב מינרלי חשוב שנמצא בבוצה [פסולת] של זיקוק הנפט, ומשלבים אותה עם פסולת עיבוד הדרים, הנמצאת בשפע בסיציליה, יחד עם חימר בנטוניט. השילוב של שלושת המרכיבים הללו יחדיו מאפשר לאדמה לספוג ביעילות חומרי הזנה", אומר ג'ובאני קלמארה, מנכ"ל חברת SBS Steel Belt Systems המקומית.
הקשר שבין אוכל לתרבות
השינוי שחל בגידולים המקומיים מוביל גם לתמורות תרבותיות, ביניהן קולינריות. פרנצ'סקו ורי, חקלאי המגדל פירות אקזוטיים, הקים רשת של בעלי חוות מקומיות המתמחה בגידולים טרופיים. החזון של ורי הוא ליצור מותג גידולים אקזוטיים "תוצרת סיציליה" שיעלה את המודעות לשינויי האקלים בקרב צרכנים באיטליה ובאירופה, וכן להרחיב שיתופי פעולה עם שפים מקומיים בכדי לשלב את הפירות הטרופיים במסורות הקולינריות העשירות של סיציליה.
ג'וזפה סאיטה, שף בעל שם ממסינה, שותף לחזונו של ורי ומשמש כחלוץ שלפני המחנה בשלבו פירות אקזוטיים במנות מסורתיות המוגשות במסעדה שלו. לאחרונה, הוא הכין רטטוי מפפאיה ואגוזי מקדמיה, שגודלו על ידי חקלאים מקומיים. "האתגר הוא לשמר את המהות של המטבח הסיציליאני, תוך אימוץ מרכיבים חדשים שהאקלים המשתנה כופה עלינו", אומר סאיטה.
שינויי האקלים גם מדלדלים את אספקת המים של האזור. אגם פוזילו ((Pozzillo שבמזרח סיציליה – מאגר המים המלאכותי הגדול באי – הגיע לנקודה קריטית בה המפלס שלו ירד לרום הנמוך ביותר שאי פעם תועד. נכון לעכשיו, המאגר מכיל פחות מ־6 מיליארד קוב של מים, ניגוד בולט לקיבולת הכוללת של האגם המגיעה לכ־150 מיליארד קוב. ואם לא די בכך, אף משאבי המים הקיימים של האגם אינם מסוגלים להגיע לחקלאים במישור קטניה, בשל צנרת חלודה שהתקלקלה לאחרונה.
בקטננובה (Catenanuova), עיירה קטנה במחוז אנה (Enna), תועדה הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנרשמה אי פעם באירופה מאז סוף שנות התשעים – 48.3 מעלות צלזיוס. עם זאת, בשנת 2021 קיבלה עיר הנמל הסיציליאנית סירקוזה את התואר המפוקפק של שיאנית הטמפרטורה הגבוהה ביבשת, לאחר שנמדדה בה טמפרטורה של 48.8 מעלות.
השפעת השינויים הללו אינה מוגבלת לחקלאות בלבד, אלא נותנת אותותיה גם במרקם החברתי של הקהילות הסיציליאניות. ככל שהאדמות הופכות פחות פוריות אוכלוסיית האי מתדלדלת, כאשר התושבים מחפשים הזדמנויות במקומות אחרים.
מאז 2011, אוכלוסיית האי ירדה ב־200,888 תושבים, ירידה דמוגרפית של ארבעה אחוזים. הגורמים התורמים למגמה זו כוללים הזדקנות של האוכלוסייה המקומית ושיעורי ילודה נמוכים, אך גם צעירים רבים העוזבים את האי לטובת הזדמנויות עבודה בצפון איטליה ומחוצה לה.
"אני הבעלים של הבר הזה כבר 30 שנים והמצב הנוכחי מייאש; הזדמנויות העבודה נפלו והדור הצעיר בורח, נשארו רק קשישים", אומרת דונטלה מירבלה, תושבת קטננובה. "בעיירה היו בעבר 5,000 תושבים, אך כעת נותרו רק 2,000. זה מרגיש כמו מקום נטוש".