ביום שבו המקומיים בכפר האוסטרי הפסטורלי האלשטאט (Hallstatt) – השוכן על שפת אגם הנושא את אותו השם – חסמו את מנהרת הגישה הראשית לכפר כשהם מניפים שלטים המבקשים מהמבקרים 'לחשוב על הילדים', עלתה ביתר שאת המודעות לְמה עשוי לקרות כאשר תושבים מתחילים להרגיש שאזור מגוריהם מוצף על ידי תיירים רבים מדי. בהאלשטאט יש רק 800 תושבים, אך הכפר פותח את שעריו מדי יום לכ־10,000 מבקרים – 12.5 תיירים לכל תושב. וזהו רק אחד מבין מספר גדל והולך של מקומות שבהם זעמם של התושבים מתעורר למול זרם המטיילים הבלתי פוסק.
המונח "תיירות יתר" הוא חדש יחסית, לאחר שנטבע לפני יותר מעשור כדי להצביע על מגמת המבקרים הגוברת בערים ובאתרי טבע ונוף. ככל שמספרי התיירים ברחבי העולם חוזרים לרמות של טרום ימי הקורונה, הוויכוח סביב מה מהווה 'יותר מדי' מבקרים נמשך. בעוד יעדים רבים, הנשענים על ההכנסה שהתיירות מביאה, עדיין מעוניינים למשוך מבקרים, קומץ ערים ואתרים מרכזיים מטילים כעת איסורים, קנסות, מיסים ומערכות רישום, ובמקרים מסוימים אף יוצאים בקמפיינים בניסיון לרפות את ידיהם של המבקרים מלהגיע, במטרה לרסן את מספרם.
מהי תיירות יתר?
בעיקרו של דבר, תיירות יתר היא יותר מידי תיירים באותו מקום ברגע נתון. אומנם אין מספר סופי הקובע את מספר המבקרים שממנו והלאה מדובר בתיירות יתר, אך שילוב של גורמים כלכליים, חברתיים וסביבתיים עשויים לקבוע זאת. אחד מהגורמים הללו הוא שינויי אקלים. שוניות אלמוגים, כמו שונית המחסום הגדולה באוסטרליה ומפרץ מאיה בתאילנד, שהתפרסם בעקבות הסרט בכיכובו של ליאונרדו דיקפריו, "החוף", מתדרדרות כתוצאה משנורקלינג, צלילה ומגע באלמוגים, כמו גם בשל סירות סיור שעוגנות במים. על פי ארגון התיירות העולמי של האו"ם (UNWTO), ב־2030 פליטת פחמן הקשורה לתחבורה מתיירות צפויה לגדול ב־25 אחוזים מהרמות שתועדו בשנת 2016, המייצגות עלייה מ־5 אחוזים ל־5.3 אחוזים מכלל הפליטות מעשה ידי אדם.
בעיות נקודתיות יותר משפיעות גם על המקומיים. שוכרים מפונים על ידי בעלי דירות לטובת הפיכת נכסים לדירות נופש, ומחירי הדיור עולים עקב כך. ההשלכה של התופעה הזאת היא שקהילות עשויות לאבד את צביונן ולכידותן. כמו כן, מחירים מרקיעי שחקים, תורים ארוכים, חופים צפופים, רמות רעש מוגזמות, נזקים באתרים היסטוריים וההשלכות הנובעות מהליכה בשבילים שאינם רשמיים, מהווים כולם דוגמה לחסרונות שתיירות היתר עשויה לטמון בחובה.
לעומת זאת, "תת־תיירות" הוא מונח שנמצא בשימוש כאשר מתייחסים ליעדים שאותם פוקדים פחות מבקרים, במיוחד לאחר מגיפת הקורונה. כך נוצר מצב שדווקא המקומות שמעוניינים ויכולים להכיל שיעורי תיירות גבוהים יותר לא תמיד נהנים מיתרונותיה הכלכליים, החברתיים והסביבתיים, על אף שביקור באתרים הפחות מוכרים וצפופים עשויה להיות חוויה בת קיימא ומתגמלת יותר עבור התושבים והמבקרים כאחד.
מה הבעיה העיקרית בתיירות יתר?
צפיפות הינה בעיה המשותפת הן לתיירים והן למקומיים. צפיפות יכולה להעכיר את חוויית הסיור עבור אלה שנקלעו לתורים ארוכים ולאלו שאינם יכולים לבקר במוזיאונים, גלריות ואתרים ללא הזמנה מראש. כמו כן, צפיפות יתר אינה מאפשרת למבקרים לחוות את פלאי המקום בבדידות יחסית, והיא עשויה להוביל להתייקרות של מזון, שתייה ובתי מלון. בהיעדר תקנות רשמיות, מקומות שונים לוקחים על עצמם למצוא דרכי התמודדות ולבסס צורה כלשהי של בקרת קהל, אך אלו אינן אחידות ולא מספקות פתרון אמיתי.
ג'סטין פרנסיס, מייסד שותף ומנכ"ל חברת הנסיעות Responsible Travel, המתמקדת בנסיעות ברות־קיימא, אומר: "הרשתות החברתיות מיתגו אזורים מסוימים כ'נקודות חמות', הובילו לעלייה במספר המבקרים בהן, והחריפו את הבעיה. מספר התיירים בעולם גדל, בעוד ליעדים יש משאבים מוגבלים. עד שיתייעצו כמו שצריך עם המקומיים לגבי מה הם רוצים ולא רוצים מתיירות, נראה עוד הפגנות".
חברת הזנק צרפתית בשם Murmuration, המנטרת את ההשפעה הסביבתית של התיירות באמצעות נתוני לוויין, קובעת כי 80 אחוזים מהמטיילים מבקרים רק ב־10 אחוזים מיעדי התיירות בעולם, כלומר מבקרים רבים יותר במספר מצומצם של מקומות. בנוסף, UNWTO צופה שעד 2030, מספר התיירים ברחבי העולם, שהגיע לשיא של 1.5 מיליארדים בשנת 2019, יגיע ל־1.8 מיליארדים, מה שיוביל ככל הנראה לעומס רב יותר במקומות פופולריים ממילא ולעוד התנגדויות מצד המקומיים.
באלו מקומות המקומיים מוחים?
מתוך 800 התושבים בכפר האלשטאט, אשר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, כ־100 מהם התייצבו בחודש אוגוסט אשתקד כדי להביע את מורת רוחם ולדחוף לקביעת מכסות יומיות של מבקרים והטלת עוצר על הגעת אוטובוסים תיירותיים.
לא הרחק משם, בוונציה, איטליה, תושבים נאבקו במשך זמן רב בעבור הטלת איסור על שיט ספינות תענוגות בין תעלות העיר, כאשר על אדני חלונות רבים נתלו דגלי מחאה בנושא. בשנת 2021 נאסר על ספינות שייט השוקלות יותר מ־25,000 טונות להשתמש בתעלת ג'ודקה (Giudecca), מנתיבי השייט המרכזיים בוונציה, איסור המאפשר למעבורות וספינות משא קטנות בלבד לעגון בעיר.
בצרפת, מועדון השיט של מרסיי פרובנס הציג בשנת 2020 מערכת ניהול ייעודית לספינות התיירים המגיעות לעיר, ובכך הקל על עומס המבקרים בבזיליקת נוטרדאם דה לה גארד (Notre-Dame-de-la-Garde) הפופולרית. דובר האיגוד הבינלאומי של חברת קרוז ליינס (CLIA) אמר: "כל ספינה יכולה לשלוח עד ארבעה אוטובוסים בשעות הבוקר או אחר הצהריים לבזיליקה, כדי להבטיח חוויית ביקור טובה בתנאים בטוחים לתושבים ולעסקים מקומיים. זהו הסדר וולונטרי שמכובד על ידי חברות השיט".
באורקני (Orkney), סקוטלנד, התושבים התקוממו כנגד מספר ספינות השייט העוגנות בחופי האיים. בתחילת 2023 אישרה המועצה המקומית כי 214 ספינות שייט היו עתידות להגיע לאורקני באותה השנה, מה שצפוי היה להניב לאיים הכנסות של כ־15 מיליוני ליש"ט. אך בעקבות התנגדויות מצד התושבים המקומיים, המועצה הציעה מאז תוכנית להגבלת מספר הספינות שיעגנו בכל יום באיים.
באלו צעדים נוקטים?
מיסים עירוניים הופכים יותר ויותר פופולאריים. כך למשל, ברצלונה שבספרד הגדילה באפריל 2023 את מס התיירים שהיא גובה – אותו השיקה במקור ב־2012 ואשר משתנה בהתאם לסוג הלינה – והחל משנת 2024 ונציה צפויה לגבות ממטיילים כחמישה אירו ליום.
כמו כן, בקיץ אשתקד מועצת העיר של אמסטרדם, הולנד, הצביעה בעד איסור על שיט ספינות תענוגות, בעוד שראש העיר, פמקה הלסמה, השיקה קמפיין שנועד לרפות את ידיהם של מבקרים, וביקשה מצעירים בריטים המתכננים לקיים חופשה משולחת רסן בעיר, להתרחק. ברומא, איטליה, הישיבה באתרים פופולריים, כמו מזרקת טרווי והמדרגות הספרדיות, הוגבלה בידי השלטונות.
הגבלות אלה אינן מיושמות באירופה בלבד: בשמורת הטבע מסאי מארה שבקניה, מושל מחוז נארוק קבע כי יושתו קנסות על מבקרים שלא ייסעו בדרכים המותרות, והוא מתכנן להכפיל את דמי הכניסה לפארק בשעות הלילה של עונת השיא.
מהן התחזיות לתיירות העולמית?
יש דרכים לנהל טוב יותר את התיירות. בין האפשרויות: קידום נסיעות מחוץ לעונת השיא, הגבלת מספרים במידת האפשר והקפדה על רגולציה רחבה יותר בתעשייה זו. עידוד נסיעות ברות־קיימא ומציאת פתרונות להפחתת החיכוך בין תושבים לתיירים עשויות אף הן להוביל להשפעות חיוביות. כמו כן, קידום ומיתוג יעדים חלופיים, פחות מתויירים, והפניית מטיילים אליהם, עשויים אף הם לטמון בחובם מספר יתרונות.
הרולד גודווין, פרופסור אמריטוס באוניברסיטה המטרופוליטנית של מנצ'סטר, אומר: "תיירות יתר היא פונקציה של כמויות מבקרים, אך גם של התנהגויות מנוגדות, צפיפות במקומות לא הולמים ושל פרטיות. אנתרופולוגים חברתיים מדברים על חללים בקדמת הבמה ומאחורי הבמה. תיירים מתקבלים בברכה רק לעתים רחוקות בחללים שמאחורי הבמה. כדי לנהל המונים, יש תחילה צורך לנתח ולקבוע את הגורמים להם".
פרנסיס מוסיף: "עם זאת, עלינו להיזהר לא ליצור את אותן בעיות במקומות אחרים. הדבר החשוב ביותר הוא לגבש אסטרטגיה ברורה, תוך התייעצות עם אנשי המקום לגבי מה הם מבקשים או צריכים בכל הקשור בתיירות".
נראה, אם כן, כי תיירות יתר היא בעיה עונתית המתרחשת במספר מצומצם של יעדים. אומנם אין פתרון אחד שמתאים לכולם, אך יישום של מגוון אמצעים בהתאם להיקף הבעיה, זו ללא ספק אפשרות טובה. בעבור רוב העולם, התיירות נשארת תופעה חיובית הטומנת בחובה יתרונות רבים מעבר לצמיחה כלכלית גרידא.