שימפנזה ננסית בשם לואיז, שנולדה בגן החיות של סן דייגו שבארצות הברית, חיה עם אחותה לורטה ואחיינה ארין עד שהועברה בשנת 1992 למקלט לקופים בקוממוטו שביפן.
בטבע, נקבות שימפנזה ננסי עוזבות את הלהקה שלהן כשהן מתבגרות, ויוצאות לקהילות שכנות על מנת להקים משפחות משלהן. כך שהיה זה אך טבעי בעבור לואיז לעזוב, ואולי לא לראות שוב את קרובי המשפחה שאיתם גדלה.
אבל בשנת 2019, כאשר החוקרים הציגו ללואיז תמונה של לורטה לצד תמונה של שימפנזה ננסי שמעולם לא פגשה, לואיז בהתה בפניה של אחותה, והתעלמה מהזר. וכאשר הוצגה לה תמונה של אחיינה יחד עם זו של הזר, נתונים שנאספו על ידי מצלמת אינפרה־אדום, שבאופן בלתי מזיק עוקבת אחר תנועות עיניים, הראו שלואיז כמעט ולא התעניינה בזר. עיניה התעכבו על אחיינה.
למען הסר ספק, 26 שנים עברו מאז שלואיז ראתה את בני משפחתה, ובכל זאת, במשך שמונה ניסויים שונים, השימפנזה הננסית בת ה־46 גילתה העדפה ברורה לצפייה בתמונות של קרובי משפחתה האבודים ולא בבני מינה הזרים לה. נראה שלואיז זכרה את לורטה וארין גם אחרי כמעט שלושה עשורים!
על פי מחקר שפורסם בכתב העת ידיעות האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית (PNAS), ממצאי הניסוי מצביעים על הזיכרון החברתי הלא־אנושי הארוך ביותר שאי פעם תועד. השיא הקודם היה שייך לדולפיננים המצויים, שהוכח כי הם מזהים את קולם של חבריהם ללהקה גם לאחר 20 שנים.
זיכרון חד
הרעיון למחקר הבוחן את זיכרונם ארוך הטווח של השימפנזים הגיע בעקבות כ־15 שנות עבודה עם אוכלוסיות הומונידיים החיים בשבי.
"אנחנו בדרך כלל נוסעים לגני חיות ברחבי העולם כדי לעבוד עם החיות הללו, ולעתים קרובות חווינו את החוויה שבה אתה חוזר שנים מאוחר יותר, ונראה שהם זוכרים אותך בבירור", אומר כריסטופר קרופניה, פסיכולוג השוואתי באוניברסיטת ג'ונס הופקינס שבארצות הברית.
לצורך המחקר, המדענים אספו נתוני מעקב עיניים מ־26 שימפנזים מצויים וננסיים ששכנו במתקנים ביפן, בבריטניה ובבלגיה. לכל שימפנזה הוצגה תמונה של שימפנזה אחרת שהם לא ראו לפחות תשעה חודשים, ובמקרים מסוימים אף שנים או עשורים. הנבדקים היו בין הגילים ארבע ל־46, עם גיל ממוצע של 26 בקירוב.
באופן מעניין, המדענים גם גילו כי להומונידים, שיכולים לחיות עד כ־50 שנים בטבע, הייתה הטיה קטנה אך מובהקת מבחינה סטטיסטית כלפי התבוננות בבני מינם שהיו חביבים עליהם, ולא כלפי אלו שעימם היו להם אינטראקציות נייטרליות או שליליות. זה מרמז על כך שלא רק שלואיז זכרה את פניהם של לורטה וארין, אלא שהיא גם נזכרה באיכות היחסים שהיו לה איתם.
סימן ברור להכרה
זוהי עדות נוספת לכך שקרובי משפחתנו ההומונידים, שחולקים 99 אחוזים מהדנ"א שלנו, דומים לנו יותר ממה שחשבנו, אומרת מובילת המחקר לורה לואיס, פסיכולוגית השוואתית ואנתרופולוגית ביולוגית מאוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה.
"אחד הדברים המרגשים שהמחקר הזה מראה לנו הוא עד כמה הם דומים לנו מבחינת הזיכרון לטווח ארוך שלהם", אומרת לואיס, ומוסיפה: "אבל גם שהזיכרון לטווח ארוך מעוצב על ידי מערכות היחסים החברתיות החיוביות שלהם".
השימפנזים שהשתתפו במחקר קיבלו עידוד לשבת בשקט מול המסך בכך שהציבו בסמוך להם מתקן קטן שנתן להם לגימות של מיץ תפוחים, אגסים, אשכוליות ותפוזים. "באופן אנקדוטלי, דבר אחד שנדהמתי ממנו כשניהלתי את המחקר הזה בעצמי, היה שלפעמים השימפנזים היו מפסיקים לשתות את המיץ ופשוט בהו בתמונות האלו, לעיתים בפה פעור", אומרת לואיס. "וזה היה בשבילי סימן ברור להכרה, אפילו עוד לפני שהסתכלתי על הנתונים", היא מוסיפה.
עם קצת עזרה מחבריי
בעוד שנקבות השימפנזים הננסיים והמצויים עוזבות את להקתן המקורית בגיל צעיר, ידוע ששני המינים מקיימים קשרים ארוכי טווח בתוך הקבוצות שלהם.
"הם יוצרים קשרים לכל החיים, אפילו עם פרטים שהם לא קשורים אליהם. הם יתמכו ויעזרו זה לזה ואפילו יסכנו את חייהם האחד בעבור השני", אומרת קתרין הוביטר, פרימטולוגית מאוניברסיטת סנט אנדרוס שבסקוטלנד, שלא לקחה חלק במחקר.
יתר על כן, כאשר אחת ממערכות היחסים הללו נפסקת, הוביטר אומרת שיכולה להיות לכך "השפעה עמוקה על רווחתם, וזה מצביע על כך שהם עשויים לזכור את אותם שימפנזים איתם הקשר ניתק במשך חודשים ושנים לאחר מכן".
באשר למחקר, הוביטר אומרת כי הוא מרתק, ומהווה דרך טובה לחקור את המתרחש במוחם של פרימטים לא אנושיים.
"זה יהיה נחמד אם יהיה מערך נתונים הרבה יותר גדול של שימפנזים, אבל מספר המקומות בעולם בהם אנחנו יכולים לעשות את זה, ומספר הפרטים שאנחנו מכירים את ההיסטוריה שלהם, הוא ממש מוגבל", היא אומרת. "אז אני חושבת שזו התחלה מצוינת".
בהתחשב בכך שהשימפנזים הננסיים והמצויים קרובים לסכנת הכחדה, המדענים מקווים שממצאי המחקר יסייעו למאמצי השימור שלהם. "על ידי כך שנראה עד כמה הם דומים לנו במונחים של זיכרון לטווח ארוך, אנחנו מקווים לייצר יותר חמלה ואמפתיה כלפיהם", אומרת לואיס.
(קראו עוד על הניסוי באוזמפיק שנעשה בקופים מסוג מקוק ארוך־זנב.)
