הפופולריות של המדע הבדיוני עלתה על גדותיה בעשורים האחרונים, כשסרטי מארוול מובילים את רשימות הרווחים בקופות וזיכיונות ארוכי טווח כמו "מלחמת הכוכבים" ו"מסע בין כוכבים" זוכים לתחייה מחודשת. אבל לא רק ציבור מחפשי הבידור אוהב מדע בדיוני, אלא גם מדענים, שרבים מהם קיבלו השראה להיכנס לתחומי המחקר שלהם בגלל סרטי מדע בדיוני שצפו בהם בילדותם.
בעוד המדע בתוכניות ובסרטים שמדענים אוהבים הוא לעתים קרובות מוגזם או מומצא ממש, רבים מהם מכילים גרעין של ריאליזם או מסר על תפקידו של המדע בחברה – מסר שמוצא הד אצל החוקרים גם בבגרותם.
"ברבים מהסרטים האלה ישנו איזה רעיוןֿעל אחד שהוא אמיתי", אומר מרשל שפרד, מטאורולוג ומדען אקלים המנהל את התוכנית למדעי האטמוספירה של אוניברסיטת ג'ורג'יה.
המומחים כאן בוחנים את המדע האמיתי שמאחורי סרטים ותוכניות טלוויזיה פופולריות.
אסונות טבע אפוקליפטיים
שפרד מציין סרט שהוא נהנה ממנו למרות הפגמים המדעיים שבו: היום שאחרי מחר, סרט מדע בדיוני משנת 2004 העוסק באסונות, שבו מערכת המחזוּר של האוקיינוס האטלנטי קורסת ומטילה את העולם לתוך עידן קרח חדש. מרשל אומר כי ההשפעות של מאורע זה – גל צונאמי ענק האופף את העיר ניו יורק, סופות טורנדו בלוס אנג'לס, טמפרטורות הצונחות כה מהר שהדמויות ממש נמלטות מן הקרח המתקרב – הן "מוגזמות מאוד".
אבל הרעיון שהמסוע הזה הפועל על האוקיינוס ומעביר חום סביב צפון האוקיינוס האטלנטי עשוי להיסגר, תוך הגברת מזג אוויר קיצוני ודחיפת האקלים של כדור הארץ אל מעבר לנקודת השבירה – רעיון זה הוא ממשי. ישנם מדענים החוששים ששינויי אקלים שנגרמו על ידי האדם יגרמו לקריסה כזו במאה הנוכחית.
דינוזאורים חוזרים לכדור הארץ
בדומה לכך, סרטי פארק היורה עוררו עניין ציבורי בפליאונטולוגיה מאז הקרנתו של הסרט הראשון ב־1993. כמו היום שאחרי המחר, בסרט פארק היורה ובסרטי ההמשך שלו יש הרבה אי־דיוקים מדעיים. אבל הם גם צודקים בכמה דברים חשובים לגבי הדינוזאורים, אומר גבריאל־פיליפס סנטוס, מנהל החינוך במוזיאון ריימונד אלף לפלאונטולוגיה בלוס אנג'לס.
לדברי סנטוס, כבר החל מהסרט הראשון צעד טי־רקס בהליכה מציאותית, זנבו בולט ישר החוצה וגופו מקביל לקרקע, למרות תיאורי תרבות פופולרית מוקדמים יותר של טי־רקס דמוי גודזילה העומד זקוף עם זנב משתרך מאחור. בינתיים, ברכיוזאורוסים מתוארים כשהם יוצאים מהמים אל היבשה באופן המתיישב עם חשיבתם של פליאונטולוגים על האופן שבו התפתח אורח חייהם, אומר סנטוס.
"פעם חשבנו שהם כל כך כבדים שהם יכולים לשאת את משקלם רק בתוך המים, אבל עכשיו אנחנו יודעים שזה לא נכון. אפשר לומר שהם הראו זאת על המסך".
למרות שהסרטים אינם מדויקים מבחינה מדעית – הוולוצירפטורים גדולים מדי, והסרטים לא הציגו דינוזאור עם נוצות עד 2022, למרות שלל הוכחות מדעיות לכך שלדינוזאורים רבים היו נוצות – סנטוס אומר שהם מציעים הזדמנות להגיע לקהלים שאחרת לא היה יכול להגיע אליהם. הוא מרבה לשאת הרצאות בכנסים של תרבות פופולרית, כמו בקומיקון בסן דייגו, על המדע האמיתי (והמזויף) של פארק היורה.
"כל דבר שמעורבים בו דינוזאורים הופך אותו למדיה פופולרית… זה יעורר השראה [באנשים]", אומר סנטוס. "זה יכול לעורר בהם השראה ללכת למוזיאון להיסטוריה של הטבע וללמוד יותר. אם הם יחליטו להיכנס לתחום, זה יהיה מדהים".
מסע בחלל
סדרת מסע בין כוכבים, שהעניקה השראה לכמה דורות של ילדים להפוך לאסטרונומים וחוקרי חלל, משלבת גם מדע אמיתי עם מנת הגזמה ניכרת. האסטרופיזיקאית ויועצת המדע של הסדרה, ארין מקדונלד, אומרת שהיא מרבה להשתמש במסע בין כוכבים: ווֹיאג'ר (Star Trek: Voyager), ששודר מ־1995 עד 2001, כדי להסביר לקהל הכנס מושגים מדעיים כמו האופן שבו כוח הכבידה מעוות את החלל.
"באופן מפתיע מדובר במופע עם תוכן מדעי כבד למדי", אומר מקדונלד.
מקדונלד, שהשלימה דוקטורט בלימוד גלי כבידה בטרם פנתה לקריירה בתקשורת מדעית, נשכרה לראשונה על ידי מסע בין כוכבים כדי להמציא הסבר מדעי לאירוע "הצריבה", אירוע קטקליזמי שהוצג בעונה השלישית של מסע בין כוכבים: תגלית, שבו כל מולקולות ה"דיליתיום" הפעיל של הגלקסיה הופך אינרטי, מה שהופך את קפיצת החלל החביבה על כוכבי הסדרה לבלתי אפשרית.
מקדונלד התבסס על תחומים מדעיים אמיתיים, כמו פיזיקת חלקיקים וחקר החומר האפל, כדי להסביר מדוע החומר הבדיוני דיליתיום במסע בין כוכבים יפסיק פתאום להתנהג כפי שהתנהג תמיד. מקדונלד נותן כעת משוב על כל סדרת "מסע בין כוכבים" המוקרנת או מופקת, קורא את התסריטים ומציע שינויי שפה, כותב משוואות שיופיעו על המסך, ועובד עם צוותי פוסט־פרודקשן כדי לעזור ליצור את כל התמונות והמראות המדעיים בצורה הנכונה.
מגפות עולמיות
מותחן האסונות הביולוגיים מ־2011, "התפשטות" (במקור: Contagion), ביקש גם מידע ממדענים – וזה ניכר, כך אומרת טארה סמית', אפידמיולוגית באוניברסיטת קנט סטייט. בסרט זה מתאמצים פקידי בריאות הציבור לחקור ולעצור את התפשטותו של נגיף חדש שקפץ מעטלפים לחזירים לבני אדם, מה שחולל במהירות מגפה עולמית. סמית', שמחקרה מתמקד בזיהומים זואונוטיים – או זיהומים העוברים מבעלי חיים לבני אדם – אומר שלנגיף בסרט Contagion יש נתיב העברה דומה מאוד לזה של נגיף הניפה (Nipah), שהתפשט מעטלפים לחזירים ולאנשים.
"המגפה התפשטה אומנם קצת יותר מהר ממה שהיית מצפה בחיים האמיתיים – מאפס עד כל רחבי העולם כמעט תוך ימים אחדים בלבד", אומרת סמית', "וגם פיתוח החיסון היה מהיר להפליא. אבל זה היה הגיוני יותר ממה שרואים בדרך כלל בסרטים על מחלות מידבקות".
סמית' גם שיבחה את העונה הראשונה של סדרת הטלוויזיה האחרונים מבינינו (The Last Of Us) ששודרה ב־HBO אשתקד, על כך שהיא מקשרת בין שינויי אקלים להתפרצויות של מחלות זיהומיות באופן "די קפדני מבחינה מדעית". התוכנית מתארת עתיד פוסט־אפוקליפטי שבו זיהום פטרייתי עולמי הופך חלק גדול מהאוכלוסייה האנושית לזומבים וגורם לקריסת החברה. "הביולוגיה נעצרת בזומבים", אומרת סמית'. אבל בתחילת הסדרה מוצג מדען המדבר על כך שככל שכדור הארץ מתחמם ופטריות מסתגלות לטמפרטורות גבוהות יותר, ההיתכנות להתפשטות של מחלות פטרייתיות גוברת – רעיון שיש לו היגיון מדעי.
"השתמשתי בזה בשיעורי האפידמיולוגיה של מחלות זיהומיות בשנה שעברה כדי לדבר על שינויי אקלים ומחלות מתפתחות", אומרת סמית'.
עליית הבינה המלאכותית
עם זאת, ישנם מדענים, כמו חוקרת הבינה המלאכותית ג'אנל שיין, שעדיין מחכים שהתסריטאים בהוליווד יתארו את התחום שלהם בצורה מציאותית. אמנם בינה מלאכותית ממלאת תפקיד מרכזי בסרטים רבים ותוכניות טלוויזיה שוברי קופות, מ־Terminator ו־The Matrix ועד לסדרות Battlestar Galactica ו־Foundation של Apple TV+, הרי שרובם מתארים רובוטים שהשיגו תודעה ורמת אינטליגנציה כמו אנושית.
זה רחוק מאוד מהטכנולוגיות מבוססות הבינה המלאכותית שאנו רואים בעולמנו כיום, כמו העוזרת הקולית של אפל סירי והתוכנה שמנחה מכוניות ללא נהג. ישנן אמנם כמה צורות של בינה מלאכותית יוצרת (Generative AI) כמו ChatGPT, שיכולות לכתוב מאמרים ולספר בדיחות העושות רושם אנושי להחריד, אולם במציאות אלה עדיין תוכנות פשוטות המותאמות לביצוע של משימה ספציפית או סט משימות בצורה טובה מאוד.
"הבינה המלאכותית במדע הבדיוני היא בינה מלאכותית שדומה לאדם, או לפחות חכמה כמו האדם, גם אם יש לה השקפות עולם ומטרות שונות", אומרת שיין, "ובינה מלאכותית בעולם האמיתי היא הרבה יותר מוגבלת".
שיין ראתה כמה דוגמאות של בינה מלאכותית ריאליסטית צצות ברומני מדע בדיוני שיצאו לאחרונה, כמו הספר Sourdough (מחמצת) של רובין סלואן. הספר מתרכז בלואיס קליירי, מהנדסת תוכנה בחברת רובוטיקה שנאבקת ללמד זרוע רובוטית לבצע משימות ספציפיות "ויש לה מערכת בעיות מציאותית מאוד", אומרת שיין. לפתע מתערערים חייה כאשר אחיה מעניקים לה מנה של מחמצת שניחנה במודעות ויכולת חישה ואומרים לה להגן על חייה.
"זה ספר נפלא שנעים לקרוא אותו", אומרת שיין. "במיוחד אם אתם יכולים להשיג כיכר של לחם מחמצת טוב לנשנש בזמן שאתם קוראים אותו".