"יחסי אדם־פטרייה, כפי שהם באים לידי ביטוי בשדה המחקר, מבוססים על רגשות מידבקים של היקסמות ואהבה לפטריות. אני שמחה שסוף־סוף גם בישראל מגלים זאת", אומרת המיקולוגית פרופ' סגולה מוצפי ממכללת תל חי, החוקרת פטריות כבר יותר משלושה עשורים.
בישראל הוגדרו עד כה כ־750 מיני פטריות, מרביתם בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת. כעת חוקרים במוסדות מחקר מובילים בארץ עמלים להרחיב את בסיס הידע הקיים ולקדם זיהוי מדויק של מינים. ד"ר תמיר קליין מהמחלקה למדעי הצמח והסביבה במכון ויצמן, למשל, זיהה במחקריו פטריית מיקוריזה שחיה בסימביוזה עם עצים וקשורה לשורשיהם. "באמצעות הפטריות מצאנו כי מערכת השורשים של העצים יצרו סוג של כביש תת־קרקעי מהיר להחלפה של פחמן וחומרי מזון בין העצים", הוא אומר ומוסיף בחיוך: "זו כלכלה שיתופית מצליחה".
ואילו חוקר פטריות הבר, ד"ר שי קובו מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, בנה קורס מיוחד העוסק בהפקת דנ"א מפטריות. "זו שיטה אמינה שגם מסייעת לנו להבין אם גילינו מין חדש, או תתי־מינים", הוא אומר.
בעבר התבסס זיהוי הפטריות על השוואת תכונות פיזיות של מינים, "אבל פטריות רבות שנראות דומות הן בכל זאת שונות, וניתן למצוא זאת רק בבדיקת דנ"א", מסביר אלעד גילאון, דוקטורנט במעבדה של קובו. "במחקר שלנו אנחנו שואפים ללקט את כלל מיני פטריות הבר בישראל, לזהות אותן גנטית וליצור מאגר דנ"א שישמש את המשך המחקר בתחום".
בדצמבר האחרון אישרה מליאת האקדמיה ללשון העברית 250 שמות עבריים למיני פטריות בר נפוצות בארץ. הפעם הקודמת שבה ניתנו שמות עבריים לפטריות הייתה לפני 75 שנים. "אלה בשורות נהדרות, אבל יש לנו עדיין אתגרים רבים", אומרת ד"ר דליה לווינסון, מיקולוגית ממכון שמיר למחקר שברמת הגולן. "נכון שיש מגוון של פטריות בישראל, אבל אין כמות גדולה. השטחים הירוקים נכבשים לטובת בנייה וחסרים לנו בתי גידול של פטריות" אתגרים נוספים, לדברי קובו, הם זיהוי מינים פולשים והתייחסות להתחממות הגלובלית.
