"למרסיי יש אישיות חזקה", אומרת מדריכת הטיולים אלכסנדרה בלאן וואה בזמן שאנו מתבוננים באומנות הרחוב של רובע קור ז'וליאן (Cours Julien). אלכסנדרה, שנולדה בפריז ומתגוררת במרסיי כבר יותר מ־20 שנים, מובילה אותי ברחובות מלאים בכתובות קיר הקוראות לשביתות ולהתאגדויות עובדים. לבסוף אנו מגיעים לציור קיר גדול בשם 'אדם נגד הפרא' שיצר האמן המקומי מאהן קלויקס, המציג גבר עם שורשים צהובים ועם סנפירים שוחה לכיוונו של צב ענק.
"או שאתה אוהב את מרסיי או שאתה שונא אותה, אבל אתה לא יכול להישאר אדיש אליה", אומרת אלכסנדרה. מרסיי, עיר הבירה של חבל פרובנס, היא העיר השמשית ביותר בצרפת. יש בה נמל גדול, פירות ים משובחים וגישה נוחה לפארק הלאומי קאלאנק (Calanques) הסמוך.
אך למרות חינה, חלקים ממרסיי ללא ספק נזקקים להתחדשות עירונית, לאחר שבאמצע המאה שעברה חוותה העיר שפל כלכלי שאותותיו עדיין ניכרים בה. מרסיי אינה עיר הנמל הראשונה שמשלבת ישן וחדש, אך אופייה הלא מלוטש מבדיל אותה מערי נמל אחרות, בייחוד בשל אומנות הרחוב שבה. מכיכר קור ז'וליין יוצאים רחובות שופעים במסעדות ביסטרו ובברים הומים – לב ליבה של מרסיי הצעירה והמודרנית. כל סנטימטר של בטון בשכונה מכוסה בגרפיטי, בציורים סוריאליסטיים או בהצהרות פוליטיות.
למטה, בנמל הישן של מרסיי, נשמעים קולות הסירות, המולת בתי הקפה וקריאות הדייגים המוכרים את שלל הבוקר בדוכנים מאולתרים. מרסיי היא עיר הולדתו של הבויאבז (Bouillabaisse) – מרק פירות ים מסורתי – שמסופר כי דייגי העיר נהגו להכינו מהשלל שתפסו בעת הפלגות ארוכות.
בכניסה לנמל ניצבים שני מבצרים מרשימים, ואת קו החוף מעטרת קבוצת איים קטנים וסלעיים. מרסיי נוסדה על ידי יורדי ים דוברי יוונית לפני 2,600 שנה, ומשכך היא העיר העתיקה ביותר בצרפת. כשהשלטון הקולוניאלי הצרפתי התפשט במאה ה־19, מיקומה האסטרטגי של מרסיי בים התיכון הפך את העיר למרכז תרבות וסחר. עם זאת, מרסיי תמיד חסתה בצילן של קאן וניס, השוכנות מזרחה בריביירה הצרפתית.
פני הדברים השתנו ב־2013 כאשר מרסיי נבחרה לשמש כבירת התרבות של אירופה באותה שנה. בעקבות ההחלטה החלו לצוץ בחוף הים של העיר פרויקטים עתירי תקציב – הבולט שבהם הוא המוזיאון לתרבויות הים התיכון (MUCEM) שתכנן האדריכל האלג'ירי רודי ריצ'יוטי. בסמוך למוזיאון שוכן בניין בעל ארכיטקטורה ייחודית בשם וילה מדיטרנה, שבו מוצג העתק של מערת קוסקר. בשנת 2013 הוקם בנמל הישן גם מיצג של מראות שתכנן האדריכל הבריטי הנודע נורמן פוסטר.
"בזכות העובדה ששימשה כבירת אירופה, הרבה תיירים באו לבקר במרסיי והבינו שהיא מעניינת מאוד. 12 שנים לאחר מכן, מארסיי עדיין נמצאת באור הזרקורים", אומרת אלכסנדרה.
מקומות מומלצים
המוזיאון לתרבויות הים התיכון
מוזיאון זה מוקדש כל כולו לתרבות הים התיכון: החל ממסחר ימי, המשך בסכסוכים אזוריים וכלה בהסברים על התזונה הים תיכונית ועל יתרונותיה. המוזיאון מתפרש על חלקים נרחבים של הנמל הישן, וקירות הזכוכית שלו משקיפים על החוף המקומי.
סיור אומנות רחוב
סיור אומנות הרחוב של אלכסנדרה בלאן וואה בשכונת קורס ז'וליאן שופך אור על חיי התרבות של מרסיי. בסיור תלמדו על סצנת ההיפ הופ המקומית ותבקרו בבתי המלאכה של אומני רחוב הפועלים בעיר.
לה פניר (Le Panier)
הרובע העתיק של מרסיי – השוכן מצפון לנמל הישן – נוסד על ידי יורדי ים יוונים, וכיום הוא זוכה לפופולאריות בעיקר בזכות סצנת הרחוב הים תיכונית שלו, עם דוכנים, בתים צבועים בצבעי פסטל, אומנות רחוב ובתי קפה הומים. בירידה מהגבעה שבה שוכנת השכונה נמצאת קתדרלת מרסיי שנבנתה במאה ה־19.
חופי העיר
לחופי מרסיי אולי אין את הזוהר המאפיין את העיירות סן טרופז (Saint-Tropez) ואנטיב (Antibes), אך הם נקיים ונעימים. חוף פראדו (Prado) הוא הגדול ביותר, ואילו פלאז' דה קאטאלנס (Plage des Catalans) הוא הקרוב ביותר למרכז – רק 15 דקות הליכה מהנמל הישן. תושבי העיר נוהגים לשחק כדורעף ולתרגל יוגה בחופים.
מצודת איף (Château d’If)
מצודת איף, הממוקמת כקילומטר וחצי ממרסיי, היא אחד האתרים המוכרים באזור. המצודה נבנתה במאה ה־16 ושימשה עד המאה ה־19 ככלא של אסירים פוליטיים. היא זכתה לפרסום בעיקר בזכות דמותו של אדמונד דנטס מהרוזן ממונטה כריסטו, שנשלח למאסר לשארית חייו במצודה. מומלץ לחקור את שלושת מגדלי האבן המקיפים את המצודה, את חומותיה המרשימות, את תאי הכלא ואת הסוללות המקיפות אותה.
הפארק הלאומי קאלאנק
הפארק, השוכן כשישה קילומטרים דרומית למרסיי, כולל מפרצונים מבודדים וגבעות גיר עם צמחייה עשירה של כ־9,000 מיני צמחים. מומלץ לשכור סירה ולשוט בין המפרצונים, או לסקור את הפארק בהליכה ברגל.
קניות
טורף נואי (Torfaction Noailles)
מדובר בשילוב מנצח: בית הקפה ושוקולטרי. טורף נואיי פועל מזה כמאה שנים, וניחוחות האלון ופולי הקפה והקקאו שבו ממשיכים למשוך זרם קבוע של לקוחות. מומלץ לטעום את הפרלינים, את הנוגט ואת הבונבונים המשובחים. יש סניפים ברחבי העיר ואוניית הדגל נמצאת בשדרה המרכזית של לה קאנבייר (La Canebière).
דה לה ליקרו (De La Licorne)
במרסיי מייצרים סבונים העשויים ממי ים, משמן זית ומצמחי ים כבר למעלה מ־600 שנים. הצבע המסורתי של הסבון הוא ירוק פיסטוק, אך בשנים האחרונות הוא מוצע במגוון צבעים. חנות הסבונים דה לה ליקרון מעוצבת בסגנון כפרי ומציעה שלל סבונים צבעוניים וריחניים.
אוכל
מירמר (Miramar)
יש האומרים כי מנת הבויאבז של השף כריסטיאן בופה היא הטובה ביותר בצרפת. מלצרים בחליפות מגוהצות למשעי עוברים בין השולחנות ומגישים את מרק הדייגים הקלאסי של פרובנס הכולל מוריגן הכתם, חכאי, צלופח ותפוחי אדמה, בתוספת פאסטיס (ליקר בטעם אניס).
מסעדת פמינה (Fémina)
מסעדת פמינה הוקמה על ידי סבו של מוסטפה קצ'טל, שמנהל אותה כיום. במסעדה מגישים אוכל ברברי שמקורו באזור קביליה ההררי של צפון אלג'יריה. קוסקוס שעורה הוא מצע מזמין לתבשילי טלה, בקר ועוף בתוספת אריסה לוהטת.
