לפני שני עשורים בלבד נראה היה שאולי נצטרך לכתוב הספד לאנטילופת סאיגה.
לאחר שמספרן פחת עקב ציד נרחב וגלי מחלות, עד שנת 2003, רק שישה אחוזים ממפריסי פרסה אלה בעלי החוטם השמוט נותרו בקזחסטן, מונגוליה, רוסיה ואוזבקיסטן.
אך כיום מדענים שמחים על התאוששותה המפתיעה של הסאיגה.
על פי ההערכות האחרונות שפורסמו בדצמבר 2023, יש כעת 1.9 מיליוני אנטילופות סאיגה ברחבי אירו־אסיה. למעשה, יש כל כך הרבה סאיגות, שהאיגוד הבין־לאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN) שידרג את מעמדו של המין ברשימה האדומה מ"סכנת הכחדה חמורה" ל"קרוב לסיכון".
"עוסקים הרבה בבשורות רעות בתחום השימור, ולא מקדישים תשומת לב רבה להצלחות השימור", אומר א' ג' מילנר-גולאנד, מדען שימור באוניברסיטת אוקספורד ומייסד שותף של האיגוד לשימור הסאיגה (Saiga Conservation Alliance) שבסיסו בבריטניה. "זוהי הוכחה ממשית לעבודתם הקשה של אנשים רבים ב־20 השנים האחרונות", הוא אומר.
כדי לקבל מושג עד כמה התקדם המין הזה, נציין כי בשנת 2015, יותר ממחצית מאוכלוסיית האנטילופות ממין סאיגה ברחבי העולם מתו עקב מחלת דם מסתורית.
"אלה חדשות פנומנליות", כותב בהודעת דוא"ל ג'ואל ברגר, אקולוג באוניברסיטת המדינה של קולורדו ומדען בכיר בחברה לשימור חיות הבר.
"בתקופה שבה כל כך הרבה מינים ואוכלוסיות נמצאים בירידה תלולה, כולנו צריכים לחגוג כעת נוכח ההתאוששות של הסאיגה – מין הראוי להכרה רבה יותר בזכות עצמו", הוא אומר.
הצניחה המסחררת של הסאיגה
מי שהקדיש תשומת לב לסאגה של הסאיגה יודע שדרכּה דמתה לרכבת הרים פראית.
"לפני 20 שנים עלתה רמת הסיכון שלה במהירות רבה יותר מזו של כל יונק אחר", אומר מילנר־גולאנד. "האוכלוסייה צנחה ביותר מ־90 אחוזים בזמן ממש קצר של כמה שנים ונכנסה אז מייד לסכנת הכחדה חמורה".
באשר למה שקרה, מילנר־גולאנד מסביר שניתן לייחס את התמעטות אוכלוסיית הסאיגה למספר גורמים. בתור התחלה, לקרניים של אנטילופה זו יש ערך רב בסין, סינגפור, וייטנאם ומלזיה כמרכיב ברפואה המסורתית, והדרישה הזו לקרניים, יחד עם התפרקות ברית המועצות, הביאו לעלייה דרמטית בציד.
היא סמל של הערבה הפרועה, של עצמאות וחופש.
א' ג' מילנר־גולאנד, מדען שימור באוניברסיטת אוקספורד
לדבריו, "הכלכלות של המדינות האלה קרסו למעשה, והם חיו בתנאים קשים מאוד בערבות. לכן הם פנו לציד".
הגידור לאורך הגבול שבין קזחסטן לאוזבקיסטן גם הציב מחסום באמצע נתיב הנדידה של הסאיגה, בעוד שפיתוח התשתיות פלש אל בית הגידול של הסאיגה. לבסוף, גורם בלתי ידוע הפך חיידק המופיע באופן טבעי בחוטם האופייני של הסאיגה לפתוגן אלים, מה שהוביל למוות המוני של סאיגות.
מכל הסיבות הללו בחר האיגוד הבין־לאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע לא להסיר את הסאיגה לחלוטין מן הרשימה.
"הקטגוריה "קרוב לסיכון" מתאימה לסאיגה, כי אנחנו יודעים שבכל עת יכול לקרות שוב שרבות מהן ימותו", אומר מילנר־גולאנד. "הן פגיעות מאוד".
הדרך להחלמה
כשם שהאיומים על הסאיגה היו רבי־פנים, כך גם המאמצים שנעשו להגן על בני מין זה, שהם מפזרי זרעים ומרעה חשובים התורמים למגוון הביולוגי של הצמחים.
למשל, שיתוף פעולה בין־לאומי בין מדינות שבהן מסתובבות אנטילופות הסאיגה, מדינות הצורכות באופן מסורתי מוצרי סאיגה ומדינות אחרות של בעלי עניין, כולל ארצות הברית, הוביל בשנת 2006 למזכר הבנות לשימור המין, שיקום בית הגידול שלו והגבלת הציד לרמה בת קיימא.
ממשלת קזחסטן, מצידה, התמקדה בצעדים נוקשים יותר נגד ציד, כולל אכיפת החוק למניעת ציד סאיגות. האיגוד לשימור הסאיגה סיפק מימון לבנזין, מדים, אופנועים ומחסה לאותם שומרי יערות, החיים בערבות העשב הקשות וסחופות הרוחות. סוכני המכס גם שיפרו את הזיהוי של מוצרי סאיגה היוצאים מהמדינה כחלק מהסחר הבלתי חוקי בחיות בר. לבסוף, המדינה ייעדה אזורים מוגנים מרובים בהיקף של יותר מ־12 מיליוני דונמים כבית גידול לאנטילופות סאיגה.
כעת, לאחר שהתנאים הכלכליים התאזנו והתושבים המקומיים אינם צריכים עוד לבחור בין הישרדותם האישית לבין הצלת הסאיגה, חל גם שינוי דרמטי בתמיכה במין זה.
"העניין עם הסאיגה הוא שהמקומיים מאוד אוהבים אותה", אומר מילנר־גולאנד. "היא עבורם סמל של הערבה הפרועה, של עצמאות וחופש".
