מנסים להישאר צעירים לנצח? זו בהחלט מטרה פופולרית. כדי להרחיק מעליהם את הזקנה, אנשים משתמשים בקרמים, נוטלים תוספי תזונה ומרימים משקולות בחדר כושר, כאשר שוויו של שוק האנטי־אייג'ינג, המוערך כיום ב־40 מיליארד דולרים, צפוי לטפס ל־60 מיליארד דולרים עד 2032.
הזדקנות מוצגת לעתים קרובות כגזירת גורל המתרחשת בזמן פחות או יותר קבוע, אך נראה שהיא תהליך הרבה יותר דינאמי ממה שאנו מורגלים לחשוב. "על פי ממצאי מחקר מדעי שפורסם לאחרונה, אין נקודת מפנה ביולוגית ברורה המסמנת את המעבר מאמצע החיים לסוף החיים", אומר אריק ורדין, נשיא ומנכ"ל מכון באק לחקר ההזדקנות בקליפורניה. "יש שונות שלא תאמן בין אנשים", הוא מוסיף ומציין כי הוא מעדיף להתייחס לגיל הביולוגי של האדם – כלומר לגיל התאים והרקמות שלו – במקום לגיל הכרונולוגי, כלומר למספר שנות החיים.
ורדין מתייחס בדבריו למחקר חדש שפורסם בכתב העת Psychology and Aging, המצביע על כך שהגיל המזוהה עם זקנה עובר שינויים נרחבים. מחקר נוסף, שנערך בראשות מרקוס ווטשטיין, חוקר מאוניברסיטת הומבולדט בברלין שבגרמניה, מראה שמבוגרים בגיל העמידה, ואף מבוגרים יותר, מרגישים בימינו צעירים יותר ממה שהרגישו אנשים בני אותו הגיל לפני 10 או 20 שנים.
אנשים חיים יותר, מה שמסביר באופן חלקי את המגמה הזו. אך הממצאים עשויים לשקף גם דעות עגומות כלפי הזקנה, במיוחד בחצי הכדור המערבי. "אנשים מרחיקים מעליהם את הזקנה מכיוון שהם לא רוצים להיכנס לשלב החיים הלא רצוי הזה", אומר ווטשטיין.
ההיסטוריה של הזקנה
לאורך רוב שנות ההיסטוריה האנושית, יכולתו של אדם להשלים משימות או לתרום למשפחתו ולקהילתו עיצבה את האופן בו הזקנה נתפסה. בחצי הכדור המערבי, מסוף המאה ה־19 ועד תחילת המאה ה־20, הפרישה לגמלאות הפכה לסמן המרכזי לזקנה, ועקב כך המוקד עבר לגילו הכרונולוגי של האדם ולא ליכולותיו.
האמריקני הממוצע פורש לגמלאות בגיל 62, שזה בערך הזמן שבו מרבית המוסדות האדמיניסטרטיביים והבירוקרטים מחשיבים אדם לזקן. טווח הפרישה בגילאי 60–65 נשאר עקבי באופן יחסי לאורך זמן, על אף שתוחלת החיים התארכה ובני אדם חוו שינויים חברתיים וכלכליים גדולים.
ככלל, ההזדקנות היא גורם הסיכון המשמעותי ביותר למרבית המחלות הלא־מדבקות כמו סרטן, סוכרת ואלצהיימר. מרבית האנשים יתמודדו עם אחת מהמחלות הללו לפרק זמן ניכר מחייהם, כאשר לפי הערכות מסוימות כמעט 95 אחוזים מהמבוגרים בארה"ב מעל גיל 60 סובלים ממצב כרוני אחד לפחות, בעוד שלכמעט 80 אחוזים יש שניים או יותר.
עם זאת, גיל כרונולוגי עשוי להיות אינדיקטור לא כל כך מוצלח להגדרת זקנה. לפי המחקר החדש, אנשים עשויים להיכנס לתקופת הזקנה בזמנים שונים ובהתאם לתפיסותיהם באשר לגילם. נראה שהנכונות לדחות את הזקנה מקבלת רוח גבית משלל הסטריאוטיפים השליליים שדבקו בתהליך ביולוגי זה במהלך 200 השנים האחרונות – תופעה שקיבלה את השם גילנות ((Agisem. לפי ארגון הבריאות העולמי הגילנות באה לידי ביטוי, בין היתר, בנטייה להעסיק מועמדים צעירים יותר לעבודה, ועלולה להוביל לבידוד חברתי, בריאות לקויה ואף למוות בגיל מוקדם יותר בקרב מבוגרים.
בקה לוי, פרופסור לאפידמיולוגיה ופסיכולוגיה באוניברסיטת ייל, בילתה חלק ניכר מהקריירה שלה בחקר האופן שבו אמונותינו לגבי גילנו משפיעות על הבריאות שלנו, אותן פירטה בספרה: Breaking the Age Code.
"אמונות שליליות יותר אודות גילנו עלולות להוביל לבריאות פיזית, נפשית וקוגניטיבית גרועה יותר, בעוד שאמונות חיוביות מסייעות לבריאות טובה יותר", אומרת לוי. מממצאי אחד המחקרים של לוי עולה כי עלות הגילנות לשנה בארה"ב מסתכמת ב־63 מיליארד דולר.
"האופן שבו ההזדקנות נתפסת מעוצב במידה רבה על ידי התרבות", אומר ורדין. "בעולם המערבי מעריכים את הנעורים, אך בתרבויות המזרח כמו סין וקוריאה, הזדקנות קשורה לחוכמה ונחשבת לסגולה".
מתי מתחילה הזקנה?
במהלך המאה האחרונה גבר העניין המדעי בהזדקנות. משקיעים וגופי ממשל הזרימו מיליארדים למחקר בנושא אריכות ימים, מה שהוביל לתובנות חדשות לגבי תהליך ההזדקנות. כעת ניתן לתכנת מחדש תאים כדי שיחזרו לפעול באופן מיטיבי. תרופות חדשות יכולות לחסל תאים מזדקנים התורמים להיווצרות דלקת. התערבויות תזונתיות כגון צום לסירוגין והגבלת קלוריות מצביעות על פוטנציאל רב יותר לאריכות חיים במידה ומיושמות.
למרות ההתקדמות הזו, מדענים עדיין מתלבטים באשר להזדקנות מהי ומתי היא מתחילה. ראשית, אין דרך חד משמעית למדוד אותה. הגוף שלנו עשוי להזדקן מהר יותר או לאט יותר בהתאם להתרחשויות שפקדו אותנו במהלך חיינו. מספר אירועים מרכזיים, כמו גורמי לחץ או מחלות כרוניות, יכולים לגרום לנו להזדקן 'מהר יותר', ובכך להאיץ את הגיל הביולוגי שלנו.
בעוד שתופעות פיזיולוגיות מסוימות כמו גיל ההתבגרות וגיל המעבר מסמנות אבני דרך לאורך מסלול החיים, הזקנה אינה מוגדרת על ידי סמנים ביולוגים אוניברסליים. הזדקנות היא תהליך המושפע מגורמים רבים ומאופיין בנזק וניוון מתמשך של תפקודים פיזיולוגיים. הידרדרות מדורגת זו משבשת בסופו של דבר את תפקודם התקין של התאים והרקמות.
ב־30 השנים האחרונות מדענים מחפשים מדדים ברורים המייצגים במדויק את גילו הביולוגי של האדם. גורמים מסוימים כמו יכולת פיזית, פרופיל שומנים בדם ונזקי דנ"א סומנו כסמנים ביולוגיים פוטנציאליים. אך נכון לעכשיו, עדיין אין מדד הערכה מדויק. "הזדקנות היא לא משהו שקורה בפתאומיות, עובדה המקשה על הגדרה", אומר ורדין.
חקר אריכות ימים
ובכל זאת, כל אחד מזדקן אחרת, ואנשים רבים מאריכים חיים בבריאות טובה, עובדה שמזה זמן רב מרתקת מדענים. באמצעות מחקר אודות אנשים מאריכי ימים, ורדין וחוקרי זקנה אחרים מקווים להעלות את תוחלת החיים בבריאות טובה של אנשים רבים יותר, או לכל הפחות את משך הזמן שבו הם חיים ללא מחלות כרוניות. עד שנת 2050, אחד מכל שלושה אנשים בעולם יהיו מעל גיל 60, שינוי דמוגרפי שהופך את המחקר הזה לנחוץ מתמיד.
"אני מקווה שהמחקר שלנו יקנה לאנשים שנים נוספות של חיים בריאים", אומר ורדין, "ובכך גם ישנה את התפיסות הציבוריות באופן שיפתח בקרב אנשים יחס פחות שלילי לגבי זקנה".