הפועלים כמעט לא הופתעו כשנתקלו בממצאים עתיקים במהלך עבודות תחזוקה שגרתיות בעיר האיטלקית רימיני בשנת 1989. רימיני היא אחת מעיירות החוף הפופולאריות באיטליה דהיום, וזכתה לפופולאריות לא פחותה בתקופה הרומית. משכך, העיר המודרנית זרועה בממצאים היסטוריים רבים מהתקופה הרומית, המתגלים לעיתים קרובות אגב אורחא.

אולם מה שהעובדים גילו באותו יום אביבי יתגלה בחלוף הימים כממצא ייחודי למדי: מטמון של מכשירים כירורגיים במרפאה של מנתח רומי, החושף פרטים חדשים ומרתקים על מקצוע הרפואה בעולם הקלאסי.

פלא יום־יומי

הפועלים התקינו צינורות השקיה בגנים הציבוריים של פיאצה פרארי, הכיכר המרכזית של העיר, כשהבחינו לפתע בשברי טיח בין השורשים של אחד העצים. כעבור מספר ימים אישר המוזיאון העירוני של רימיני כי הטיח הוא מהתקופה הרומית, וצוות של ארכיאולוגים מקומיים נשלח לבצע בדיקות במקום. בדיקות אלו חשפו מקבץ של בתים רומיים אמידים, תגלית שהבטיחה לשפוך אור חדש על חיי היומיום בארימינום – שמה של רימיני דאז.

ארימינום, שהייתה חלק מהציוויליזציה האטרוסקית של צפון איטליה, נכבשה על ידי הרפובליקה הרומית בשנת 268 לפנה"ס. היא כבר הייתה עיר נמל חשובה באותה תקופה, ומאוחר יותר נסללה ממנה הוויה אמיליה (דרך ראשית שקישרה את החוף המזרחי לחלק הצפוני של חצי האי האיטלקי), כמו גם הוויה פלמיניה (הדרך לרומא).

כעיר נמל וכצומת תחבורה חיוני, נבנו בארימינום מבנים מרשימים הקיימים עד היום: חומת עיר עתיקה; שער ניצחון של אוגוסטוס שהוקם בשנת 27 לפנה"ס; וגשר טיבריוס שהושלם בשנת 21 לספירה. בזכות העובדה שמבנים אלו נשתמרו, יכלו ההיסטוריונים לגבש מושג כללי לגבי מצבה הגיאו־פוליטי של ארימינום בתקופה הרומית, אך הם כמעט ולא ידעו דבר לגבי חיי היום יום בעיר.

(עיר רומית צופנת סוד.)

אולם התגלית של שנת 1989 שינתה זאת. בעקבות התגלית יצאו הארכיאולוגים למסע חפירות רחב היקף שנמשך עד שנת 1997, במהלכו נחשפו שרידים ממגוון תקופות, החל מהתקופה הרומית הקיסרית ועד לתקופה הביזנטית המאוחרת. עד מהרה גילו החוקרים כי האתר כולל חלק מחומת העיר מהמאה הראשונה וכן שלושה בתים. העתיק מבין הבתים הללו היה בית רומי שאוכלס עד המאה השלישית, ושני הבתים הנוספים היו ביזנטיים.

בית הרופא

מה שמשך את תשומת ליבם של הארכיאולוגים היה הבית העתיק מבין שלושת הבתים, שנבנה מחדש מספר פעמים במהלך השנים. במחצית השנייה של המאה השנייה לספירה עבר הבית שיפוץ ראשון, במהלכו נוספו לו מספר חדרים וכן פסיפסים מפורטים.

ארכיאולוגים מצאו כי הבית נבנה בצורה של אחוזה רומית טיפוסית: הפרוזדור; הטריקליניום (שבו נערכו נשפים, קבלות פנים ומפגשים חברתיים); מספר קוביקולות (חדרים ששימשו בדרך כלל חדרי שינה, אך גם חדרי קריאה וחדרי ישיבות); ושירותים. הם גם מצאו שרידים של קומה עליונה שכללה מספר חדרים, לרבות מטבח.

אך מה שהפך את הבית הרומי המסוים הזה למיוחד כל כך, היו חפציו של האדם שגר בו בתחילת המאה השלישית. בין השרידים נמצא מערך מרהיב של כ־150 מכשירים כירורגיים, עשויים מברונזה ומברזל שיוצרו בין המאה הראשונה למאה השלישית לספירה. ניכר כי היה זה ביתו של מנתח רומי. הכלים, שבעבר אוחסנו בארגזים ובקופסאות, יוצרים את הסט השלם ביותר של מכשירי ניתוח שנמצא מהעולם הרומי העתיק.

הארכיאולוגים מצאו גם כלי כתישה שבוודאי שימשו להכנה ולאחסנה של תרופות. העדויות מצביעות על כך שהבית שימש מרפאה פרטית (טברנה מדיקה) בתחילת המאה השלישית, שהכילה גם חלל לימוד וגם חדר ייעוץ רפואי. הם כינו אותו 'דומוס דל כירורגו' (Domus del Chirurgo) – בית המנתח.

איש טוב

בלב הטברנה מדיקה היה חדר מרוצף בפסיפס, המתאר את הגיבור היווני המיתולוגי אורפיאוס. בחדר זה גילו ארכיאולוגים את רוב מכשירי הניתוח. הם גם מצאו אביזרים רפואיים בחדר הסמוך, שבו היה סגרפיטו מסקרן עם הכתובת:

Eutyches
homo bonus
hic habitat.
Hic sunt miseri.

משמעות הכתובת היא: 'אוטיכס, איש טוב, גר כאן. הנה האומללים'. יש לשער שאדם חולה שטופל על ידי רופא בשם אוטיכס הוא שחרט אותה על הקיר.

החוקרים סבורים כי למשך זמן מסוים טיפל הרופא ביוון ובאסיה הקטנה, שם הוא גם רכש חפצים תרבותיים שלקח עימו למקום מגוריו בארימינום. השערה זו עשויה להסביר את נוכחותם של חפצים שהגיעו מאזורים שמחוץ למעגלי המסחר האופייניים לעיר. חפצים אלה כללו לוח זכוכית עם ציורי דגים שמקורו באסיה הקטנה, יד מברונזה הקשורה לפולחן האל יופיטר, ופסל של הפילוסוף היווני הרמרכוס.

מכשירי הניתוח המשוכללים שנמצאו בבית מעידים על כך שאוטיכס, אם זה אכן היה שמו, התמחה בטיפול בפציעות ובניתוחים. לפיכך, סביר להניח שהוא רכש לפחות חלק מהכשרתו כרופא צבאי במחנות ובשדות הקרב של הצבא הרומי.

סוף פתאומי

במאה השלישית הרסה שריפה את בית המנתח, יחד עם חלק גדול מצפון ארימינום. מתיעודים של היסטוריונים רומים אנו למדים כי בתקופת שלטונו של הקיסר גלינוס פלשו שבטים גרמניים לחצי האי האיטלקי, וחוקרים מסיקים מכך שהשריפה בארימינום ארעה בעת עימות עם הפולשים הללו. כלי נשק באתר המתוארכים לאותה תקופה מחזקים השערה זו.

גג הבית קרס וקירות העץ קרסו פנימה וקברו את המבנה מתחת לשכבת הריסות. במרוצת השנים עברה העיר רימיני לשליטה ביזנטית וצרפתית, והשתתפה במלחמות האזרחים האיטלקיות בתקופת הרנסנס. למרות התהפוכות הללו, שכבת ההריסות שמרה על 'כמוסת הזמן' הזו שלמה במשך כמעט 2,000 שנים. מאז 2007, הציבור יכול לבקר בבית המנתח, שביחד עם שער הניצחון והגשר, נחשב לאחד מהאוצרות הרומיים הגדולים ביותר של רימיני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הצטרפו לניוזלטר של נשיונל ג'יאוגרפיק וקבלו גישה ל-3 כתבות חינם מדי חודש:

כתובת אימייל זו תשמש אותך להתחברות לאתר ופתיחת 3 כתבות לבחירה מדי חודש

פרטי התקשרות

לשירות הלקוחות של המגזין או בכל ענין ושאלה בנוגע למנוי שלך, נא ליצור איתנו קשר באמצעות טופס יצירת-קשר

או בטלפון 08-9999410

רשומים?

דילוג לתוכן