מתחרדנים על החיים

בשעות הבוקר המוקדמות, כשהשמש רק מתחילה לעלות מעל המדבר, אפשר לראות אותם שרועים על סלע חשוף, סופגים לגופם את קרני החמה. בתחילת היום צבע גופם של החרדונים כהה, שכן כך הם סופגים את חום השמש ביעילות ומעלים את טמפרטורת גופם מהר יותר. בשעות הצוהריים, כשהטמפרטורות מטפסות, צבעם נהיה יותר בהיר – זאת כדי לא לאבד נוזלים ולשמור על טמפרטורה נמוכה.

מאחורי משחק ויזואלי זה מסתתר עולם עשיר ומורכב של זוחלים המתאימים את עצמם לבית הגידול שבו הם חיים, בין אם אלו מישורי לס, אדמת מדבר צחיחה או אזור טרשי וסלעי. "עבור זוחלים, שם המשחק זה המצע שעליו הם נמצאים",  אומר פרופ' דרור הבלנה, המדען הראשי של רשות הטבע והגנים. "במקרה של החרדונים, סביבת הגידול המגוונת של ישראל והמצעים השונים שהיא כוללת, מאפשרת למינים רבים לחיות כאן".

"בצפון הארץ יש מין אחד בלבד, החרדון המצוי, שחי בעיקר באזורים של סלעי בזלת וגיר – זה החרדון שאנחנו רואים לעיתים קרובות", אומר הבלנה. הוא מציין גם את קרוב המשפחה שלו, החרדון הדרומי, שחי בנגב. "יש האומרים שזהו תת־מין ואילו אחרים אומרים שזה מין נפרד. בכל אופן, החרדון המצוי והחרדון הדרומי דומים זה לזה, רק שהשני ניחן בדרך כלל באצבעות קצרות ובצבעים בהירים."

מין נוסף שחי בדרום הוא החרדון המדברי שאוהב סביבת מחייה סלעית. אומנם הוא נוטה לשכון קרוב יותר לקרקע, אך לא מתנזר לחלוטין מטיפוס. "חרדון המדבר מטפס על סלעים רק על מנת להתחרדן," מסביר הבלנה, "זאת כדי לעשות תרמורגולציה, כלומר לווסת את טמפרטורת הגוף שלו".

מין ייחודי נוסף שחי במדבר הוא חרדון החולות, שכשמו כן הוא – אוהב סביבת גידול חולית. "מין זה חי בעיקר באזור החולות של הנגב המערבי, כמו חולות חלוצה, ניצנה ושונרה. חרדון זה ניחן באצבעות ארוכות, שעוזרות לו בסביבה של חול עמוק".

בעומק הערבה ובקרבת ים המלח נפוץ חרדון סיני – מין דק יותר, זריז יותר וצבעוני יותר מקרוביו. "הזכרים בתקופת החיזור משנים את צבעם לצבע כחול עז, בעיקר סביב הראש", מספר הבלנה. "בצד הירדני יש חרדונים שחצי מפלג גופם העליון הופך להיות כחול, כך שיש שונות בין האוכלוסיות החיות משני צידי השבר הסורי־אפריקני".

באזור הערבה חיים גם חרדוני הצב הגדולים, האיטיים והצמחוניים. "מיני החרדונים האחרים אוכלים חרקים, אבל חרדוני הצב הם צמחוניים ברובם", מדגיש הבלנה. חרדון צב מצוי הוא הגדול שבחבורה וחי במחילות שיכולות להגיע לעומק של מטר וחצי ולאורך של 13 מטרים. "הם ממשיכים לגור באותה מחילה שנים רבות", הוא אומר.

כאשר מדרימים מעט לכיוון הרי אילת, ניתן להבחין בחרדוני צב הדור, המחפשים סביבה של סלעי יסוד. "חרדון צב הדור קטן יותר ממקבילו המצוי, אבל הרבה יותר חינני; צבעיו ירוקים, צהובים ואדמדמים, מה שהופך אותו ליפה מאוד ומרשים."

אבל ההתאמה לבית גידול באה גם עם מחיר: ככל שהחרדון תלוי בסביבת גידול ספציפית, כך הוא נהיה פגיע יותר לשינויים סביבתיים. פיתוח חקלאי, למשל, הוא איום מוחשי. "חקלאי הערבה נוטים לבנות מבנים חדשים על מישורים – בית הגידול העיקרי של חרדון צב מצוי", מציין הבלנה. "בשנים האחרונות בתי גידול רבים נהרסו, גם כאשר מדובר בסביבה המרוחקת כשישה קילומטרים מהאזורים החקלאיים".

הסכנה לא עוצרת בפיתוח בלבד. ציד – הן למאכל הן למסחר – הוא איום קיומי עבור חלק מהמינים, בייחוד במדינות שכנות לישראל. "בערב הסעודית אפשר לראות תיעודים של טנדרים עמוסים בחרדוני צב. על אף שהוא לא 'חלאל', יש לבדואים באזור היתר למאכל חרדונים בשל המסורת שלהם", מספר הבלנה.

סכנה נוספת קשורה בעובדה שחרדון הצב ההדור, בשל היותו צבעוני וקטן, הפך בשנים האחרונות לפופולארי מאוד בקרב חובבי זוחלים באירופה, שלדברי הבלנה מוכנים לרכוש פרטים במחירים גבוהים.

שמורות כמו שונרה נועדו להגן על המינים הללו, במיוחד על חרדון החולות, שתלוי ביציבותן של דיונות החול. "צריך לדעת לנהל את השמורה בצורה נכונה: לבדוק כל העת כמה מרעה יש, מהו גובה העשב ועד כמה החול יציב – כל אלו חשובים לבריאות אוכלוסיית החרדונים". 

ובין כל הפרטים הביולוגיים, אי אפשר שלא להתעכב על עובדה מעניינת במיוחד, גם אם פחות מלבבת." כדי לעכל צמחייה, חרדוני הצב הצעירים אוכלים את הגללים של אימותיהם", מציין הבלנה. "כך הם מקבלים את החיידקים הדרושים לעיכול של תאית וליגנין. בשבי, אגב, זו בעיה – צריך להעביר להם חיידקים מתאימים, אחרת הם לא שורדים."

עונת הרבייה של החרדונים מתחילה בסוף החורף. השמש יוצאת, והם – כל אחד לפי צבעו, אופיו ובית גידולו – יוצאים לפגוש שותפים מתאימים לרבייה. מסלעי הבזלת בגולן ועד לדיונות הזהובות בנגב, החרדונים הם שגרירים שקטים של שקט ושלווה. אבל גם הם, כמו רבים אחרים, תלויים ביכולת שלנו לשמור להם סביבת גידול בטוחה בארצנו הקטנה.

סדרת צילומים זו המוצגת בכתבה היא פרי שיתוף פעולה של נשיונל ג'יאוגרפיק בישראל והאגודה הישראלית לצילום טבע. האגודה נוסדה על מנת לקדם את צילום הטבע בישראל, לסייע בשימור המערכת האקולוגית בישראל, לתרום לחינוך לשמירת הטבע ולהעלות את המודעות לנושאים סביבתיים. בכל חודש ייבחר נושא חדש שיעמוד במרכז צילומיהם של חברי האגודה, והצילומים הנבחרים יוצגו באתר נשיונל ג'יאוגרפיק בישראל. 
לעמוד הפייסבוק של האגודה